יסודות טבעיים – פרק 1

נק' מבט של הופ –

כולם התיישבו באודיטוריום ודיברו ביניהם, לא נותנים למנהל אפשרות לפתוח את פיו ולהשתיק את כולנו.
אמבר והיילי דיברו ביניהן גם, כמעט וצעקו בקולן הרועש בזמן שאני הייתי שקועה בלצייר, כמו תמיד. אין לי מושג מה אני מציירת, זה פשוט צץ לראשי.
אני מציירת כשאני מרגישה כמו מתג בראשי נדלק, ופוקד עליי למצוא כל דף נייר ומכשיר כתיבה אפשרי וכך לשפוך את מה שבראשי אל תוך הדף.

"שעון חדש? מאיפה?" שמעתי את קולה של היילי, ודמיינתי אותה בוהה בשעון החדש שבידה של אמבר.

לא הרמתי את ראשי מהמחברת שלי, היד שלי זזה במהירות יחד עם העט הכחול שהחזקתי. אני לא יודעת מה אני מציירת, או מה אני בכלל חושבת על לצייר עד שאני מסיימת.
לעזאזל, גם כשאני מסיימת את הציור אין לי מושג מה הוא. פעם אחת ישבתי בחדרי וציירתי, ולאחר כבערך עשר דקות ידי הפסיקה והבטתי במחברת – ציירתי פיל.
פאקינג פיל.
לא יודעת אם זה צירוף מקרים או לא, אבל יום אחרי דודה שלי חזרה מטיול ברומניה והעניקה לאחותי תליון של פיל.

"אפשר לומר שלקחתי אותו" אמבר צחקקה.

"מה?! מאיזו חנות?" היילי לחשה לעברה, כנראה בעיניה הגדולות והשופטות.

"יותר נכון ממי.." אמבר צחקקה שוב. "אתמול הייתי באוניברסיטה של אחותי, והיה שם איזה בחור חתיך בשנה השנייה או השלישית, לא כל כך זוכרת.. אז פיתתי אותו, ובלי שהוא שם לב לקחתי את השעון"
"את לא רצינית" היילי גיחכה.

"ושכבתם?!" היא הוסיפה במהירות בלחישה. "נראה לך? הוא מכיר את אחותי! למרות שלא הייתי מתנגדת" אמבר אמרה ושמעתי את החיוך בקולה.

"וואו, אם הוא רק היה קיים" היא הוסיפה, ולפני ששמתי לב המחברת שהייתה מונחת על ברכיי הגיעה לידיה של אמבר.

ניערתי את ראשי בחזרה למציאות והעברתי את מבטי אל המחברת, בוהה בציור.
מולי השתקף בחור בלונדיני עם עיניים ירוקות כמעט וכחולות, יפה תואר. בצד היה סימן מוזר של משולש בצבע כתום בהיר, עם שפיץ מתולתל יוצא ממנו. כיווצתי את גבותיי אל עבר הציור.
נהדר, זה הפך מלצייר פילים לדוגמנים.

"וואוו, הוא פשוט.." היילי חייכה והביטה בחולמניות במחברת. "מי זה?" היא שאלה והסתכלה עליי, במבט המקווה שאני מכירה את הבחור המושלם הזה.

"לא יודעת" עניתי באנחה והעברתי יד על מצחי. אני אף פעם לא יודעת. "הוא צץ לי לראש" הוספתי במלמול קטן ונשכתי את שפתיי בהיסוס. "ומה זה המשולש הזה?" היא צחקקה והצביעה אל עבר המשולש המוזר והכתום.
"אין לי מושג" נשמתי עמוק ונשפתי חזק.

"שכבת י"ב שקט!" קולו של המנהל הבהיל את כולם לפי העובדה שכולם השתתקו, סוף כל סוף- הוא הצליח. "תודה" הוא חייך וסידר את עניבתו, מרוצה מעצמו.

"מגיע אלינו סטודנט חדש ש- "
"לא מעניין! רוצים כבר הביתה" אחד הבחורים צעק, וכולם צחקו. השכבה שלנו היא השכבה שלא שמה זין על אף אחד, טוב נו, כי זו השנה האחרונה שלנו ואנחנו עפים מפה סוף סוף. אף פעם לא חיבבתי את התיכון הזה.

