ירח סגול – פרק 3

"קטלינה קטלינה , כל הזמן צרות כל הזמן בעיות , מה יהיה איתך ?" הוא צעק ואני שתקתי מפחד .
" חיכיתי שתבואי לקבל את העונש ובאת בדיוק בזמן . הבטחתי לך עונש מיוחד זוכרת ?" הנהנתי בראשי ודמעות התחילו לזלוג מעיני.
הוא הצמיד אותי לקיר , הפיל את בקבוק הוויסקי על הרצפה והתחיל לנשק את באכזריות על הצוואר, הזיפים שלו דקרו אותי ושרטו אותי כמו מברשת של זכוכיות על העור . הייתי בהלם . יותר מהכל , מהפחד , מהשש , מהחרדה , הייתי פשוט המומה . ניסיתי לדבר, לצעוק , לצרוח אך לא הצלחתי להוציא מילים מהפה , רק פרצופי המבוהל והמופתע קפא אל מול הסיטואציה המחרידה . הוא החזיק בי בחוזקה צמוד לקיר והתחיל לקרוע את בגדיי ולגעת בי , המגע שלו היה נורא והתחושה הייתה נוראית. אני נחנקתי מרוב הדמעות שכיסו את כל פרצופי והתחננתי שישחרר אותי אבל הוא לא הפסיק . כמה שבכיתי וכמה שצעקתי הוא לא הפסיק, הוא רק נעשה אגרסיבי יותר ויותר .
שחררתי באיטיות את ידי מאחיזתו החזקה ודחפתי אותו בחוזקה על השולחן באמצע החדר . התחלתי לרוץ לכיוון הדלת כשקול טעינת האקדח נשמע מאחורי .
"אני מקווה שאת לא מתכוונת ללכת. המסיבה שלנו לא נגמרה , עוד צעד אחד ואת מתה פשוט מתה !" ,הוא צרח בעצבנות כמו שמעולם לא ראיתי אותו , פרצופו הפך אדום ודם כיסה את פניו ואת קרחתו מהמכה שקיבל מהשולחן .
קפאתי במקום והתחננתי ,
"בבקשה תרביץ לי , תרביץ לי בבקשה רק אל תעשה את זה " .
הוא התקדם לכיווני שהאקדח בידו והוריד את בגדי באיטיות כשהאקדח עדיין מכוון לרקתי , ומבטו האיום מקפיא אותי מלצעוק או לעשות דבר .
הערב הזה היה הנורא בחיי , כל שנייה בו . מהרגע שנכנסתי לחדר ועד הרגע שהוא אנס אותי באכזריות ובלי רחמים . הוא שכח שאני בדיוק כמו הילדה הקטנה שמחכה לו בבית , שכח שיש לו אישה ובעיקר שכח שאני בסך הכול בן אדם .
באותו הלילה חזרתי מהמשרד שלו ישר למיטה , התכסיתי עד שראשי נקבר בתוך בשמיכה ולא סיפרתי לאיש מה שקרה. לא יכולתי להסתכל לאף אחד בעיניים , לא לג'ק שעשה את המתיחה הנוראית הזאת , לא למאיה שבטח תשאל אותי מיליון שאלות על העונש שקיבלתי ולא ללונה שבטוח תאשים אותי בכך שלא עזרתי היום מספיק בעבודה.
למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם מהרגיל, או שבעצם בכלל לא ישנתי . הסיוטים , הזיכרונות , הם לא הפסיקו לרדוף אותי . כל הלילה בכיתי בשקט ונגעלתי מעצמי , כל שרציתי זה להתקלח , להתקלח עד שארגיש שיצאה ממני הזוהמה של גופו . התלבשתי ויצאתי החוצה לצפות בזריחה ולהירגע . מהצד ראיתי את מייק . זה היה הלילה הראשון שלו כאן . באותו הרגע לא רציתי לדבר עם אף אחד רציתי להיות לבד אז ניסיתי להתחמק מהר לפני שהוא ישים לב .
"קטלינה בוקר טוב.." הוא צעק מרחוק ,נופף בידו וחייך .
למרות היותו נחמד באופן מוזר העדפתי להישאר לבד ולהתנתק מכולם ,החזרתי לו שלום עם היד והלכתי להתיישב בקצה השני מול הזריחה .
מייק קם במהירות לכיווני והתיישב לידי .
"בוקר טוב קטלינה.. איפה היית אתמול חיפשתי אותך ? ".
"הייתי בעונש.." עניתי והשפלתי מבט .
