"ככה זה מרגיש" – פרק 26 'חברות' (:

התרוממתי מתוך המיטה והבטתי הצידה, לוגן עדיין ישן. נכנסתי לחדר המקלחת, לא לפניי שלקחתי מהתיק שלי קרם פנים ומברשת שיניים.
נעמדתי מול המראה הגדולה, ושטפתי ידיים ופנים. אספתי את שיערי לתוך קוקו ארוך ומרושל, והחזקתי את מברשת השיניים בידי.
לחצתי את המשחה הלבנה על המברשת. שנייה לפני שהכנסתי את המברשת לפי, הדלת מצד שמאל נפתחה.
אוסטין נכנס מתוכה כשהוא בלי חולצה, עם מכנס טרנינג שחור, שיער מבולגן ובידו מברשת שיניים.
"אתה אמור לדפוק על הדלת" מלמלתי והתחלתי לצחצח את שיניי. הוא משך בכתפיו וסגר את הדלת אחריו.
נשמתי עמוק והסטתי את מבטי מגופו בחזרה אל המראה. "בוקר טוב" הוא אמר מתעלם ממה שאמרתי, ונעמד לידי.
הוא לקח את המשחה שהייתה מונחת על השיש ושם על המברשת שלו. "בוקר" מלמלתי והנחתי יד אחת על מותניי.
אוסטין החל לצחצח את שיניו גם, כשיד אחת שלו מונחת על השיש, והוא בוהה בי דרך המראה.
קלטתי את מבטו והסתכלתי על התקרה. לאחר כמה שניות החזרתי את מבטי אל המראה, והוא עדיין הסתכל עליי. נאנחתי, וירקתי לתוך הכיור.
שטפתי את פי עם מים והסתכלתי עליו בחזרה. "מה?" שאלתי. אוסטין ירק גם, שטף את פיו והניח את המברשת שלו על השיש. הוא הסתכל עלי גם, והרים גבה.
אני שונאת את זה שכל דבר קטן שהוא עושה מדליק אותי. "אתה בוהה בי" אמרתי לבסוף. הוא חייך והתקרב אליי, לא זזתי ממקומי. "אז?" הוא משך בכתפיו.
העברתי מבט מהיר על גופו והסתובבתי בחזרה אל השיש. שטפתי את מברשת השיניים שלי שעד עכשיו הייתה בידי, והנחתי אותה בצד.
זוג ידיו של אוסטין סובב אותי אליו והרימו אותי במהירות על השיש. פתחתי את עיניי בהפתעה והסתכלתי עליו, הוא חייך חצי חיוך.
נאנחתי. "מה?" שאלתי, והוא שוב הרים גבה. "מה אתה רוצה?" שאלתי ברוגע ונשמתי עמוק. הוא נעמד בין שתי רגליי, והעביר את ידו על הלחי שלי. אני יודעת שאני צריכה לעצור אותו, אבל אני לא יכולה.
"אותך" הוא אמר לבסוף, ולפני שיכולתי להגיב הרגשתי את שפתיו על שלי. נישקתי חזרה. עטפתי את ידיי סביב עורפו ואת רגליי סביב מותניו. הוא העביר את ידיו מתחת לחולצתי, מהדק את האחיזה שלו בגופי.
העברתי את ידיי בשיערו. טקטוק נשמע על הדלת, אל התנתקנו אחד מהשניה. "מישהו פה?" קולה של זואי נשמע. התנתקתי מאוסטין במהירות וירדתי מהשיש. לקחתי את מברשת השיניים שלי והקרם.
הדלת נפתחה ומתוכה זואי נכנסה, היא עצרה והסתכלה על שנינו. "בוקר טוב" היא חייכה, והתקדמה אל מול המראה ביני לבין אוסטין.
"בוקר" אני ואוסטין אמרנו יחד. פתחתי את דלת שמובילה לחדר שלי ושל לוגן. "חכי" קולה עצר אותי. נעמדתי במקום והסתכלתי עליה.
"תתארגני, הולכים לחוף" היא חייכה אליי והעבירה את מבטה אל אוסטין. "גם אתה" היא אמרה ונשכה את השפה התחתונה שלה.