"דילן, תבוא למשרד שלי אחר כך, אתה הולך לבלות בו עד ארבע וחצי" המנהל אמר בחיוך, אך בטון נוקשה וכול התלמידים צחקו שוב.
"סעמק איזה זין" שמענו את המלמולים של דילן. גיחוך יצא מפי.
"ועל הקללה הזו, אתה בא מחר לבית הספר לבלות את יום שישי פה" המנהל דיבר באותו טון ציווי שוב פעם. פה כבר כולם נפלו על הרצפה מצחוק, מצטערים בשביל דילן.

"כמו שאמרתי, מגיע אלינו סטודנט מאוניברסיטת ייל שיבוא להרצאות לכם מס' פעמים במשך השבוע" המנהל, ששמו ג'ורג' אמר לאחר שנרגע ממה שקרה והושיט את ידו הצידה. מכיוון ידו לתוך הבמה נכנס בחור גבוה, שרירי וחסון בעל שיער חום ואת צבע עיניו לא יכולתי לזהות בגלל המרחק.
הוא היה לבוש בחולצה מכופתרת ולבנה שמבליטה את שריריו,יחד עם עניבה שחורה. על רגליו היה ג'ינס שחור ובידו הייתה תיקיה שחורה מלאה במספר דפים.
הוא כל כך חתיך שזה מפחיד. עכשיו שאני חושבת על זה, כל הסטודנטים חתיכים – אבל לא ברמה שלו.

"אומייגאד" היילי מלמלה בחולמניות, וכך גם שאר הבנות בשכבה.

שפתיו של הבחור התעקמו לחיוך מצחקק והוא נעמד במקום של המנהל, מול עמדת המיקרופון. כשהוא הרים את מבטו אלינו, השכבה, קולותיהן של הבנות גברו.
"אתה אלוהים?" בחורה אחת צעקה לעברו. הבחור צחק שוב והניח יד אחת על המיקרופון השחור. "בנות להירגע" ג'ורג' נאנח ועמד לצידו, מעביר בו מבט מתנצל בשם הבנות.
הבחור החזיר לו חיוך ומשך בכתפיו. לא הפריע לו מכל הבנות, הוא בטח רגיל לזה.
"אין פאקינג מצב" אמבר בהתה בבחור בעיניים גדולות. העברתי את מבטי אליה, בוחנת את פניה. "מה קרה?" שאלתי, אך קולו של הבחור מן המיקרופון גרם לי לסובב את ראשי חזרה אל הבמה.

"קוראים לי ליאו קינג, וכמו שג'ורג' אמר אני מאוניברסיטת ייל"

"אני אהיה הקווין שלך!" בחורה אחרת צעקה. הבחור צחקק שוב ושקשק את ראשו. "בנות" ג'ורג' המנהל אמר בקולו המזהיר, והעביר יד על המצח בייאוש.

"מי ממכם מכיר את ארבעת היסודות?" ליאו התחיל בהרצאה, מתעלם מההערות. "זה האלה מאווטאר לא?" בחור אחד צעק, וקולות מגחכים נשמעו באולם.
"לא בדיוק.. אני מניח שכולם נכון? אז ככה" ליאו גיחך וסיבב את ראשו אל עבר שקופית המסך הגדול מאחוריו. "אוואטר זה לא בדיוק הנושא שאנחנו הולכים לדבר עליו היום" הוא הוסיף, ולחץ בידיו על כפתור באיזה שהוא שלט שחור וקטן, שלא ידעתי את שמו.
הופיעה מולנו שקופית שמחולקת לארבע תמונות – בכל תמונה היה מן כדור מסתובב בצבעים שונים, ומתחת לכל כדור היה כתוב יסוד שונה. בהיתי בשקופית, העיניים שלי מטיילות אחר כל יסוד ויסוד.
"ארבעת היסודות היא תאוריה שאומרת שכל החומר שבעולם בנוי מיסודות אלה" שקופית בעלת ארבעה סימנים הופיעה מולנו. ארבעה משולשים שונים, ומתחת לכל משולש שם יסוד שונה. זיהיתי את אחת המשולשים וכיווצתי את מצחי.
"מה.." מלמלתי וחטפתי מאמבר את המחברת שלי במהירות, מביטה במשולש שציירתי ובמשולש שזיהיתי המופיע על השקופית. זה אותו אחד. 'אוויר' היה כתוב מתחת לו.
"בטח צירוף מקרים הופי" היילי אמרה בחיוך כשראתה את מבטי המודאג. "כן, צודקת" הנהנתי והכנסתי במהירות את המחברת בחזרה אל התיק. מנערת את ראשי וממשיכה להביט אל עבר המסך.

