ירח של מלחמה פרק 11
ההשפלה.
הצמדתי את ראשי אל חלון המכונית מנסה להסתיר את פניי כמה שיותר.
המצב רוח בשפל והדמעות מתייבשות על לחיי.
מה חשבת לעצמך? חתיכת מטומטמת.
היית אמורה להבין שמשהו מסריח כשהוא אמר לך את כל הדברים האלה.
איך יכולת ככה לזרום איתו כמו ילדה סקרנית?
מזלי שהשתפנתי רגע לפני שהדלת נפתחה בהפתעה.
הייתי כל כך מבויישת,כל כך נבוכה.
רציתי רק אבן שעליה אוכל להשען,רצון שגרם לי לחשוב על אבא.
דמות לה התכחשתי מחצית מחיי.
אריאן הסתכל עליי במבט רחמן,כאילו הייתי כלבלב שלא רצה לבעוט בו.
הבחורה שאיתו,נשאה את קנאתי אליה,אל המקום שתפסה בחייו.
מבינה שהארון עליו נשענתי,הבגדים אותם לבשתי,המיטה שבה ישנתי,הכל היה שלה קודם.
מה ציפיתי לעזאזל?
הוא גבר,יש לו צרכים שנערה כמוני לא תוכל לספק.
אני שוקעת בדמיונות ובנתיים סופגת בשקט את הרחמים שעל פניהם.
הנוף שהשתקף מהחלון עבר מולי במהירות.
אריאן מיהר להגיע אל אבא שלי מחשש שאאיים להתפרק בכל רגע והוא ישא את האשמה.
האקסית שלו ישבה על ידו.
עיניי מגלות את ידה מונחת על ידו ותופסת אותה במבט רחום.
תמונה שנחרטה בראשי לעוד הרבה זמן.
"מה קרה?" אבא עמד במעלה גרם מדרגות הכניסה כאשר אריאן יצא מהאוטו בסערה.
"מה קרה?" אריאן החל לשאול בכעס ופתח את הדלת שלי בתנופה,ממתין שאצא.
"מצאתי אותה נאנסת על ידי יצור שהתחזה לי" קרא בכעס וגופי החל להתחמם.
תיארתי לעצמי שישנו סומק שהשתלט על לחיי הרי הרגשתי את פניי בוערות מבושה.
"לא נאנסתי" מלמלתי בלחש כל כך זעיר שאני בספק אם יצא ממני קול כלשהו.
"אני דורש הסברים זאקרי ואני דורש אותם עכשיו!" צעקתו נשמעה כזאב עצבני,מתעלמת ממני.
"מי זאת?" אבא העביר את מבטו הנזעם אל הנוסעת השלישית שיצאה מהאוטו.
"אל תעמיד פנים שאתה לא יודע איש זקן" אריאן קרא לו בכעס.
"את רואה אותי מעמיד פנים?" אבא שאל בחצי חיוך שהוסתר תחת זיפיו הלבנים שלא גילו תער כבר כמה חודשים טובים.
"אני מזהיר אותך זקנצ'יק…" הוא החל לומר ונשימתו המואצת קטעה את דבריו.
"זה בסדר" היא אמרה בחיוך מנחם ונעמדה לצידו.
"נעים לפגוש אותך שוב זאקרי" אמרה לאבא בנימוס ואילו הוא הביט בה במבט לא נוח.
"איפה אמא?" שאלתי בשקט ומבטו חזר אליי.
"לעזאזל אפילו לא שאלתי איך את מרגישה" נזף בעצמו וירד במהרה במדרגות.
"את בסדר? הוא הספיק לעשות לך משהו?" שאל אותי וערסל את פניי תחת ידיו הגדולות.
"לא. דקרתי אותו לפני שהצליח לפתוח את מכנסיי" אמרתי לו מסתכלת בעיניו האפורות.
"ראוי שתקבלי הסבר על מה שקרה." אמר לי ותפס את ידי.
מנשק אותה ארוכות בדאגה.
"ראוי?" אריאן שאל מסתכל עליו במבט נזעם.
"אולי תסתום?" שאלתי אותו מרגישה שאני עומדת להתפוצץ מתסכול.
הזעם הפך להלם והלסת שהייתה קפוצה עד לפני כמה שניות,נפערה בתדהמה.
"אתה מוציא את עצמך אידיוט" אמרתי לו בכעס והתקדמתי אל המדרגות.
משאירה אותו ואת החברה החדשה-ישנה שלו מאחוריי.
"מה?" שאלתי מבולבלת מכל הרעפת הפרטים שכבר הספיקו להתבלבל לי במוח.
