כוחן של מילים – פרק 1

*היילי*
"יש לי הודעה חשובה." המורה מירנדה נכנסה לכיתה.
"זה בטח בקשר ליריד השנת." לחשה לי אליסון.
"זאת הודעה חשובה, היריד השנתי לא חשוב." לחשתי לה בחזרה.
"היילי, ואליסון, תהיו בשקט." אמרה המורה. היא בחנה את כל הכיתה בעיני הנץ שלה.
"הממשלה החליטה לבטל השנה את תוכנית 'חבר לעט'." אמרה המורה.
"יש!"
"לא!"
"אווף!" נשמעו קריאות בכל הכיתה.
"איזה באסה, ממש אהבתי את חבר לעט." אמרתי.
"אל תדאגי, אני בטוחה שבאינטרנט יש אתרים שאפשר להתכתב בהם עם אנשים." עודדה אותי אליסון. חייכתי אליה וחזרתי להקשיב למורה.
קוראים לי היילי, אני בת שבע עשרה ואני גרה במדינה שנקראת סיליקאט, מדינה שבה הכוח הכי חזק – הוא המילים. תמיד אמרו לי שמהמילים שלי יקרה משהו גדול, אני לא בטוחה בזה.
כשהלימודים נגמרו חזרתי הבית עם אליסון.
"כשנגיע אלייך הביתה נחפש אתר להתכתבויות." היא הבטיחה.צמתה הג'ינג'ית קיפצה על גבה כשהלכנו ועיניה הכחולות סרקו אותי כמו רנטגן. חייכתי אליה והמשכנו ללכת. אף אחד לא מבין את הקטע שלי עם התכתבויות, אבל אני אוהבת את זה. תוך דקות אחדות הגענו לבית שלי, פתחתי את הדלת, אליסון ואני זרקנו את התיקים על הרצפה ונכנסו לחדר שלי. אליסון ממש גרה אצלי, אנחנו צריכים לשנות את השלט על הדלת ל: משפחת דורק ואליסון. הדלקתי בזריזות את המחשב.
"עכשיו תגגלי אתרי התכתבויות." אמרה אליסון, וזה בדיוק מה שעשיתי. נכנסתי לאתר הראשון שהופיע אבל במקומו היה מסך לבן שעליו נכתב באותיות שחורות: אתר זה נסגר ע"י הממשלה באישור ראש הממשלה ריין.
"מה? מה זה השטויות האלה?" שאלתי בקול.
"הממשלה חסמה את האתר." אמרה אליסון.
"את זה הבנתי." אמרתי. נכנסתי לעוד כמה אתרים, כולם היו חסומים.
"מה עובר על ראש הממשלה?" שאלתי.
"אולי הוא גילה שאתרי ההתכתבויות נשלטים על ידי כוחות כאוס אפלים." אמרה אליסון.
"יכול להיות." אמרתי. ניסיתי את כל האתרים ברשימה וכולם היו חסומים.
"אוף, זה ממש מעצבן." אמרתי.
"יש פה אתר שעוד לא ניסינו." אמרה אליסון והצביעה על המסך. נכנסתי לאתר בלי ציפייה מיוחדת.
"היי! האתר הזה עדיין עובד!" קראתי.
"לא! כוחות האופל בכל זאת עומדים להשתלט על העולם!" אמרה אליסון.
"אם זה יקרה, אני אגיד להם ללכת." אמרתי. אליסון חייכה. נרשמתי לאתר ומיד הופיעה לי הרשימה של האנשים המחוברים.
"וואוו, קצת אנשים מחוברים עכשיו." אמרה אליסון. היו בסך הכל 52 אנשים באתר ושמונה עשרה מתוכם היו מחוברים. הסתכלתי על הרשימה של האנשים המחוברים.
"האנשים פה לא נראים מעניינים." אמרה אליסון.
"יש פה מישהי עם תמונה של תו מוזיקה!" קראתי בהתרגשות. לחתי על התמונה שלה ומיד הופיע לי כיתוב – שם: ויולט. כרגע: מחוברת. מצב: משעמם לי, שלחו הודעות חופשי.
"היא מצחיקה." אמרה אליסון. חייכתי וכתבתי לה. "שלום."
"היי!" התשובה שלה לא איחרה לבוא.
"קוראים לך ויולט?" שאלתי.
"כן, ולך?" שאלה ויולט.
"היילי." עניתי.
"נעים מאוד, היילי." רשמה ויולט.
"נעים מאוד, יש לך תמונה של תו. את אוהבת מוזיקה?" שאלתי.
"כן, מוזיקה זה כל החיים שלי.": כתבה ויולט.
"וכבר יש לכן משהו במשותף." אמרה אליסון. חייכתי לעצמי, מצאתי חברה לעט חדשה.