"נתחיל מהיסוד אש…" ליאו המשיך את דבריו ואני הפסקתי להקשיב, שקועה במחשבות שלי.
למה לעזאזל ציירתי את הבחור הזה? ועוד עם אותו הסימן של היסוד? אני חייבת להפסיק עם זה.
לאחר זמן מסויים שהרגיש לי כמו שנה, כולם נעמדו והבנתי שההרצאה הסתיימה. הרמתי את התיק שלי וקמתי מהכיסא, יורדת מהמדרגות אחרי היילי ואמבר ושאר תלמידי השכבה.
"תסלחי לי" שמעתי קול גברי מאחוריי שגרם לי לעצור במקום. היילי ואמבר שעמדו מולי הסתובבו והביטו מעבר לכתפי. על פניה של היילי הופיעה חיוך גדול ועל פניה של אמבר מבט מופתע.
הסתובבתי לבסוף גם כן באיטיות, ליאו עמד מולי וחייך.

"כן?" שאלתי מבולבלת ובחנתי אותו מכף רגל ועד ראש.. יש לו עיניים כחולות. הוא אפילו חתיך יותר מקרוב.
הוא הביט הצידה, לכיוון שאמבר והיילי עמדו בו מאחוריי וגיחוך יצא מפיו. "גנבת השעונים" הוא אמר בחיוך ובחן את אמבר.
אלוהים, זה הבחור?
אני והיילי העברנו מבט אחת בשנייה, וניסינו שלא להיקרע מצחוק.

"הבחור הנואש" אמבר חייכה חיוך מזויף ושילבה את ידיה. הוא כיווץ את עיניו וצחק.

"יכולת לבקש אותו את יודעת" הוא שילב את ידיו גם כן והביט בשעונו שעל ידה של אמבר.

"אתה רוצה אותו?" היא הושיטה את ידה ונופפה בשעון. עם כל האומץ של אמבר, אני יודעת שהיא מתה ממבוכה מבפנים.

"לא, תשמרי אותו. מזכרת ממני" הוא חייך והעביר את מבטו בחזרה אליי. אמבר משכה בכתפייה, מה שגרם לי לגחך. העברתי יד בשיערי השטני וחזרתי להסתכל על ליאו.
"בכל מקרה, אני פותח פה קורס שעוסק בתיאוריה שכרגע הסברתי עליה אם הקשבת, היא לא מקובלת כהיום אבל.. בכל זאת" הוא משך בכתפיו וגירד את עורפו בחצי חיוך. הייתי צריכה להרים את ראשי כדיי לפגוש במבטו, הוא כל כך גבוה.

"אוקיי ו..?" הרמתי גבה, לא מבינה לאן הוא חותר עם זה. "אני אשמח שתשתתפי בו" הוא חייך, חושף שתי שורות של שיניים ישרות ולבנות.
"אני?" הצבעתי על עצמי בעיניים גדולות. אני לא בדיוק 'חביבת' המורים. אני מהתלמידות שלא מפריעות בשיעור ומקבלות ציונים טובים, אבל – אף פעם לא משתתפות בשיעור ועסוקות בדברים אחרים.
במקרה שלי – בציור.
הוא רק הנהן את ראשו, ואני בחנתי את פניו הגבריות. "אני כבר אסביר הכול ביום שני, מקווה שתגיעי" הוא המשיך את חיוכו וסובב חצי מגופו, אך נעצר במקומו.

