scupcake
סליחה סליחה סליחה סליחה סליחהההה שלא היו פרקים במשך כמעט שבוע, אבל יש לזה סיבה:
ביום שישי הלפטופ המפגר שלי החליט שנמאס לו לעבוד יותר.
עדיין לא שלחתי אותו לתיקון, אבל תיקנתי בעצמי אתמול בלילה את המחשב הנייח שיש לי בבית - וכך אני אעלה בינתיים את הפרקים (:
החלטתי להעלות 2 פרקים היום עקב האיחור של הפרקים בגלל הבעיה של הלפטופ הטיפש.
שמתי לב שכמה בנות כותבת את השם ככה - שנאל. השם שלה הוא שאנל חח, רק רציתי לציין :')
עוד דבר, ראיתי שכמה בנות אומרות שאוסטין נחמד מידיי אליה, אז החלטתי להחזיר את אוסטין השובב יותר (;
מקווה שאהבתן את הפרק, ואל תתביישו לחפור בתגובות שלכן ולשתף אותי במחשבות שלכן♥ אוהבת מלא ומצטערת על העיקוב♥

"ככה זה מרגיש" – פרקים 23+24

scupcake 16/10/2013 3496 צפיות 7 תגובות
סליחה סליחה סליחה סליחה סליחהההה שלא היו פרקים במשך כמעט שבוע, אבל יש לזה סיבה:
ביום שישי הלפטופ המפגר שלי החליט שנמאס לו לעבוד יותר.
עדיין לא שלחתי אותו לתיקון, אבל תיקנתי בעצמי אתמול בלילה את המחשב הנייח שיש לי בבית - וכך אני אעלה בינתיים את הפרקים (:
החלטתי להעלות 2 פרקים היום עקב האיחור של הפרקים בגלל הבעיה של הלפטופ הטיפש.
שמתי לב שכמה בנות כותבת את השם ככה - שנאל. השם שלה הוא שאנל חח, רק רציתי לציין :')
עוד דבר, ראיתי שכמה בנות אומרות שאוסטין נחמד מידיי אליה, אז החלטתי להחזיר את אוסטין השובב יותר (;
מקווה שאהבתן את הפרק, ואל תתביישו לחפור בתגובות שלכן ולשתף אותי במחשבות שלכן♥ אוהבת מלא ומצטערת על העיקוב♥

-הסבר על איחור הפרקים למטה-

פרק 23 – קטנה ועדינה

שכבתי על הספה הארוכה שבסלון, עם כרית וורודה ורכה מתחת לראשי וקראתי את הספר 'אסון יפהפה'.
היום יום ראשון, ומאז סוף השבוע – עדיין לא סיפרתי לזואי עליי ועל אוסטין.
אם חושבים על זה.. אני בכלל לא יודעת מה אנחנו. כלומר, כן, התנשקנו וזה היה טוב.
מאוד טוב.
מדהים.
אבל… מאיפה זה ממשיך?
"שאנל!" קולה של אליס נשמע, ויד התנופפה מול פניי. הזזתי את ראשי מהספר, שבכלל לא קראתי בו מרוב כל המחשבות שלי
ומולי ראיתי את אליס משלבת ידיים ומסתכלת עליי מלמעלה.
"אני קוראת לך כבר שעה" היא אמרה בטון מעוצבן, והצביעה לכיוון המטבח, איפה שישבה.
"הו, לא שמעתי" מלמלתי והתיישבתי על הספה. סגרתי את הספר, והנחתי אותו על ירכיי.
"בכל מקרה.. בואי, סבתא ממשיכה לספר לנו" היא אמרה והתקדמה חזרה אל המטבח.
וואוו, הרבה זמן באמת שהיא לא סיפרה לנו עליה ועל ג'ק – כלומר,סבא.
הנחתי את הספר על הספה, קמתי והלכתי לעבר המטבח, אל אליס וסבתא רוס.
התיישבתי לצד אליס, בזמן שסבתא עמדה וחתכה ירקות צבעוניים לתוך קערה גדולה ולבנה.
"קפיטריה, סבא מגן עלייך ומשיג לך אוכל" אליס אמרה במהירות ובקצרה, מזכירה לי ולסבתא כמו תמיד.
סבתא חייכה בגיחוך קל. "זו לא הפעם היחידה שהוא הגן עליי" היא הוסיפה, והחלה לספר.

