ירח של מלחמה פרק 7

ידי מזפזפת בין הערוצים השונים בעצלנות מעושה.
ביליתי את כל היום המזורגג בדירת החלומות הזו ועדיין לא מצאתי מה לעשות בשביל להעביר את השעמום.
כבר אחרי חצות והתוכניות שמשודרות הן בעיקר ריאלטי סוג ז'.
הדלת נפתחה ומתוכה נכנסה דמותו בפיהוק גדול.
"אני עדיין מחכה להסבר" אמרתי לא מסיטה את עיניי ממסך הטלוויזיה הגדול.
"לא עכשיו" אמר ותפס בראשו בכאב.
"הרביצו לך?" שאלתי מזדקפת בעניין.
"משהו בסגנון" אמר מתעלם מנוכחותי ונכנס אל אזור המטבח.
פותח את המקרר ובוחן את תכולתו בעניין.
"איפה היית?" שאלתי קמה מהסלון ומתקדמת אל כיוונו.
"נהפכת לסקרנית כשנעדרתי או שתמיד היית כזו?" שאל בעוד אני מקפצת בחינניות אל הדלפק שלידו.
מרימה את רגלי אליי ונשענת על ידיי אחורנית.
"טוב,אכן נעדרת להרבה זמן" אמרתי מסתכלת עליו בריכוז.
"מה אתה מחפש?" שאלתי לאחר כמה דקות של שקט.
"מה אני כבר יכול לחפש במקרר?" שאל וקם על רגליו.
"מה עשית בזמן ש…" החל לומר אך נקטע כאשר נפגש במבטי.
"הכל טוב?" שאלתי אותו בבלבול.
"ה..מכנסיים שלך..לאן הם נעלמו?" שאל ועצם את עיניו באנחה.
"אני לא ישנה עם מכנסיים" אמרתי בפשטות.
למה לישון עם מכנס כשאפשר עם תחתון?
הרי גברים ישנים ככה כל הזמן לא?
שובניסטיות לשמה!
"בבית הזה את כן" אמר והלך מהמקום בסערה.
"אתה לא יכול להחליט עליי!" קראתי הולכת אחריו בעקשנות.
"רוצה לראות?" הסתובב באחת וכמעט שמעדתי אחורנית.
"הסקס אפיל הזה לא עובד עליי" לחשתי לו כמגלה לו סוד.
"מעולה. אנחנו באותו ראש." אמר וזרק על ראשי זוג מכנסיים.
"היית צריך לקחת בשבילי גם בגדים לפני שחטפת אותי!" צעקתי לו כשנכנס לחדר האמבטיה.
פורסת אל מולי את המכנסיים הנשיים הרמתי מבט בבלבול.
"הם של האקסית שלי" הודיע והדלת נפתחה בתנופה.
מברשת השיניים תלויה בפיו ופלג גופו העליון חשוף לרווחה.
שרירים משורטטים מתחת לעור מתוח ושחום מטבעו.
המכנסיים נתלים על אגנו ואני בספק אם בכלל לבש תחתונים.
"לא..לך הייתה חברה? מה? וואו עולם דפוק אה?" אמרתי חוזרת למטבח עם המכנסיים בידי.
"לאן את הולכת,נזק?" שאל וזרם המים נשמע לאחר מכן.
"להראות לך מה זה להביא לי מכנסיים של האקסית שלך,אידיוט" מלמלתי מוציאה מאחת המגירות מספריים.
"מה את עושה?" שאל מנגב את פניו כאשר נעמד בפתח המטבח.
"עיצוב מחדש" אמרתי מסתובבת אליו בחיוך ערמומי.
המספריים נסגרו באיטיות רבה עד שגזרו את הבד שעמד בינהם.
"זה היה יקר" הודיע אדיש ממעשיי.
"עכשיו כבר לא" עניתי לו עוברת מולו וזורקת את הבד השחור על פניו.
"לילה טוב" קראתי ונפלתי על מיטת הקינג סייז.
אריאן:
הנה היא.
עומדת שם עם תחתון קטנטן לגופה וסוודר גדול ממידותיה שחשף כתף אחת והסתיר אחרת.
