"ככה זה מרגיש" – פרק 30 'בטוחה בקרבתו' (!)

"את מאמינה שעוד חודשיים וחצי אוון הולך לקולג'?" אשלי שאלה בזמן שהתיישבנו בשורה האחרונה במושבים שמול המגרש הירוק שבחוץ.
"כן," נשפתי אוויר בחוזקה ובחנתי מרחוק את אוסטין מתעמל יחד עם קבוצת הפוטבול לפי הוראות המאמן. "גם אוסטין."
"הכול הולך להשתנות. הוא יהיה במקום אחר! חיים חדשים! התחלה חדשה! בנות פאקינג חדשות!" אשלי סיננה מבין שיניה, והעיפה בכעס את שיערה הבלונדיני מאחוריי כתפה.
שיחקתי עם קצוות חצאית המעודדת שלי בזמן שאני שוקעת במחשבות על דבריה של אשלי. המון זוגות שומרים על קשר במרחק.. נכון?
שברבתי את שפתיי בייאוש, וחזרתי למציאות כשאשלי דיברה שוב. "לא נתעסק בזה עכשיו.. יהיה גם את נשף הסיום ויש לנו את כל הקיץ להיות איתם יחד!" אשלי קראה עם ידיה באוויר, מנסה למצוא כל פינה של זמן שתהייה לנו איתם.
"בכל מקרה," היא הוסיפה ונשפה אוויר משפתיה. "את באה מחר למסיבה של לילי נכון?" היא שאלה ואני הנהנתי בראשי. אני ואוסטין תכננו ללכת יחד.
"יופי" חיוך התפשט על פניה. העברתי את מבטי אליה וחייכתי בחזרה, אך כאשר הסתכלה אל המגרש – חיוכה הפך לקו ישר. כיווצתי את גבותיי בבלבול, והסתכלתי לכיוון שהיא בחנה אותו.
חבורה של בנות שנראו קצת יותר גדולות מאיתנו, נכנסו לתוך המגרש והתקדמו אל הבנים. הם עצרו את ההתעמלות שלהם וכמו כל גבר רגיל – ישר עמדו ודיברו איתן בחיוך, בוחנים את גופן.
אחת מהן , שהייתה נראית לי מוכרת, התקרבה אל אוסטין ודיברה איתו כשהיא מניחה את ידיה על חזהו. המאמן בדיוק התקדם וכנראה ביקש מהן לעזוב את המקום לפי תנועת ידו שהצביעה אל עבר היציאה.
"זו לא הזונה מאתמול?" אשלי שאלה בפה פתוח כשבחנה את הבחורה שעמדה מול אוסטין. נאנחתי בקול כשזיהיתי שזו 'עיניים שובבות'.
"אלכסיס" חיקיתי את קולה וגלגלתי את עיניי. ממש אין לי מצב רוח אל הבחורה הזאת.
"נואשת קטנה" אשלי מלמלה כשהיא בחנה אותה בעיניה הירוקות. הבנות יצאו במהירות כאשר המאמן הוציא את הפלאפון שלו מהכיס, ובטח התכוון להתקשר למנהל.
"בואי, נלך לכיתה" אשלי קמה ממקומה ומשכה אותי ידה לעמידה.

אחרי יום קצר של לימודים נכנסתי לתוך הבית שלי וסגרתי את הדלת אחריי, כשאני באמצע שיחה עם אוסטין.

"אז.. ראיתי את אלכסיס איתך" פלטתי מפי. נשענתי על הדלת עם עיניים עצומות, לא מאמינה כמה טיפשה אני.

"ריגלת אחריי?" אוסטין גיחך ועיניי נפקחו במהירות.

"לא! ישבתי עם אשלי מול המג – "

"אני צוחק קאפקייק" הוא קטע אותי במהירות, ושמעתי את החיוך בקולו. נשמתי בהקלה קטנה.

"ואל תדאגי, היא בסך הכול דיברה איתי על המסיבה מחר. ממה שהיא הספיקה בכלל לומר לפני שהמאמן העיף אותה" אוסטין צחק. נאנחתי ושפשפתי את מצחי עם היד הפנויה שלי. היא הולכת להיות מחר במסיבה של לילי? למה? היא בקולג'!.

"נהדר" מלמלתי וניסיתי להישמע נחמדה. שמעתי את צחוקו של אוסטין.

"קאפקייק, אין לך מה לקנא. במיוחד לא בגלל הפרוצה הזו"

"אני לא מקנאה." מיהרתי להגיד, וצחוקו נשמע שוב.