ביום שלמחרת, רוסמרי הסתובבה במסדרון בית הספר יחד עם סאם. "זה קצת מלחיץ" סאם אמר והביט סביב.
"מה?" רוס שאלה והסתכלה עליו. "שכולם נועצים בנו, יותר נכון בך – מבטים" הוא אמר והידק את אחיזתו ברצועת התיק שלו.
רוס הביטה סביב, וראתה איך כולם מסובבים את ראשם במהירות. היא נעצרה במקום.
"הם מפחדים ממני?" רוס שאל בעיניים גדולות, והסתכלה על סאם. הוא העביר יד בשיערו ונשם עמוק.
"לא, ברור שלא. אבל הם מפחדים מג'ק. כולם יודעים שאתם בקשר, ואחרי אתמול – "
"רוס!" קריאה קרובה נשמעה, שקטעה את סאם. הם הסתכלו הצידה, וראו את ג'ק מתקרב אליהם.
ג'ק נעמד במקום של סאם, מול רוס, ודחף אותו מעט אחורה. "תראי" הוא אמר ומסר לרוס דף, שעדיין הסתכלה בדאגה אל עבר סאם.
היא העבירה את מבטה אל הדף. "75? וואו" רוס אמרה בחיוך גדול, עדיין בוהה בדף שהתגלה כמבחן בהיסטוריה שג'ק עשה.
75 זה ציון מעולה, בהתחשב בעובדה שהוא היה נכשל במקצוע הזה.
"כן הא? בזכותך" ג'ק אמר וגירד בעורפו בחצי חיוך. היא הרימה את מבטה אליו, עדיין בחיוכה.
"כל הכבוד" היא אמרה ומסרה לו את דף המבחן בחזרה.
"מה עם מתמטיקה" רוס שאלה בקולה העדין. "עדיין צריך עזרה" ג'ק גיחך. "היום אחרי הלימודים?" הוא שאל וקיפל את דף המבחן לארבע.
"כן" היא חייכה אליו, מביטה בו כשהוא מתרחק יותר ויותר. רק אז היא נזכרה שסאם עמד לידם כל הזמן הזה.
"בזכותך" הוא חיקה את הקול הגברי של ג'ק וגלגל עיניים. רוס צחקקה והם המשיכו ללכת.
בסוף יום הלימודים, כשכולם כבר הספיקו להתפזר, רוס התהלכה אל עבר הלוקר שלה כיוון ששכחה את היומן שלה בפנים.
היא לא יכולה לעבור יום מבלי לכתוב ביומנה, כך שהייתה זקוקה לו.
שלחה את ידה אל עבר המנעול, אך נעצרה בבהלה כששמעה קול מאחוריה. "היי רוסמרי" היא הסתובבה באיטיות, ופתחה את עיניה בפחד.
דן עמד מולה, בחיוך הממזרי שלו, עם ידיו בכיסים של הג'ינס שלו. היא זכרה את עיני השקד שלו. "זוכרת אותי?" הוא הוסיף והתקרב אליה.
היא התרחקה עוד ועוד, עד שגבה פגע בלוקר שלה, ונעצרה. כל גופה רעד.
הוא חייך והמשיך להתקדם, עד שעמד מולה. "איפה ג'קי? לא פה כדיי להציל אותך?" הוא לחש לאוזן הימנית שלה באיטיות.
"אמרתי לך שנמשיך את זה מתישהו" דן אמר ובזריזות שלח את ידו אל מתחת לשמלתה הירוקה של רוס, מלטף את רגלה. "ד..י.." היא ניסתה לדבר.
היא עצמה את עיניה בחוזקה, ונשמה עמוק. היא ידעה שהיא יכולה להשתמש בתרגילים שאביה לימד אותה, אבל היא פחדה כל כך.
