" ישה סטורי " – סיפור בהמשכים . פרק 3

פ ר ק 3 *

00:11
התחלתי ליפול , "להתראות עולם, אני אוהבת אותך. ודניאלה, כן, זה נכון, באמת גנבתי לך את הפקק של העט האדום כי הוא נאבד לי… את סולחת ? אמא, אבא, אני אתגעגע, ואני מצטערת שלא תוכלו לתרום לנזקקים את המגפיים הישנות שלי " אמרתי בשקט.
אבל אז פתאום עליתי למעלה. וזה היה מוזר. כי נכון שתמיד רציתי לגדל כנפיים ועד עכשיו אני אוכלת המון כנפי עוף, אבל זה לא הגיוני שאני אעוף פתאום, ככה סתם. אבל כשחושבים על זה, כשנופלת לך כוס של שוקו חם מהשמיים, זה גם לא הגיוני, אז יחסית להערב, זה הגיוני שאני אצמיח כנפיים פתאום.
ואז הסתכלתי למטה, וראיתי מין ענן. אז הבנתי שבעצם כל הכנפי עוף שאכלתי היו לחינם, וזה היה עוד סתם נס, כמו הכוס שוקו חם שנפלה מהשמיים.

00:15
הגעתי לגג. קראתי ליצור, שהיה בצד השני של הגג, "היי, עב"ם פרוותי ! אם אתה לא מפחד בוא לפה ! " והוא באמת בא.
הלב שלי פעם בחוזקה, "אולי עכשיו הוא יטרוף אותי ? " חשבתי…
אבל הוא רק התקרב אליי ואמר "שלום יולי ! " . זה היה מאוד מגניב.
בסופו של דבר הוא כן מזהה את האישיות הנהדרת שלי. והוא חתול.
רגע, הוא חתול ? חתול מדבר ?!
"אתה חתול מדבר ? איך קוראים לך ?" שאלתי .
"ישה. אני ישה. אני חתול קוסם. אני אמור לעזור לך לציל את קטיאן." תמיד אהבתי חתולים, אבל למשהוא החתול הזה, ישה, גרם לי לחשוב פעמיים לפני שאני באה ללטף חתולי רחוב.
"מה זה קטיאן ? " שאלתי ברגש. אני ? להציל ? חתול קוסם ? זה לא מתחבר יחד . "זוהי עיר מיוחדת, שנמצאת בסכנה. עלייך להציל אותה. רק את מסוגלת. " עכשיו הוא הגזים. רק אני ?! מה, הוא צוחק עליי ? אף פעם לא הצלחתי לעשות משהו ולהגיע בגללו למקום ראשון, כמו לפני חודשיים, שהיינו צריכים לעשות הרצאה ודגם על מערכת השמש, והדגם התפרק לי בדרך לבית הספר וקיבלתי ציון 65, כי המורה שלי ממש לא רחמנית. "אז יולי, את באה ? " – הוא הסתכל על הציפורן שלו – "השם ישמור, אנו ממהרים, לא נספיק להגיע למעלית הלוס! אתם, בני האדם, קבעתם רק 24 שעות ביממה, לפעמים אני לא מבין אתכם בכלל " .
"מה זה מעלית הלוס ?" שאלתי , "אחר כך אני אסביר לך ." הוא ענה . ואז שמתי לב שהיה לו תיק. מהתיק הוא הוציא מפה ומשקפיי ראייה.
"כן, לאן אנחנו הולכים עכשיו ? " עניתי על שאלתו.
"כרגע, לים " הוא אמר.
"לים ? באמצע הליילה ?! " שאלתי מופתעת.
"תיכף תביני.. בואי איתי . "

00:39
וכך – אין לי מושג איך – הגענו לחוף הים בעשרים וארבע דקות. אבל לא היה איכפת לי. בטחתי בישה, הוא לא נראה כל כך מפחיד אחרי הכל..
אז הגענו לים, ואז ישה צלל למים. יותר נכון קפץ, כי עמדנו על אבן בגובה 30 מטר, בלילה, בחושך. תמיד חשבתי שחתולים שונאים מים.
מוזר.
עכשיו אני צריכה למחוק שני משפטים מהפיסקה שהינו צריכים לכתוב בשיעור שפה על בעל חיים כלשהו שאנחנו אוהבים – ואני מתה על חתולים – לשבוע הבא.
"ישה, גם אני צריכה לצלול ? " שאלתי בפחד.
"כמובן. איך את חושבת להגיע למעלית הלוס ? " הוא ענה לי .
עדיין לא הבנתי מה זה או איפה זה מעלית הלוס. אבל אני לא מאלה ששואלים שאלה אחת אלף פעם. טוב, אולי לפעמים. אבל לא היה לי אומץ לשאול את ישה. שהוא – להזכירכם – חתול קוסם מדבר בצבע לבן שמסתדר עם מים ועושה ניסים. ומדבר.
טוב, אז קפצתי,
"ווואאוו…! "