לא יכולתי להסתכל לו בעיניים, הרגשתי שאם אסתכל על מישהו אתחיל לבכות , אז פשוט שתקתי ושיחקתי באבנים שהיו על הרצפה . לכמה דק השתררה שתיקה רועמת ומביכה .
"מצטער אם הייתי מגעיל אתמול, יום ראשון תמיד מביך אותי ואני נוטה לומר שטויות" , מייק אמר והביט בי .
"זה בסדר גם אני לא הייתי הכי נחמדה . בוא נתחיל מחדש" חייכתי אליו.
"קטלינה , נעים מאוד" , אמרתי כשמייק מחייך אליי ומגחך
" מייק , נעים להכיר ."
" אז מאיפה באת ? זאת אומרת, כבר הרבה זמן לא נכנסו לכאן אסירים חדשים , חשבתי שכולם נכלאו .. " שאלתי.
"סיפור ארוך, אני אספר לך בהזדמנות שנשב ונדבר ".
מייק היה מסתורי , כמעט יותר מידי מסתורי . תמיד כשאסיר חדש מצטרף מתחילה מסכת שמועות על מי ומה האסיר , אבל עם מייק זה היה שונה , אף אחד לא הכיר אותו ומעולם לא ראה אותנו ברחבי האומה , מה שרמז שאולי הוא לא מאומה 3. ובכל זאת משהו בו היה מוזר , מסתורי מהרגיל. אני הייתי בטוחה שהוא מסתיר משהו. לונה באה והתיישבה לידינו , ממבטה היה ברור שהיא מעוניינת במייק, היא הסמיקה בכל פעם שהביט בה וצחקה מכל מילה שאמר ובכלל היא תמיד אמרה שכשיהיה לה חבר הוא יראה שזוף וגבוה בדיוק כמו מייק .
"בוקר טוב מייק " אמרה לונה בחיוך גדול .
" בוקר טוב לורה " , מייק אמר ואפילו לא שם לב שטעה .
" לונה, קוראים לי לונה " , אמרה לונה במבט מאוכזב .
" אוי סליחה אני חלש בשמות "
"אז איך היה לישון פה פעם ראשונה ? " ,שאלה לונה את מייק תוך כדי שהיא בוהה בו מהופנטת .
" לא ממש ישנתי אבל .. " , עוד לפני שמייק הספיק לסיים את המשפט לונה פרצה בצחוק מזויף וחייכה חיוך מוקסם לעבר עברו .
"קטלינה , בואי נלך להעיר את כולם " , אמר מייק והתעלם ממבטה הנואש של לונה.
בקושי הצלחתי לקום מהאדמה . הכאבים מליל אמש לא הרפו ממני ורגלי הייתה מלאת חתכים מהמכות שקיבלתי . מייק שם לב כי התקשתי לקום ועזר לי מיד בלי לחשוב פעמיים . לונה נשארה לשבת ובקלות היה ניתן לראות שהיא קיוותה כי מייק יקרא לה להצטרף אך לשווא .
"מה באמת קרה אתמול ? ", מייק שאל והצביע על רגלי הצולעת והחבולה .
"כרגיל מכות מגורג , אל תתרגש זה קורה לכולם ".
" בואי אני ארים אותך זה יקל אליך " מייק שלח את ידיו לכיווני
" לא ! אל תיגע בי " , נרתעתי , מגע של אדם זר הרעיד אותי.
המגע הזה גרם לי להרגיש כאילו ליל אמש קורה עוד הפעם , כאילו מייק רוצה להזיק לי .
מייק הביט בעיניי המום מהצעקה ששאגתי לעברו .
" אני יודע שאת משקרת , אני רואה בעיניים שלך .. " הוא אמר ונעצר
" אני לא יכולה לדבר אל זה " אמרתי ועיני החלו להתמלא דמעות
התרחקנו שנינו לכיוונים שונים , אני למיטתה של מאיה ומייק למיטתו של ג'ק.
מאיה כבר הייתה ערה ובשנייה שראתה אותי היא רצה וחיבקה אותי חזק .
"איך את ? מה עשו לך ? " היא שאלה
" כרגיל , מכות , לא משהו מיוחד " , לא יכולתי לספר , זה היה עוד מוקדם מידי לדבר על הכול גם עם מאיה .