ידו התקדמה יותר ויותר, והוא נישק את צווארה. גופה רעד עוד יותר, והיא ניסתה להתרחק ממנו ללא הצלחה. רוס הבינה שלא משנה כמה היא פוחדת, היא חייבת להתרחק ממנו.
לפני שבכלל הספיקה להרים את רגלה ולבעוט בדן בחוזקה שידעה שיש לה, היא שמעה חבטה ופתחה את עיניה במהירות.
דן היה על הרצפה, וג'ק חבט בו בלי הפסקה. רוס עמדה משותקת במקום ורעדה.
ג'ק חבט בפניו של דן בחוזקה, ללא רחמים. "אמרתי לך שאני אהרוג אותך" ג'ק התכופף ולחש באוזנו של דן, לפני שבעט בפניו.
רוס הניחה בפחד את ידיה על העיניים. "מספיק" היא לחשה. החבטות נפסקו, ולאחר מכן נשמע קולו של ג'ק – "מה?"
רוס הורידה את ידיה מהעיניים באיטיות. "מספיק. אל תכה אותו" היא אמרה ועדיין נעמדה צמוד ללוקר.
"מצחיק מאוד" ג'ק מלמל לעברה, והרים את ידו באוויר שהתכווצה לאגרוף, וחבט בבטנו של דן, שהתפתל בכאבים על הרצפה.
"לא, ג'ק. דיי" רוס אמרה בקולה העדין, ולאט התקדמה אליהם. ג'ק בהה בה, והחזיר את מבטו אל דן. "ג'ק" היא אמרה שוב מבלי להרים את קולה, כשהתכוון להכות אותו שוב.
"איך את רוצה בדיוק שאני אפסיק להכות אותו? הא? הוא כמעט אנס אותך!" ג'ק צעק ונעמד במקום בזעם. ידו התכווצה לאגרוף שוב.
רוס תפסה את ידו במהירות ובעדינות. הוא הסתכל על ידיהם, והעביר את מבטו אליה בעיניים גדולות.
"בבקשה" היא לחשה והביטה בעיניו, שבהו בה בחזרה. הוא נאנח והנהן.
רוס הסתובבה, פתחה את הלוקר שלה במהירות, הוציאה את היומן הוורוד שלה וסגרה את דלת הלוקר.
היא התקדמה בחזרה אל ג'ק, שבדיוק הרים את דן מהרצפה, כשידו מחזיקה בחולצתו.
"פעם הבאה שאפילו תחשוב על לגעת בה, היא לא תעצור אותי. מובן?" הוא אמר באימה. "ולא תהיה גם פעם הבאה" הוא שיחרר את האחיזה שלו בו, תפס בידו את רוס והם יצאו מבית הספר.
ג'ק חנה את מכוניתו, ויצא יחד עם רוס לכיוון הבית שלה. היא נעמדה ליד הדלת ושתקה, עם ראשה מורכן אל הקרקע.
ג'ק הרים את ראשה בעדינות אליו, ונפגש במבטה. "חבל מאוד שעצרת אותי" הוא אמר בחיוך והיא גיחכה קלות. המגע שלו בה גרם לה לדגדוג מוזר בבטן. היא אף פעם לא הרגישה כך.
"תודה" רוס אמרה לאחר כמה שניות של שתיקה נעימה. "תמיד" הוא אמר במהירות.
"נראה לי שאני אוותר על הלימודים היום.. תנוחי קצת" הוא חייך, נתן לה נשיקה על המצח והסתובב.
"ג'ק, חכה" היא עצרה אותו בידה. הוא הסתובב אליה, והסתכל עליה מלמעלה. ג'ק גבוה ממנה בהרבה, היא קטנטונת.
היא התקרבה אליו לאט, עלתה על קצות אצבעותיה ונתנה לו נשיקה עדינה בלחי.
רוס חייכה אליו, הסתובבה ופתחה את דלת ביתה עם המפתח שהיה בתיקה התכול והקטן, ונכנסה לבפנים, לא לפני שראתה את חיוכו של ג'ק.