יושבת על הדלפק בתנוחה שגרמה לי לרצות לפשק את רגליה ולהצמד אל החום שבין יריכיה עד שהייתה נאנחת.
זה לא אמיתי מה שקורה פה.
זה בטח האלכוהול מדבר ממני כרגע.
לא הייתי צריך לשתות כל כך הרבה.
איזה מכנסיים בראש שלי?
אם כבר להוריד גם את שכבת הבד הדקיקה הזאת שמצליחה להוות מחסום מעיק מדי.
שדיה עולים ויורדים כאשר התהלכה בביטחון.
ישבנה נראה כשתי עיגולים מושלמים שדרשו את טביעת ידי על העור הקטיפתי שנמתח מעליהם.
מבטה המעוצבן גורם לי לקוות של אתפרץ בצחוק בכל רגע.
בכל זאת,אני מתעסק פה עם אלה די עצבנית.
אבל השפתיים שלה,שגורמים לי להתהות איך יראו כאשר תנשך אותן בשיניה בהתקף עונג או איך ירגישו כששפתיי יכסו עליה.
המבט שלה מצליח לעורר את איברי.
נוכחותה גורמת לצמרמורת בגווי.
הבד שזרקה על פניי הצליח למנוע ממני לתפוס בה ולהצמידה לקיר.
לקרוע את פיסת הבד המעיקה ולהרגיש באצבעותיי את העצב הקטן הזה שגורם לנשימתה להעתק ולאחיזתה להתהדק.
להרגיש את הרטיבות בין אצבעותיי ולבלוע את שפתיה בפראות.
לגשש אחר לשונה ולמצוא אותה מתגרה,בוחנת.
מרגיש כבר את איברי מתעורר פקחתי את עיניי באחת.
"פאק.." מלמלתי משפשף את עיניי בעייפות.
"בוקר טוב" אמרה עומדת מול הספה בה שכבתי.
שיערה סתור וידה משפשת את עיניה בעייפות.
כתפיות דקות מנעו מהבד שהסתיר את שדיה מליפול.
חושפות מחצית מבטנה השטוחה והמחוטבת.
וכמה שניסיתי.
כמה שניסיתי להתעלם מהמשולש הקטן שהסתיר את איבר המסקרן ביותר בגופה.
"איך ישנת?" שאלתי מגרד בעורפי ומנסה להסית את מבטי ממנה.
"אני צריכה לשאול אותך את זה. הדבר הזה נוח?" שאלה ואני גיחכתי מעביר את מבטי בסלון המרווח.
"אף פעם לא חשבתי שאגיע למצב שאשן כאן" אמרתי לה והסרתי את שמיכת הפליז שכיסתה את רגליי.
"עבודה?" שאלה עוברת מנושא אחד לאחר.
"כן" עניתי קצרות ונכנסתי אל חדר האמבטיה.
"יש פה חדר כושר באזור?" שאלה וידיי שתפסו את שפופרת משחת השיניים קפאו לשניות ספורות.
מעולה.
להיות בעבודה ולדמיין אותה מתאמצת ומזיעה לא רחוק ממני כשאין ביכולתי לראות זאת במו עיניי.
"אני מאמין שכן. למה?" שאלתי אותה והיא הסתובבה להתיישב על המיטה.
"אם אני הולכת להשאר כאן כל היום אז לפחות שאעשה משהו מועיל" אמרה ואני פניתי לצחצח את שיניי.
"למה שלא תתקני את החור שעשית בקיר?" שאלתי ועיניה נפערו בהלם.
"איך ידעת על החור בקיר?!" שאלה וקמה בתנופה.
פאק.
"אני בניתי את הדירה הזאת וחור בקיר..לא היה בתכנון" אמרתי לה וירקתי את הקצף הלבן מפי.
"זאת הייתה טעות" אמרה בקול נעים יותר.
"זה הקול המתחנף שלך?" שאלתי מגחך כלפי חוץ אבל צועק משמחה מבפנים.
עדיין לא איבדתי את זה.
"זה הקול הרגיל שלי" אמרה ובסיכול רגליים התיישבה על השיש הארוך.
סקירה איטית עד להכאיב מרגליה עד לפניה וקמתי מהחלום בו שקעתי.
"אני אתקשר היום למכון" הודעתי והתרחקתי ממנה במהירות.