רצנו למסדר והסתדרנו מהר בשורות לקול צעקותיה של התר שקמה עצבנית מהרגיל. לפתע נשמעו צעקות מחרישות אוזניים מהקצה השני של אחת השורות . עמדה שם מריה,רופאה אלמנה שאיבדה את בעלה וכל חמשת ילדיה במהלך המלחמה . מריה הייתה אובדת עצות , הדיכאון והעצב שהשתלט עליה לא עזב והיא כמעט ולא דיברה במהלך כל שהותה כאן. היא הסתגרה ונכנסה לדיכאון קשה . מריה צרחה בגלל כאבים ברגל שככל הנראה נשברה במהלך העבודות אתמול בלילה . היא פונתה במהירות אך לא יכולתי שלא להבחין במבט שמייק העביר בה , כאילו הכיר אותה מהימים שלפני המלחמה . הוא הביט בה בעצבות ונראה כי הכאבים שחוותה השפיעו אליו ולרגע חלפה בראשי אף המחשבה שאולי הם משפחה .
גורג התחיל להתקרב לכיוון הרחבה שברקע שמעתי את קולה של לין , ילדה קטנה בת שמונה לכל היותר . היא מחזירה במוט ברזל ומתופפת על אחד העצים שלידה תוך זמזום מילים אקראיות המנגינה מיוחדת
" יום רודף יום , אין מנוחה , אמא הצילי אותי בבקשה . מחר זה יגמר , כך אמא לי הבטיחה , אמא הצילי אותי בבקשה " , היא חזרה על השילוב של המילים שוב ושוב בלי הפסקה ובכל פעם נתנה מכה חזקה יותר עם המוט על העץ ופניה ניהיו כעוסות יותר .
התחלתי לזמזם את השיר כשלאט לאט כולם הצטרפו ושרו במין אידיליה מוזרה . לשנייה כולם שכחו שגורג מתקרב ושהמסדר התחיל , הרגע הזה היה פשוט ומיוחד. אחד מהרגעים המועטים שגורמים לי לחייך חיוך ענקי ולשמוח שאני כאן כדי לחוות את הקסם הזה. השיר התנגן בהרמוניה ולכולם בצבץ חיוך קטן על הפרצוף שהרגיש שונה מאוד מהשגרה הנוראית כאן . גורג נעמד חיכך בגרונו, ובאותו הרגע כולם השתתקו חוץ ממאיה שהמשיכה לזמזם בשקט . צומת הלב מיד הוסטה לגורג, שהעביר את מבטו ביו השורות. כשעיניו נעצרו מולי מבטו השתנה , מפרצוף רציני הוא חייך חיוך מרושע שהעביר בי צמרמורת וחלחלה . הרגשתי מושפלת כל כך ובכל זאת ,הסתכלתי לו בלבן של העיניים והתאמצתי לא להראות עצובה אלא כועסת וחזקה מתמיד , כדי שלא יחשוב לשנייה שהוא יכול לפגוע בי שוב . גורג הסביר שהיום הוא היום . היום מתחילים לשנות את היסודות לבתים החדשים שיבנו כאן ולכן העבודה הולכת להיות כפולה , בלי הפסקות ובלי מנוחות . מאיה שעמדה מאחורי בשורה האחרונה המשיכה לזמזם את השיר ועצמה עיניים כאילו הייתה בעולם אחר , עולם משלה .
גורג סיים לחלק את המטלות אך היה ברור שמשהו מסיח את דעתו,
" מי מזמזם ? אני משתגע! " .
נתתי במהירות למאיה מכה עם המרפק כדי שתעורר מהאידיליה בה היא נמצאת ותחזור למציאות . אך היא הייתה שקועה מידי בתוך השיר , התר התחילה להסתובב בין השורות במהירות אלא שאז מאיה סוף סוף נזכרה להתעורר והשתתקה . לרוע מזלה התר קלטה אותה בשנייה האחרונה והביאה אותה לאמצע הרחבה מול גורג . בקלות ניתן לראות על מאיה שהיא מפחדת , פרצופה הפך אדום והיא עצמה את עיניה בחוזקה כשהיא מתנתקת ומסתגרת מהכול . גורג תפס באוזנה חזק לחש לה משפט קצר ומיד שיחרר אותה ואת כולנו לעבודה .
מאיה רצה אליי ונתנה לי יד בכדי לעזור לי ללכת .
" מה הוא לחש לך ?" שאלתי את מאיה.
" הוא לחש לי שיש לו עונש מיוחד בשבילי ושכבר שבוע הוא מחכה לתפוס אותי עושה בעיות ולבצע אותו " , באותו הרגע השתתקתי . ידעתי בדיוק מה זה אומר , והבטתי במאיה במבט מלא אימה .