פרק 24 – אני לא אתנגד

נכנסתי לתוך בית הספר יחד עם אשלי, והתקדמנו אל הלוקר שלה. היא פתחה את המנעול ומשכה את דלת הלוקר.
בינתיים, אני נשענתי על שאר הלוקרים והסתכלתי על התלמידים המתהלכים במסדרון הגדול.
"אני שונאת את יום שני" אשלי מלמלה והכניסה את ראשה לתוך הלוקר שלה. גיחכתי, היא תמיד אומרת את זה כל שבוע.
"תגידי דיברת כבר עם זו – "
"היי! היום בערב, שתיכן, אצל בית החוף של דוד שלי" זואי בדיוק נעמדה מולנו בחיוך גדול. "מאיפה צצת?" אשלי גיחכה והרימה את ראשה.
"נו אתן באות או לא?" היא שילבה את אצבעות ידיה. "כן ברור, דוד שלך יהיה?" שאלתי והיא הנידה את ראשה לשלילה במהירות. "הוא נותן לנו להיות שם עד מחר בערב" היא חייכה בהתרגשות.
"אבל.. מחר יש לימודים" הרמתי גבה. אשלי וזואי העבירו אליי מבט. "נו לא נורא! נבריז יום אחד לא יקרה כלום.. חוץ מזה, היום ומחר אלה הימים היחידים שיכולתי להשיג לנו" זואי אמרה, והניחה יד על כתפי.
"הו ותביאי את אוון אם בא לך, אוסטין גם בא" היא הוסיפה בחיוך ונשכה את שפתיה.קפאתי במקום. "הו. אוסטין?" אשלי שאלה והסתכלה עליי בעיניים גדולות.
"כן, אוסטין. אוסטין בלייק." זואי צחקקה כשראתה את המבט שלה. עדיין קפאתי.
"את בסדר?" היא פנתה אליי. "כן כן" עניתי במהירות וניערתי את ראשי ממחשבות. איך אני אמורה עכשיו לבלות לילה שלם באותו בית עם אוסטין וזואי? במיוחד אחרי שלא סיפרתי לה.
"הו, אני יודעת על מה את חושבת" היא אמרה במבט מבואס. "את יודעת..?" הרמתי גבה והסתכלתי עליה. "כן! אוון יהיה עם אשלי, אני עם אוסטין, ומה איתך?" היא הרימה ידיים. נאנחתי.
"אני אהיה בסדר" אמרתי ומשכתי בכתפיי. "לא את לא. את תשתעממי לגמרי" אשלי פנתה אליי. טוב נו, יש בזה משהו.
"אני יודעת! אולי תזמיני את ליאו מכיתה י"א?" זואי אמרה בהתלהבות. ליאו חתיך, מאוד, אבל אני לא בקשר איתו בכלל.
"אולי פשוט אני אזמין את לוגן?" שילבתי ידיים. הוא היחיד מהבנים בבית הספר שאני באמת מכירה(חוץ מאוסטין כמובן), למרות מה שהלך בנינו.
"לא!" שתיהן אמרו יחד. "אוסטין יתחרפן עלייך שאנלי" אשלי לחשה לעברי. לאוסטין לא אמור להיות אכפת.
"נו, הוא היחיד שאני מכירה ואנחנו בסדר עכשיו, הוא באמת התנצל אז מספיק" אמרתי בחיוך קטן לעברן. הן הסתכלו אחת על השניה, נאנחנו ולבסוף הנהנו יחד.
"יופי" הרחבתי את חיוכי.
"אז אחרי הלימודים ישר ניסע לשם כדיי שתראו את הבית, והבנים יבואו בערב, ואל תשכחו להביא תיק עם בגדים ובגד ים" זואי אמרה לעברינו לפני שהמשיכה ללכת במסדרון.
לאחר שלוש שעות מעייפות של מתמטיקה, שעתיים של כימיה ושעתיים של היסטוריה נגמר היום המתיש. זואי ואשלי חיכו לי בחניית בית הספר, בזמן שאני הכנסתי כמה ספרים ללוקר.
הוצאתי את האייפון שלי מהתיק כששמעתי צלצול הודעה. 'לוגן' היה כתוב. הוא בטח החזיר לי תשובה על היום בערב.
פתחתי את האייפון בעזרת הסיסמא הקבועה שלי. 'ברור יפה, תסמסי לי את הכתובת' קראתי מן מהמסך בחיוך. סימסתי בחזרה את הכתובת, והכנסתי את האייפון לתיק.
