"ילדי הפלא" פרק ז'

היא דיברה על כל מיני דברים שלא הבנתי. ולי לא היה משנה מה אמרה, רק הנוכחות שלה עשתה לי משהו נעים בלב. אבל פתאום לכתה נכנסה ילדה מאחת הכיתות הגבוהות וקראה לי.. הלכתי אחריה והיא הובילה אותי לחדר המנהלת, חשבתי שבטח מימי כבר הלשינה למנהלת את היציאה הפתאומית שלי באמצע השיעור, וציפיתי לנזיפה אבל כשנכנסתי לחדרה ראיתי שם את איגור. שניהם חייכו אליי ואוגור אמר שכמו שהוא הבטיח הוא סידר לי את העניין עם הספרים, המחברות והקלמר… והמנהלת הצביע את פירמידה של ספרים שהייתה על השולחן. והוציעה שני תיקים אחד היה בצבע אדום-חום והשני בצבע ירוק ואמרה לי לבחור. בחרתי בירוק כמובן (זה הצבע האהוב עלי) אחרי זה שמתי את הספרים והקלמר בתוך התיק החדש. אני לא יודעת למה אבל החפצים החדשים לא שמחו אותי כלל, היתה לי מן הרגשת גועל מכל מה ידיו של איגור נגעו בו. הוא אמר לי ברוסית "מה אומרים?" וחייך .. "תודה" עניתי לא. "אבל אני עדיין לא מבינה, בשביל מי אתה כל כך מתאמץ. אני לא מאמינה שכל זה בשביל אמא שלי,משהו אחר מעניין אותך" .קבעתי עובדה ."חיוכו ירד והוא ענה "אני רק רוצה לעזור" . הוא שיקר. חזרתי לכתה עם תחושת בטן מוזרה.. השיעור עמד להיגמר.. תמיד אומרים שהדברים הטובים נגמרים מהר, והשיעור הזה חלף כמו שנייה.הם לא יכלו לקרוא לי בשעה אחרת?! צלצל הפעמון לקראת ההפסקה. כולם יצאו . התלבטתי עם להישאר בכתה או לאצת לבחוץ,אבל אז לכתה נכנס נתנאל ואמר לי "בואי". הלכתי אחריו לחצר ושם הם הציעו לי לשחק איתם תופסת (הבנתי שכנראה שכשיצאתי בשעה הראשונה מימי ערכה איתם שייחה ואמרה לכולם לשחק את עצמם חברים שלי) , ילד אחד היה התופס, הוא ספר עד 10 והתחיל לרוץ, מהר מאוד הבנתי שהמטרה העיקרית שלו זו אני, הוא רץ אחרי מהר , בהתחלה הצלחתי לברוח, אבל עם הזמן התחלתי להתעייף ולבסוף וויתרתי ונתתי לו לתפוס אותי. נהייתי התופסת ומהר מאוד תפסתי את עדן, הילדה השמנמנה, היא רצה לאט, אבל הצליחה לתפוס את נתנאל והוא נהייה התופס. ראיתי שהוא מנסה לתפוס אותי, כי כנראה הייתה להם איזו תכנית לגבי. הבנתי את זה לכן השקעתי את כל המאמצים כדי שהוא לא יצליח לתפוס אותי. ולבסוף הוא התעייף וקרה לכולם לבוא עליו, כולם פסעו לעברו וגם אני, אבל כשבאתי הוא הורה לי עם היד ללכת ואמר "את .לא" ..והם עמדו במעגל והתחילו להתלחשש ..באמת שעוד שנייה הייתי מחטיפה לו כאפה. אבל לא הספקתי , הוא קרה בשמי עם חיוך.. התקרבתי עליו והוא סטר לידי (כאילו תפס אותי). וכולם צחקו.וברכו לכל הכיוונים , בעוד הם צועקים לעברי משפטים לועגים. החלטתי לא לוותר והלכתי על הקורבן הכי קל – עדן (השמנמנה). תפסתי אותה מהר.אבל היא התעצבנה,דחפה אותי וצעקה משהו לא ברור .. והלכה לעבר הבניין של בית הספר,וכך כל אחד בתורו חזר על הדחיפה.. אבל פתאום היגיע הילדה המתולתלת (שאמרה לי להפוך את הספר) וצעקה עליהם "די!" "די!" ..נתנאל תקף אותה ברצף של צעקות. ושוב נתן לי דחיפה קלה, כאילו להדגיש לה שהיא לא תוכל להשפיע אליו. אבל באותו רגע הסבלנות שלי עזלה … ודחפתי אותו חזרה.. לא חשבתי שהדחיפה תצא כ-ל כ-ך חזקה…