"אתה רוצה להגיד לי שזה היה..כלב?" אריאן שאל המום כמותי מדבריהם של אמא ואבא.
"זה היה אחד מכלבי הציד של אקטיון,הציד שארטי,לפי המיתולוגיה היוונית,הרגה" אמר אבא,משעין את ידיו אל שולחן העץ שעמד במשרדו.
"אז הרגתי מישהו צרפתי. ביג דיל. הרגתי המון אנשים עם מבטא מעצבן" אמרתי לו באדישות וגרמתי לשתיקה מביכה שנמשכה כמה שניות בודדות.
"אנחנו מאמינים שישנו סיפור שלם מאחורי חזרתו לעולם הזה. אבל עד שנדע בוודאות שהם נכונים,עלייך להזהר ארטי" אמא אמרה,רגילה למילים החדות שלי.
"אז אני לא אצא מהחדר" אמרתי פותרת את הבעיה השטותית וקמה ממקומי.
"זה לא כזה פשוט " אבא אמר מופתע מהפשטות שבה אמרתי את דבריי.
"עלייך להזהר מכל אחד. אפילו מאמא שלך. כלבי הציד של אקוטיון לא חזקים כמו אקוטיון בעצמו אבל עדיין,נורא מסוכנים." המשיך והחזיר את מבטו אל אריאן שישב בדממה על כיסאו.
"אני רוצה שתשגיח עליה. והפעם באמת" נזף בו כמו ילד קטן.
"הפעם באמת? אני שמרתי עליה בדיוק כמו שביקשת ממני זקנצ'יק. זה שהתוכנית שלך לא פעלה לא אומרת שמותר לך להאשים את המפעיל,הרי בסופו של יום אני כמו בובה על חוט בשבילך" אריאן הטיח בו את דבריו ואבא נתן לכעסו הזדמנות להשכח.
"התכונית שלי לא כללה אותך שוכב עם האקסית המזדרגגת שלך בזמן שהבת שלי בסכנה! איך יכולת להחזיר את הצבועה הזאת לחיים שלך שוב? אה? לא הספיקה לך שנה שעברה שאתה מבקש סיבוב נוסף?!" מבטי ההמום עבר אל אריאן שלסתו הייתה קפוצה כעת בכעס.
הטחות הדברים כאן היו ברמה אישית,זה ברור.
לפני שיכולתי להבין מה קורה או מה יהיה הדבר הבא שיפלט,שולחנו של אבא התהפך על צידו ברעש חזק.
העובדה שלרגליהם מונחים שברי עץ וזכוכית,לא הפריעה להם.
הם עמדו אחד מול השני כמו שתי אריות הנלחמים על הטריטוריה שלהם.
"היית אמור להגן עליה" אבא החזיר את הנושא אליי.
חזהו של אריאן התנשם בכעס,שריריו נעים כמו גלים בכל פעם שזז.
"היו לי דברים יותר חשובים" אמר.
חיוך קטן אך מרושע על שפתיו.
"אני שמחה שפתחנו את זה עכשיו" אמא אמרה,מצטרפת למלחמה הזאת.
"אם היה לך דבר חשוב יותר מהחיים של הבת שלי אז אני בטוחה שלא יפריע לך אם אבקש ממך להתרחק ממנה,נכון?" שאלה בארסיות וידיה משולבות על חזה.
"אם זה רצונך" אריאן ענה לה רגוע אך עדיין מעוצבן כשידיו פרוסות הצידה כנכנע.
מבטי צפה בגבו מתרחק ממני,מזין דרך עיני את המועקה שהולכת לנוח בחזי עד ההתפרקות הבאה.
תגובות (2)
גםם אני חוולהה עלייךךךך (:: למה לעשות לי את זה?! אני רוצה סצנת ארטי ואריאן! אוף למה הפרדתת למהה נוו זה לא הוגןן זה לא כיף שאין ביניהם נשיקה אמיתית מלאת רגשות נסתרים! (וסותרים..) דיי נוו למה אוף למה נו אני רוצה.דורשת.חייבת המשךך רגע רגע את מעלה עוד פרק של ירח במלחמה? בבקשה תגידיי כןן ואל תעשי לי אותו דבר בילדי החוץ! אני רוצה סצנת אהבה או איזה משהו! את לא משאירה לי קצוות פתוחים! ותמשיכי גם עם נטלי אני מאוד מקווה שרוי לא מת! מקווה בשבילך!! עכשיווו תעלייי מהר פרקקק לפני שאנייי אתפוצץ!
תמשיכי !!