סגרתי את הלוקר, והתהלכתי במסדרון הריק מתלמידים ומורים. כולם כבר הלכו הביתה. המשכתי לצעוד.
" מה לעז – " יד משכה אותי לתוך חדר כיתה מסוימת, והדלת נסגרה. הסתכלתי על אוסטין שחייך אליי ונאנחתי בקול.
"התגעגעת אליי?" הוא המשיך את חיוכו הממזרי. "ברור" מלמלתי ושילבתי ידיים. הסטתי את מבטי ממנו, נאבקת בדחף לנשק אותו. מה יש לי בזמן האחרון?
הוא התקרב יותר ויותר, ואני התרחקתי. נעצרתי שהרגשתי שולחן מאחוריי. הוא התקדם עד שנצמד אליי.
"אוסטין מה נכנס בך" מלמלתי ועדיין לא הסתכלתי עליו. ראיתי מהצד שהוא משך בכתפיו.
"את" הוא אמר והשיב אותי על השולחן. בהיתי בו והרגשתי את קצב ליבי דוהר. "שום דבר לא קרה לא?" הוא שאל בחיוך כשראה את מבטי.
החזה שלי עלה וירד במהירות, כשהוא נצמד יותר ויותר אליי, אם זה בכלל אפשרי. רגליי התחככו עם שלו.
"סיימתי לחכות" הוא אמר. לפני שיכולתי להגיב, הוא הרים אותי מהישבן עליו, כשהרגליים שלי סביב מותניו, ונישק אותי.
אידיוט.
מפגר.
הוא יודע שאני לא אתנגד לו.
הנחתי את ידיי מסביב לעורפו, ונישקתי אותו בחזרה. לשונו חדרה לתוך פי במהירות, והוא הידק את אחיזתו בגופי, מצמיד אותי יותר אליו. הנשיקות שלו.. פשוט.. וואוו.
תפסתי בשיערו השחור בחוזקה, והרגשתי שהוא מחייך. הנשיקה נהפכה לאגרסיבית יותר. אוסטין הוציא את התיק שהיה על גבי וזרק אותו לצד החדר, מבלי להתנתק ממני.
הוא הניח אותי על השולחן, כשהוא מעליי. רגליי עדיין היו מסביבו, והוא העביר את ידיו על הגב שלי, מתחת לחולצתי. משכתי בחולצה שלו, ונשכתי בעדינות את השפה התחתונה של שפתיו הרכות.
צלצול ההודעה המוכר שלי הקפיץ אותי בבהלה. התנתקתי מאוסטין במהירות. הוא קם ממני בחיוך המרוצה שלו. התקדמתי אל עבר התיק שלי, והוצאתי את האייפון.
'את נאבקת בלוקר או משהו? בואי כבר חח' זואי שלחה לי. נאנחתי. כל יום אני מרגישה יותר ויותר רע עם עצמי. אני חייבת לדבר איתה כבר.
הרמתי את התיק מהרצפה, מסתובבת בחזרה אל אוסטין, שהתקדם אליי בחיוך גדול על פניו.
"מה?" הרמתי כתפיים. "את האמת, לא ידעתי שיש בך את זה" הוא המשיך לחייך ובחן אותי. "את מה?"
"את יודעת את מה" הוא חייך והצביע על שפתיו. שילבתי ידיים והסטתי את מבטי ממנו, יודעת שברגע זה לחיי בטח מסמיקות.
"אתה בא היום בערב?" ניסיתי להעביר נושא. "כן,זואי הזמינה אותי" הוא הכניס את ידיו לכיסים, עם אגודליו בחוץ.
"היא אמרה לי, גם אוון ולוגן באים" אמרתי והנחתי את התיק על גבי. אוי רגע, למה אמרתי את זה עכשיו?
אוסטין פתח לעברי עיניים. "אני צריכה ללכת ביי" אמרתי במהירות ויצאתי מהכיתה. צעדים נשמעו מאחוריי, ויד תפסה אותי.
"לוגן? ברצינות?" אוסטין שאל ושחרר את ידו ממני. נאנחתי, הוא לא ישתוק עכשיו בחיים.
"כן, עכשיו אם תסלח לי זואי ואשלי מחכות לי" אמרתי ובאתי ללכת, אך הוא עצר אותי שוב, עם ידו מסביב למותן שלי.
"את הזמנת אותו?" הוא שאל ואני הנהנתי. הוא גלגל עיניים.
"אל תגלגל לי עיניים" מלמלתי בכעס. "כאילו שאת לא עושה את זה תמיד" הוא רטן.
"מה קרה ל'אם את שמחה אני תמיד אהיה שמח'?" הזכרתי לו את משפטו מיום חמישי בערב, לפני שנישקתי אותו.
