ילדת החרבות
שלום קוראים לי זואי ואני בת שתיים עשרה, מאז שהייתי קטנה הייתה לי שליטה טובה בידיים, ידעתי לסובב עטים ועפרונות ממש מהר ולחתוך דברים עם סכין לחתיכות ממש קטנות בשניות וידעתי שזה לא ככה אצל כולם אבל לא מזמן גיליתי שדבר אחד שיש בי אין אצל כולם, אני רואה את עצמי מהצד. עד לא מזמן חשבתי שזה ככה אצל כולם. חשבתי שאני לא היחידה, חיפשתי בכל האינטרנט על משהו דומה ולא מצאתי כלום. אתמול ניגשה אליי המורה שלי לספורט ובלי להגיד מילה היא תפסה אותי ביד ומשכה אותי לחדר הציוד נעלה את הדלת ואמרה לי ככה "זואי, אני רוצה שתעני לי על שלוש שאלות הראשונה-יש לך שליטה טובה בידיים?" עניתי לה שכן והיא אמרה "שאלה שנייה- את רואה את עצמך מהצד?" עניתי לה "כן, מה את לא?" היא התעלמה מהשאלה שלי והמשיכה "שאלה שלישית-לפעמים את רואה אנשים זוהרים באדום?" גם על עניתי לה שכן ושאלתי אותה למה היא שואלת ומה קורה כאן והיא אמרה "זואי, פעם במאה שנה נולד מיתנקש חדש אם יכולות כמו שלך, העולם מלא ברובוטים אנושיים שנראים ומתנהגים כמו בני אדם רגילים ובשביל זה אנחנו כאן כאן כדי לעצור אותם" והיא הוציאה בגד לבן עם שרוולים ארוכים קצת דומה לסוג של שמלה ארוכה, כפפה שחורה שהיה מחובר לה סכין מלמטה ושתי חרבות ארוכות ודקות ואמרה "זואי, את המתנקשת הזו"
תגובות (3)
שני דברים:
קצת מהיר. שומעים עליה, ואז ישר באה המורה ולוקחת אותה. קצת מהיר מדי.
דבר שני, יש משפטים ממש ממש ארוכים, עם יותר מארבעה פסיקים בתוכם והרבה פסיקים מיותרים.
מלבד זאת, רעיון מעניין מאוד. מחכה להמשך :)
יפה, אבל כמו שסטינגריי אמרה – מהיר מאוד. העלילה לא ממש סוחפת – היא מספרת על עצמה רוב הפרק, ובום – המורה שואלת אותה על זה. אני חושבת שהיה עדיף למחוק את ההסברים ולגלות את זה כשהמורה שואלת אותה שאלות. ^>
טוב אני פשוט אסכים עם היפות שמעלי ואעבור לפרק הבא