אוסטין הנהן בחיוך קטן והעביר את מבטו אליי. "אמ.. לא, תלכו אתם.. אני אשאר פה" אמרתי ויצאתי במהירות, סוגרת את הדלת אחריי. הנחתי את הדברים שלי בחזרה לתוך התיק שהיה מונח על המיטה באגרסיביות.
"בוקר..?" קולו של לוגן נשמע. הרמתי את ראשי וראיתי אותו מתמתח. "הו, מצטערת" חייכתי בהתנצלות וסגרתי את התיק.
"זה בסדר, ממילא עמדתי להתעורר" הוא חייך בחזרה וקם מהמיטה, מתקדם אל דלת המקלחת בלי חולצה.
"זואי שם, ואוסטין.." סיננתי מבין שיניי. כשהוא היה באמצע הדרך הוא נעצר במקום והסתובב אליי. "יש בינך לבין אוסטין משהו נכון?" הוא שאל. שתקתי ושילבתי ידיים. הוא הנהן כשהבין, והתקדם אליי.
"אז למה את עצבנית?" הוא שאל כשהגיע אליי. נאנחתי ושיחררתי את ידיי. "כי.. זואי לא יודעת והיא נמרחת עליו כל שניה, וזה הורג אותי מבפנים גם כי היא חברה טובה שלי וגם כי אני ממש רוצה אותו.. ואתמול היא נישקה אותו! ו-"
עצרתי את עצמי ולקחתי אוויר. הוא חייך, וחיכה שאני אמשיך. תמיד אהבתי את ההקשבה שלו.
"אבל כל זה לא משנה.. זה כואב לי מספיק להתנשק עם אוסטין ולדעת שזואי מחבבת אותו, בגלל זה אני הולכת לספר לה היום" אמרתי ושילבתי את ידיי בחזרה.
"הוא יודע שזואי מחבבת אותו או שהוא עושה את זה כדי לגרום לך לקנא?" לוגן שאל והרים גבה. הסתכלתי לו בעיניים. "אין לי מושג" כיווצתי את גבותיי. אני באמת לא יודעת.
"אני יודע" הוא אמר לבסוף. "כל מה שהוא עושה זה לגרום לך לקנ – "
"אני לא יודעת בוודאות שזה מה שהוא עושה" קטעתי אותו. "בדיוק, אז למה לא להחזיר לו?" הוא חייך בממזריות. הרמתי גבה.
"אני אעזור לך לגרום לו לקנא" הוא אמר והתקדם יותר אליי. נשכתי את שפתיי בהיסוס. אני לא רוצה לגרום לו להרגיש ככה. מניסיון, זו הרגשה מגעילה.
"לא – "
"בואי ננסה, רק היום. מבטיח, בלי נשיקות" הוא אמר בחיוך והניח יד אחת על הלחי שלי. "עד שתביני מה הוא באמת עושה" הוא הוסיף. נאנחתי והנהנתי לבסוף.
לקחתי את התיק שלי והתקדמתי אל השידה. שלפתי משם שמלה אפורה קצרה ומשוחררת. "אתה יכול ל..?" אמרתי, לאחר שהוא בהה בי לכמה שניות.
"אה.. כן כן" הוא גיחך והסתובב. לא התביישתי להתלבש מולו, אפילו שהוא לא רואה כלום, כי ידעתי שהוא לא יסתובב. אם זה היה אוסטין לעומתו…..
שלפתי במהירות את החולצה מעליי ושמתי את השמלה. מתוך השמלה הוצאתי את השורט, והכנסתי את הבגדים בחזרה לתיק. "אתה יכול להסתובב" אמרתי ופיזרתי את שיערי מהקוקו המרושל.
נעלי כפפים וורודים, והסתכלתי בחזרה על לוגן. הוא הוציא מתוך תיק הגב השחור שלו של חברת נייק מברשת שיניים וחולצת וי כחולה, לבש אותה ונכנס לחדר המקלחת. לאחר כשתי דקות הוא יצא, והתקדם אליי בחיוך.
"מתחילים" הוא אמר והניח יד אחת מסביב לעורפי, והתקדמנו אל דלת החדר.
ירדנו במדרגות, וצפינו באוון, אשלי, זואי ואוסטין יושבים ואוכלים בפינת האוכל שבמטבח, עם שני כיסאות ריקים שמיועדים לי וללוגן.