"גם את" הוא חייך אל אמבר והסתובב בחזרה, מתרחק מאיתנו.
הסתובבתי בחזרה אל אמבר והיילי פוגשת במבטן. אמבר גלגלה עיניים והמשיכה ללכת, והיילי נראתה מבואסת שהוא לא אמר לה כלום.
"אתן באות מחר למסיבה כן?" היילי אמרה מיד, מתאוששת מההאכזבה ומחייכת אל שתינו. "כן, נלך ביחד" חייכתי אליה.

יצאנו מהאודיטוריום אל כיוון חניית בית הספר, ונפרדנו לשלום מכל אחת.
בזמן ההליכה לכיוון המכונית שלי, חיטטתי בתיק, מחפשת אחר צרור המפתחות. לא הפסקתי לחשוב על כך שליאו פנה דווקא אליי כדיי להשתתף בקורס, וחיוך עלה על שפתיי הוורודות.
כשמצאתי את צרור המפתחות שלפתי אותן מהתיק במהירות, מה שגרם להם להחליק מידיי אל כיוון הרצפה.
יד ארוכה בדיוק תפסה אותם, כאילו מאיטה את הזמן שלהם מלפגוע בקרקע. הרמתי את מבטי אל כיוון הבן אדם שתפס אותם.
"הינה" הוא חייך ומסר לי אותם בידו. בהיתי בו בעיניים גדולות, בוחנת אותו בעיניי מלמטה ומעלה ובחזרה.
זה אותו בחור שציירתי בהרצאה.
הוא גיחך וגירד בעורפו במבוכה, כשהמשכתי לבהות בו.
"ת..תודה" גמגמתי ולקחתי ממנו את המפתחות במהירות, בולעת את החרדה שבגרוני. המשכתי לבהות בו, בוחנת את כל מבנה פניו ומנסה שלא להתחרפן מכמה הוא זהה לציור שלי.

"את בסדר?" הוא גיחך ונופף עם ידיו מול פניי. "כן כן, אתה פשוט.. מוכר לי" מלמלתי וסידרתי את רצועת התיק שלי. פאק, אפילו צורת הלסת שלו אותו דבר כמו שציירתי.
"הו, אני חדש פה.. היום הראשון שלי" הוא חייך והכניס את ידיו לתוך הכיסים שבמכנס הברמודה שלו. העברתי מבט אל חולצתו האפורה, שישבה עליו בצורה מושלמת והבליטה את גופו.
"הו, אוקיי" חייכתי.

"אני הופ" הוספתי במהירות, נושפת אוויר דרך האף.

"טום" הוא חייך ובהה בעיניי.
חיוך עלה על שפתיו הארוכות והיפות, כשראה שאני בוהה בו שוב.

"אני צריכה.. "

"כן, גם אני" הוא חייך בגיחוך, וכל אחד מאיתנו הסתובב לדרך שלו.
עצרתי במקום ונשמתי עמוק, חושבת לעצמי. הוא חדש פה, אהיה נחמד להראות לו את המקום יותר ולעזור לו להסתגל מהר.

"טום" נתתי לפה שלי לדבר לפני שהמוח שלי יחשוב והסתובבתי. טום הסתובב אליי בחצי חיוך, מחכה שאני אפתח את פי.
"אמ.. אתה רוצה אולי.. לבוא מחר למסיבה?" כיווצתי את גבותיי וחיזקתי את האחיזה שלי ברצועת התיק.
הוא חייך והנהן בראשו במהירות. התקדמתי אליו והושטתי את ידי לפניו. "פלאפון" קיצרתי בדבריי בחיוך. הוא שלף מתוך הכיס שלו גלאקסי, והושיט לי אותו.
הקלדתי את מס' הפלאפון שלי והחזרתי לו אותו, שומרת את המספר בשמי. "קח, אני אהיה איתך בקשר לגבי הכתובת של הבית" חייכתי ומסרתי לו את הפלאפון בחזרה.
הוא חייך והנהן בראשו.
"אממ.. ביי" מלמלנו שנינו לאחר כמה שניות של בהייה אחד בשנייה והסתובבנו בצחקוק, כל אחד לדרך שלו.