יצאת גדולה! פרק 2- מוקדש לא.מ.ש לביצה ולסיפורים מעניינים מאד123

~נקודת מבט לירז~
נכנסתי לחדר המנהלת כולי נרגשת. שמעתי את קולה האומר "היכנסי" וכך עשיתי. "שלום, את לירז?", חייכה אליי המנהלת חיוך מזויף שאומר 'אנחנו לא מקבלים תלמידים פגומים'. חייכתי אליה חיוך אמיתי כי לא רציתי שהיא תהרוס לי את ההתרגשות. "כן, נעים מאד גברת…", נתקעתי במשפט, איך שכחתי איך קוראים לה?! "לוי, שרית לוי", המשיכה המנהלת את המשפט.

~נקודת מבט עידן~
"אני מקווה שהיא יפה", אמרתי לתמיר שישב לידי מנומנם. "וואי איך אני רוצה כבר לראות אותה!", המשכתי כולי שמח ומצפה כבר ל'ילדה החדשה'. "תמיר!", לפתע צעקתי כי הוא נרדם, "מה אתה נרדם?!". תמיר הסתכל עליי מבט 'זדוני' ולאחר אמר "אני כל לילה חולם על השריפה!". בר הביטה בו ואמרה, "תמיר אל תדאג.. הכל יהיה בסדר", ניסתה לנחם אותו. "איך יהיה בסדר?!", תמיר נהיה רציני, "כל החופש הגדול שכבתי חולה בבית חולים! פספסתי את הקיץ! זה מה שיהרוס לי את כיתה ו'!". אני ובר החלפנו מבטים בתמיהה וכבר היה צלצול לתחילת השיעור.

~נקודת מבט בר~
"אנחנו בטוח נהיה חברות", לחשתי לעצמי בשקט, "לאחר סופי {החברה הכי טובה של בר לשעבר} שעזבה אני אמצא חברה חדשה".
התלמידים השמיעו קולות מרגיזים. כולם היו נרגשים לראות את ה'ילדה החדשה הזאת' הרי מזמן לא הייתה ילדה חדשה בכיתה שלנו, כל הבנים ירצו להציע לה חברות, כמו תמיד.
המנהלת נכנסה לכיתה בחיוך ולאחר אמרה, "תלמידים אני מקווה שתכבדו את הילדה החדשה הזו בהתאם, קוראים לה לירז."
"איזה שם יפה", נשמעו התלחששויות. הבטתי הבכולם כאילו אני אהיה ה'בי.אף.אף' שלה ולא ארשה לאף אחד להתקרב אליה.
הדלת נפתחה באיטיות וכולם פערו את פיהם. המבטים היו על כיסא הגלגלים של לירז.