"בוקר טוב" אמרנו יחד בחיוך גדול והתיישבנו. ניסיתי לא לצחוק.
אוסטין הרים את מבטו מהצלחת אלינו, ובחן אותנו. ידו של לוגן עדיין הייתה סביבי. "בוקר..?" אשלי הרימה גבה ומסרה לנו צלחת מלאה בפנקייקים.
חייכנו אחד אל השניה. אשלי העבירה מבט אלינו ואל אוסטין, וצחקה. "מפגרים" היא לחשה לעברינו. גיחכתי.
"אז.. משהו מעניין קרה אתמול?" זואי לחשה לעברינו בקריצה. אוסטין הקשיב מהצד.
"לא לא.." חייכתי במבוכה. "אנחנו פשוט ידידים" הוספתי. "טובים" הוא אמר והסתכל עליי. "מאוד טובים" הנהנתי בחיוך מצחקק והסתכלתי בחזרה על זואי.
היא בהתה בשנינו ולבסוף צחקה. "מה יש לכם" היא מלמלה לעברינו והמשיכה לאכול. לוגן לקח את אחד הפנקייקים ושחרר את האחיזה שלו בי. הוא חתך חתיכה קטנה והכניס אותה לפי. צחקקתי.
"איפה הקצפת?" שאלתי וליקקתי את שפתיי. הבטתי סביב השולחן וראיתי את מיכל הקצפת ליד אוסטין שבהה בי.
"אמ.. אוסטין אתה יכול למסור לי את הקצפת?" שאלתי בחיוך קטן. הוא העביר את מבטו אל מיכל הקצפת ואל אליי. לבסוף הרים אותו ומסר לי. החזקתי במיכל הקצפת, הרגשתי את אצבעותיו נוגעות בשלי.
צמרמורת עברה בגופי, ולקחתי אותו מידיו. ריססתי על הפנקייקים שלי ושל לוגן. "אני הולכת לים, מי בא?" זואי קמה ממקומה. "אני!" אשלי קפצה ממקומה גם כן, ולקחה את התיק הוורוד שלה שהיה מונח לצידה בכיסא אחר.
"אוון בוא" אשלי משכה את אוון מהכיסא, כשחתיכת פיצה תקועה בפיו. "עוד מישהו?" זואי שאלה והסתכלה עלינו, ואז העבירה את מבטה אל אוסטין. "אמ.. לא, אני אשאר" הוא אמר והניח את הצלחת שלו בצד.
זואי הנהנה לאט, ושלושתם יצאו מהבית. אני ולוגן העברנו מבט אחד אל השניה בעיניים גדולות. "זה מביך" לחשתי לעבו. הוא גיחך והנהן.
"אז.. רוצים לראות סרט?" שאלתי והסתכלתי על אוסטין, שהנהן מבלי לומר דבר. "לוגן אולי תלך לים? אנחנו נסתדר" אוסטין אמר כשקם ממקומו. העברתי אליו מבט.
"זה בסדר, אני אשאר" לוגן אמר וקם ממקומו גם. הוא הושיט לעברי יד. תפסתי בידו וקמתי ממקומי. התקדמנו אל עבר הסלון, כשאוסטין מאחורינו.
"אולי נפסיק? אני מרגישה רע" לחשתי לעבר לוגן ועיקמתי את שפתיי. "בטוחה?" הוא שאל כשהגענו אל הסלון, והוא הושיב אותי על אחת הספות. לוגן התקדם אל עבר המגירות שמתחת לפלזמה השחורה, וחיטט בין הסרטים.
הרגשתי גוף מתיישב לידי. שתקתי, בזמן שראיתי את אוסטין מביט בי מהצד. "מה קורה איתך ועם ווימפי קיד?" הוא שאל והסתכל על לוגן לשניה. גיחכתי.
משכתי בכתפיי מבלי לומר כלום. "קרה משהו אתמול אחרי שחזרת לחדר?" הוא שאל ושילב את ידיו. "לא, וגם אם קרה, אז?" שאלתי והסתכלתי עליו. הוא כיווץ את עיניו.