הוא נאנח, ושיחרר את האחיזה שלו בי. "נתראה בערב" אמרתי בשקט והתקדמתי במהירות אל היציאה.
"הלוקר אשם" אמרתי ישר כשהגעתי אל אשלי וזואי, ונכנסתי אל הרכב.
זואי שמה שירים והחלה לנהוג. אשלי סובבה אליי את ראשה והרימה גבה. "הלוקר?" היא לחשה לעברי בגיחוך. הנהנתי.
היא הצביעה על השפתיים שלי. הסתכלתי במראה דרך הרכב של זואי והעברתי מבט בחזרה אל אשלי. "מה איתם?"
"היה לך אודם ורוד על השפתיים לפני שנכנסת בחזרה ללוקר שלך" היא אמרה והרימה גבה. "הו.. כן, שטפתי את הפה פשוט אז.." משכתי בכתפיי.
"מפגרת אני לא שאנלי" היא אמרה וגיחכה. נאנחתי. אין מצב בעולם שיקרה משהו, ואשלי לא תצליח לזהות מה זה.
"נשיקה. אוסטין" לחשתי במהירות לעברה, מביטה לעבר זואי – שהייתה עסוקה בלנהוג ולשיר. "עוד הפעם?! ומה הוא עשה שם בדיוק?" היא לחשה בעיניים הגדולות והירוקות שלה.
"אין לי מושג! אבל הפעם הוא נישק אותי!" ניסיתי להתנחם בכך.
"זה לא הופך את זה לטוב יותר! את לא הפסקת אותו נכון?" היא לחשה בחזרה. נאנחתי, היא צודקת. לא רציתי להפסיק אותו.
"רואה? זו לא אשמתו. אולי פשוט תדברו כבר עם זואי ותגמרו עם זה?" היא נאנחה הפעם. הנהנתי לעברה.
"אני יודעת שזה לא בסדר.. ואני אספר לה" מלמלתי ושילבתי ידיים. "יופי" היא אמרה וסובבה את ראשה בחזרה.
"הגענו!" זואי אמרה בחיוך כשיצאנו מתוך הרכב שלה. הבטנו אל עבר בית החוף הלבן והיפהפה של דוד שלה, עם עצי הדקל הארוכים מסביבו שהוסיפו לאווירה של 'הוואי'.
"וואו" אני ואשלי אמרנו בהתרגשות, ועקבנו אחריי זואי לכיוון הבית.
נכנסנו לבפנים, וחקרנו כל פינה בבית. כל פריט היה לבן – וכך גם הבית מבפנים. בצד הייתה דלת הזזה שקופה וארוכה, שמובילה למרפסת עם כורסאות ושולחן זכוכית וקטן בה.
זואי חייכה ורצה למטבח, פותחת את אחת הארונות הלבנים, וחושפת בפנינו בקבוקי אלכוהול.
"אני מתה עלייך" אשלי אמרה בחיוך גדול והתקדמה אליה. "אין טרופיות או משהו?" שאלתי ושתיהן הסתכלו עליי במהירות, והתחילו לצחוק.
"אני אדאג לכמה בשבילך שאנל" זואי חייכה אליי בגיחוך, והתקדמה לתת לי חיבוק. "לפחות יש ילדה טובה אחת" היא הוסיפה בצחקוק.
חייכתי וחיבקתי אותה בחזרה. נשמתי עמוק. כואב לי.
אני לא יכולה לחכות יותר, מחר על הבוקר אני אדבר איתה, ולא מעניין אותי כלום.


תגובות (7)

כמה טוב שיש פרק ! או שניים ליתר דיוק.
טוב אז דיי אהבתי את הפרק, בסוף אני זאת שיתאהב באוסטין לא רק שנאל וזואי ;)
בקיצור, בא לך לעלות עוד פרק כבר ? לא יכולה לחכות

16/10/2013 14:01

מושלם

16/10/2013 14:45

תמשיכי מושלם מושלם מושלם זה מה שיש לי להגיד לך שלמותתת

16/10/2013 16:37

מושלםםם תמשיכיייי

16/10/2013 22:16

פרקים מושלמים תמשיכייייייייי

17/10/2013 04:46

תמשיכי מהר יא חצופה:)
תמשיכייי

17/10/2013 07:49

אהבתי אל אוסטין לא תמה 3>
פפרק מושלם!! ;)
שאנל מצחיק אותי. אם היא מודעת לבעיה, למה היא זורמת איתו?
תמשיכי ^_^

17/10/2013 08:01
24 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך