"ילדי הפלא" פרק ט'

סבתא פגשה אותנו בכניסה "נו, מה קרה ?" היא שאלה את אמא בקול מודאג .. "היא הרביצה לילד.." ענתה אמא "אוי ואוי .." נאנחה סבתא
"מה את לא מבינה?! לא הרבצתי לא, רק דחפתי אותו …וחוץ מזה זה היגיע לו ואני ממש לא מתחרטת!! עם הייתה לי הזדמנות לעשות את זה עוד פעם ,הייתי עושה את זה שוב ועוד מוסיפה!!!" התפרצתי בזעם… "שמרי על הפה שלך! " אמא אמרה.. "את לא מבינה כמה בעיות את עושה?!"..צעקה..
משהו לא ברור ועצבני נפלט מהפה שלי.. רצתי למחסן שליד הבית ותרקתי את דלת הברזל!!
שמעתי את סבתא שלי אומרת לאמא שהיא צריכה להיות סבלנית כלפי ושיצאתי כאזות עצבנית .בדיוק כמוה…
ואז הם הבינו שאני יכולה לשמוע הכול ועלו במדרגות לבית…
יצאתי בהליכה שקטה מהמחסן ועל קצות האצבעות התקרבתי לדלת של המטבח..
"למה,את כאזת קשוחה עליה, לכולנו זה קשה .." ניסתה להרגיע אותה סבתא.
"אמא, אני יודעת שקשה לה אבל להרביץ לילד ביום השני בבית הספר זה קצת מוגזם .. את לא חושבת?!"..אמא ענתה.
"היית צריכה לברר איתה מה קרה.. אולי זה לא הייתה היא בכלל.. "..המשיכה סבתא
"את, לא מבינה שהיא הייתה גם ככה על תנאי בבית הספר הזה.. זה איגור סידר הכל .. ילדים כ-מ-ו-ה בדרך כלל לא מקבלים לבתי ספר רגילים… ועכשיו עם ההורים של אותו ילד יגישו תלונה.. יקחו אותה לבית יתומים ואותנו יושיבו בכלא.. פה זה לא רוסיה, הם הרבה יותר קשוחים בדברים האלא.." אמא אמרה.
"טוב. אל תגזימי. קורה שילדים מרביצים..ככה זה ילדים…" סבתא לא נכנע… "נקווה שהכל יעבור בשלום.."
”מחר אני הולכת איתה לרופא. צריך לעשות עם זה משהו.." אמא נענחה והתחילה לאכול..
התרחקתי בשקט בחזרה לכיוון המחסן…. הייתי צריכה לעכל את מה ששמעתי.. מחשבות מבולבלות התרוצצו בראשי…
למה ילדים ככמוני לא מקבלים לבתי ספר רגלים? מה אמא וסבתא כל הזמן הסתירו ממני ? מי זה האיגור הזה? למה הוא צץ פתאום משום מקום? למה הוא מהיום הראשון נדבק עלינו כמו קרצייה? האם הוא באמת אוהב את אמא שלי?? לא … לא נראה לי.. הוא ל-א נראה מעוניין בה אלא במשהו אחר שאולי יש לנו.. אבל מה .. כסף – אין לנו הרבה … אז מה הוא רוצה ?