נאנחתי. "תגיד.. אתה יודע שזואי מחבבת אותך?" שיניתי נושא. אני חייבת לדעת.
"היא נראית מעוניינת בי, אבל אני לא רואה אותה כיותר מידידה טובה" הוא אמר ואני הנהנתי לאט. "ולא חשבת להגיד לה את זה לפני שאתם משחקים יחד בלילה?" שאלתי ושילבתי ידיים. הוא שחרר את ידיו מהשילוב, וחייך אליי.
"מה גורם לך לחשוב שמשהו קרה אתמול?" הוא הרים גבה בחיוך מתגרה. "כי.. – "
"לא קרה כלום. וגם אם קרה, אז?" הוא החזיר לי על מילותיי. גלגלתי עיניים, יודעת שזה מעצבן אותו. "מה איתך? לא חשבת לספר לה על המשחקים שלנו?" הוא שאל בחיוך.
הסתכלתי עליו בכעס. "זה לא עניינך, ואני אמורה להגיד לה היום" סיננתי מבין שיניי. הוא חייך וליקק את שפתיו.
"את רוצה שאני אבוא איתך? לדבר איתה?" הוא פעם שאל ברצינות, בלי כל השטויות שלו.
"לא, אני אהיה בסדר" משכתי בכתפיי והנהנתי לעצמי. העברתי את מבטי ללוגן, שעמד עם הסרט בידו והסתכל על שנינו. "יודעים מה? אני אלך לים" הוא זרק לעבר אוסטין את הסרט, הנהן בקצרה בחיוך אליי והתקדם אל דלת הבית.
הוא פתח הדלת. "הבהלת אותי!" קולה של זואי נשמע, ולאחר מכן צחקוק של לוגן. הדלת נסגרה בחזרה. זואי נכנסה לתוך הסלון והתקדמה אלינו. "רואים סרט? מצויין! טוב שחזרתי מוקדם" היא חייכה וניגבה את שיערה השחור והרטוב במגבת קטנה וכחולה.
"האמת.. אני צריכה.. אמ.. לדבר איתך" גמגמתי ובלעתי רוק.
"אוקיי" היא חייכה והניחה את המגבת על השולחן שמולינו. "אמ.." שיחקתי באצבעותיי.
"זואי, אני צריך לדבר איתך קודם" הוא אמר וקם ממקומו, מעביר אלי מבט שפירשתי כ – 'אל תדאגי'.
"אוקיי..?" היא גיחכה, והעבירה מבט אליי. הנהנתי לאט, והם התקדמו אל המטבח. נשמתי עמוק.
לאחר כדקה בערך, קמתי ממקומי והתקדמתי אל המטבח. אני צריכה לדבר איתה, לא הוא.
נעצרתי והסתתרתי מאחוריי הקיר, כששמעתי את קולה של זואי. "למה לא סיפרתם לי?" היא אמרה בשקט.
"אני מצטער.. אבל כיף לי איתך בתור ידידה.. ידידה שאני יכול לעשות איתה הכול בלי כל המתח המיני" הוא אמר ושמעתי את החיוך בקולו.
"הכול?" זואי שאלה בהתגרות. הם צחקו. "את יודעת למה התכוונתי" הוא גיחך. "אז.. חוץ מכל הנשיקות שלכם.. מה אתה מרגיש אליה?" היא אמרה לאחר כמה שניות של שתיקה.
פניי האדימו ופתחתי את עיניי בהפתעה.
"אמ.. מרגיש?" הוא גמגם. זואי גיחכה קלות. "אני לא יודע איך להביע את הדברים האלה" הוא מלמל. דמיינתי אותו בטח מכניס את ידיו לכיסיו.
"בוא נעשה את זה ככה.. מה אתה אוהב בה?" היא שינתה את שאלתה, ושמעתי את החיוך בקולה.
החזה שלי עלה וירד במהירות. "אני חייב?" הוא שאל בהיסוס. גלגלתי עיניים בחיוך. "אוסטין…" זואי התעקשה.
נשמעה נשימה עמוקה. "אני אוהב את זה שהיא תמיד מגלגלת עיניים בגלל שהיא יודעת שזה מחרפן אותי" הוא אמר בגיחוך קטן. חייכתי.
