כאן בשבילך – פרק 26

הוא ישב על הרצפה לידי, ניסיתי להתרחק קצת אבל רגלי התפוסה בחבל מנעה זאת, הוא התקרב קצת ונגע בכף רגלי "אל תתקרב.." גימגמתי, הוא הצביע על החבל, ועזר לי להשתחרר ממנו, החדר היה די חשוך ולא יכולתי לראות אותו בברור, שיערו היה פרוע, ופניו היו מלאות דם מבטו היה מושפל לרצפה, הוא היה בלי חולצה ויכולתי לראות את החבלות שעל גופו, היה אפשר לראות שהוא חלש מכדי לקום או לזוז,
שמעתי את צעדיו של רונלד מתקרבים, לא היה לי לאן לברוח, רונלד נכנס, וחיוך היה על שפתיו,
"אני רואה שנפגשתם" צחק, התקרבתי לקיר, בלי להסיט את מבטי ממנו, "מצטער עליו.. הוא לא מבין שאני לא רוצה בו, נסיתי להסביר לו את זה הרבה פעמים אבל הוא פשוט לא מבין" הוא הסתכל על הבחור שישב על הרצפה והצביע עליו "גם לי כואב.." ואז הסתכל והצביע עלי "ואם את כל כך רוצה להישאר פה, את מוזמנת" הוא יצא וסגר את הדלת, התרחקתי לצד השני של החדר, לא רציתי לשבת ליד אותו הבחור,
"אין לך ממה לפחד.." קולו היה חלש וצרוד, "את יכולה לראות אותי?"
"לא.. אתה יכול לראות אותי?" קולי היה חלש,
"לא ממש.. היו לי בעיות ראייה לאחרונה.." לא ידעתי מה לומר לו "אני שם עדשות והם לא פה איתי"
"כמה זמן את פה?"
"לא יודעת, נראה לי חמש עשרה ימים, אתה?"
"גם אני חמש עשרה ימים, נראה לי.."
"לא פרצת לפה לפני כמה ימים?" תהייתי
"לא.. ניסיתי לברוח מפה" גיחך
"איך הגעת לפה?"
"הוא לקח אותי" הפנה את ראשו הצידה "ריין.." אמר בזלזול
"הוא אמר לי שניסית לפרוץ, ושהוא לא ראה אותך.." חשבתי אם כדאי לשאול "ריין..הוא זה שאכה אותך..?"
"כן.."
"למה שהוא יעשה דבר כזה?" אמרתי כאילו לעצמי "הוא תמיד ניסה לעזור לי.. אתה מכיר אותו?"
"לא נראה לי, אני לא כל כך מזהה את הקול שלו.. ובקושי רואה אותו"
"אם הוא מתייחס אלייך ככה צריכה להיות סיבה" אמרתי בלחש לעצמי "וגם אתה לא יכול להתגונן" הוא שמע
"כן, אני מניח שיש סיבה.." גיחך "אני אמור להתגונן ולהגן על עצמי.. אבל מסתבר שזה לא הולך שמכים אותך בזמן שאתה קשור או נעול" הוא שתק לרגע "אני מקווה שהוא לא פגע.." והפסיק
"משהוא יודע שאתה פה?"
"אני מקווה" השתעל "משהוא יודע שאת פה?"
"אני לא חושבת שהם יודעים איפה אני.." קירבתי את רגלי אלי וחיבקתי אותם "אני מקווה שהם יבואו כבר"