סוכנת ספק בריטית – הקדמה

ישבתי בשיעור מתמתיקה, בוהה בלוח ומעמידה פנים כמקשיבה, למרות שהתרכזתי בדבר אחר: היה נדמה לי שמתחיל להכתב משהו על הלוח, למרות שהמורה הייתה בצד השני. "ליה! בקשי לצאת לשרותים אם ברצונך להבין מדוע את רואה זאת. אנו מבטיחים כי הכל יהיה בסדר!" פענחתי את הכתוב. הצבעתי מהוססת וביקשתי לצאת להתפנות. יצאתי ברגליים רועדות, מהוססת. איש לבוש שחורים עם משקפי שמש הביט בי בחיוך חם, ואמר בקול סמכותי אך נעים להפליא "את ליה?". הנהנתי, כבר פחות מפוחדת. "טוב, מעולה!" אמר האיש, "אגב, שמי טום" אמר. "אז…" אמרתי. "את התקבלת להיות סוכנת!" הוא אמר לי. הבטתי בו בעיניים פעורות. "וואט דה פאק?!" אמרתי, כמעט צועקת. "אז את רוצה או לא?" הוא אמר. לפתע יצא גם רון, ילד מהכיתה שלי והביט באיש, ולאחר מכן בי. "היי ליה" אמר בסתמיות. "שלום רון" אמר טום, "אני טום. אתה התקבלת להיות סוכן. בא לך?". "ברור!" אמר רון בהתלהבות, ואני הנהנתי להביע את הסכמתי.הוא לחץ על כפתור בכיסו, "זהו. שכחו אתכם" אמר. גם לברתי שלומדת כיתה מתחתי הגיעה, מלווה בשני בנים. האחד זיהיתי, שמו דן, והשני זיהיתי ועוד איך, הוא היה בבת מצווה של חברה טובה שלי. שמו דניאל. "הוא עבר לכיתה שלנו היום" אמרה אופיר, חברתי, בתשובה למבט רב המשמעויות שנעצתי בה. טום הסביר להם בקצרה והם הנהנו. "טוב, אז אתם בריטים. אתם אחים" הוא אמר, מצביע עליי, על דן ועל אופיר, "וגם אתם" הוא הוסיף, מצביע על רון ודניאל. "היא?! בריטית?! היא בקושי מצליחה לאמר משפט תקין אחד באנגלית! שלא נדבר על מבטא בריטי!" אמרתי, מצביעה על אופיר. "i hate u really" היא אמרה, מעוררת צחוק. "אומרים i hate u so mtch" תיקן טום, מצחקק. "הסוכריות האלה יתקינו את האנגלית והמבטא אצלכם" אמר, נותן לנו טופי בטעם תות. לקחנו את הטופי מידיו, והתלנו לדבר אנגלית שוטף, עם מבטא בריטי כבד. "הנה בגדים בריטיים" הוא אמר, נותן לנו גם שקיות שהוציא מתיק הצד הקטן שלו. "עכשיו, לגבי זהות: ליה, את אמי, דניאל, אתה ג'סטין, רון, אתה נשאר רון, אבל בקיצור, שמך הוא למעשה רונאלד. דן, אתה הארי ואופיר… את סלינה". החלפנו את בגדינו וניצבנו מולו, מוכנים. "קחו את התיקים החדשים שלכם. כל זכר מכם הקודמים נמחק" אמר טום. "רגע!" אמרה אופיר, "איפה נגור?!". "בבית מלון כפר המכביה מלון וסוויטות פרמיום" הוא אמר. "לימוזינה תבוא לאסוף אתכם- בכל זאת אתם חברי אחת הלהקות הצליחות בעולם!" הוא המשיך, מחווה בראשו לעבר הבנים, "ואתן צמד המוזיקה הכי טוב שיש!" הוא גמר, מחווה בראשו אלינו. נשמנו עמוק ונכנסנו לכיתה.