"אני אוהב את הצחוק הילדותי שלה, ואת זה שהיא תמיד משלבת ידיים ומסתכלת הצידה כשאני עומד מולה בלי חולצה" הוא אמר וזואי גיחכה בשקט, מבלי להפריע לו להמשיך.
"שאנחנו יכולים לדבר בכיף, ויום אחרי מתווכחים וכמעט הורגים אחד את השניה" חיו נשמע בקולו. החיוך לא ירד מפניי.
"אני אוהב שהיא תמיד מעבירה את ידיה בשיערי בעדינות כשאני מנשק אותה, ואת זה שהיא לא יכולה לעמוד בקסמיי" הוא אמר, וזהיתי את החיוך המתגרה שלו. גלגלתי עיניים בחיוך, למרות שהוא צודק.
"אני אוהב את החיוך היפה שלה, ושהיא תמיד נחמדה לכולם" הוא המשיך, ונשמעה שתיקה. ליבי פעם במהירות.
"וואו" זואי אמרה בחולמניות. "אתה אוה – "
"בואי נחזור, קאפקייק בטח משתעממת" הוא קטע אותה במהירות וצעדים נשמעו. רצתי במהירות אל הסלון ולקחתי את הסרט.
לאחר כמה שניות הם נכנסנו אל עבר הסלון גם כן, ונעצרו במקום. "אז רואים סרט או לא..?" שאלתי בנשימות קצרות. הם הנהנו והתקדמו אל הספות.
תפסתי בידה של זואי, שניה לפני שהתיישבה. "הוא די-"
"הוא סיפר לי שאנל, אני לא כועסת, תאמיני לי" היא חייכה והעבירה מבט קטן באוסטין. הנהנתי וחיבקתי אותה. "אבל קשה לשמוע שבעצם הייתי המכשול ביניכם" היא לחשה לאוזני.
"לא, את ממש לא היית מכשול זואי" לחשתי לאוזנה בחזרה. הרגשתי את חיוכה על כתפיי. אני אוהבת אותה כל כך, לא יכולתי לבקש חברה טובה יותר.
"את יודעת.. יכולתם לספר לי לפני, הייתי מזמינה את דילן לפה" התנתקנו את מהשניה והיא קרצה לעברי. צחקתי, והתיישבנו יחד על הספה.
"הו ו.. אתם ואוסטין.. זוג או ש..?" היא לחשה לעברי, כשאוסטין לקח ממני את הסרט והתקדם אל הדיוידי שמתחת לפלזמה.
"לא.. כאילו, לא יצא לנו לדבר על זה" מלמלתי. "הו" היא אמרה בחיוך קטן. "מה?" שאלתי והסתכלתי עליה. "כלום.. פשוט.. הוא אמר עלייך דברים ממש יפים" היא הרחיבה את חיוכה.
הנהנתי, ונזכרתי בשיחתם. חיוך עלה על שפתיי.
"חזרנו!" אוון ולוגן צעקו כשדלת הבית נפתחה, ומתוכם נכנסו יחד עם אשלי.
"עד עכשיו לא ראיתם את הסרט?" לוגן שאל בגיחוך והתיישב ליד זואי. "לא, טיפלנו במשהו" זואי חייכה אליי. הנהנתי לעבר לוגן שהביט בי בבלבול. הוא לבסוף הבין, וחייך.
"תודה לאל" אשלי כבר הבינה הכול מהרגע שנכנסה לבית, והתיישבה לידי. חייכתי אליה.
אוסטין הפעיל את הסרט, והתיישב ליד אשלי. "על מה כולם מדברים?" אוון שאל עם צ'יפס בפיו, ושקית של צ'יפס בידו.
"בוא" אשלי אמרה בצחקוק וקמה ממקומה. אוון התיישב ליד אוסטין, והיא עליו. הבטתי לצד, וראיתי את אוסטין לידי, רחוק מעט כיוון שאשלי ישבה בנינו.
הוא התקדם למקומה, ונצמד אליי. אוסטין העביר את ידו מסביב לעורפי, וחייך אליי. הנחתי יד אחת על חזהו, ואת ראשי גם. חייכתי כשהרגשתי את פעימות ליבו.
הוא נשק לראשי,והעברתי את מבטי בחזרה אל הסרט בחיוך.