"בטח" הוא ענה בגיחוך קטן. נשכתי את שפתיי כדיי לא לחייך – אך ללא הצלחה. חיוך קטן עלה על שפתיי במיידי. הייתה שתיקה לכמה שניות שבהן שמעתי כמה רעשים של קולות גבריים וזרמי מים. כנראה הוא במלתחות, סוף סוף הוא סיים את האימון. בזמן האחרון הם מתאמנים המון לקראת המשחק הגדול בסוף שנה.

"אני אקפוץ אלייך אחר כך. אני צריך להתקלח, אני מזיע כמו חמור" הוא אמר וגיחכתי. "תודה על המידע" מלמלתי בחיוך והתקדמתי אל עבר המטבח. חייכתי אל אליס וסבתא רוס שבדיוק שוחחו שם.

"ביי, אני אוהב אותך"

"גם אני אותך" נמסתי, וניתקתי את השיחה. הנחתי את ראשי על השיש עם חיוך גדול.

"מישהי פה מאושרת" סבתא רוס אמרה בחיוך. הרמתי את ראשי לכיוונה, והנהנתי אותו מבלי לומר דבר. לא יכולתי לדבר מרוב החיוך הענקי שהיה תקוע לי על הפנים.
"אוו" אליס אמרה בחיוך קטן. לא יכולתי לזהות אם היא רצינית או צינית. אי אפשר לדעת עם איתה. חייכתי בחזרה, והתיישבתי לידה. סבתא רוס הוציאה מתוך המקרר קנקן תפוזים, ומזגה לכל אחת מאיתנו לתוך כוס.
היא גם הציעה להכין לנו אוכל כמו כל יום, אך סירבתי. לא הייתי רעבה – לעומת אליס שתמיד רעבה.
"תספרי לנו בינתיים" אליס אמרה בחיוך ושילבה את אצבעות ידיה, מחכה בציפיה להמשך. "כמובן" סבתא הסכימה במיידי וחייכה אל שתינו. אליס הזכירה לה את מקום האחרון, וסבתא המשיכה לספר את עברה.

"לא! סאמי! דיי" רוס התפתלה בצחקוקים כאשר סאם דגדג אותה כשישבו בספסל בבית הספר. זו השעה האחרונה ולאחר מכן הם סוף סוף הולכים הביתה. "לא! זה מגיע לך על זה שנטשת אותי לפניי יומיים בדיינר" הוא הוא חייך והמשיך לדגדג אותה. היא נשארה כבר ללא אוויר לצחוק, והחלה להתחנן. "בבקשה" היא מלמלה בצחוק קטנטן.
סאם בהה בה לכמה שניות, ולאחר מכן שחרר מבטנה את ידיו באנחה. רוס התנשפה במהירות וחייכה אליו חיוך מתנצל. "סליחה. חוץ מזה, ראיתי שניהנת עם נעומי" היא המשיכה את חיוכה וקרצה לו. הוא צחקק מעט, אך במהרה נשך את שפתו התחתונה ושקשק את ראשו. רוס בחנה אותו.
"לא קרה כלום. היום אמרתי לה שלום אבל היא התעלמה ממני וצחקה לי בפנים יחד עם חברותיה. מה חשבתי לעצמי – זאת נעומי, היא בחיים לא תהייה עם מישהו כמוני" סאם אמר ושיחק עם אצבעותיו. הוא כיפף את גבו והשפיל את ראשו לכיוון מטה. חיוכה של רוס נהפך לקו ישר, והיא הניחה את ידיה על ידיו במהירות.
"סאמי, אל תגיד את זה." היא אמרה בקול חלש. כאב לה לראות את החבר הכי טוב שלה פגוע. "אבל זה נכון" הוא העביר את מבטו אליה, ובהה בה בעיניו החומות. "זה לא. היא היחידה שמפסידה." היא אמרה שוב וליטפה את ידיו. הוא נאנח ושקשק את ראשו פעם נוספת, מתקשה להאמין לדבריה של רוס.
רוס נאנחה, והניחה את אחת מידיה על פניו. סאם נבהל מעט, אך הזיז את ראשו אליה כדיי לפגוש במבטה. "אל תיתן לאף אחד לגרום לך להרגיש כאילו אתה לא טוב מספיק. כי אתה כן, בשבילי." היא לחשה בחיוך קטן וליטפה את פניו. הוא חייך, במהירות משך אותה לחיבוק. היא עטפה את ידיה סביב עורפו וחיבקה אותו בחזרה.
"אני שמח שיש לי מישהי כמוך" הוא אמר, והיא יכלה להרגיש את חיוכו על כתפה. "גם אני" רוס ענתה וחיזקה את החיבוק ביניהם. היא כל כך אסירת תודה על חבר טוב כמו סאמי שלה. הוא תמיד היה שם בשבילה כשהייתה חדשה בעיר ובבית הספר – והיא תמיד תהייה שם בשבילו.
הם התנתקו אחד מהשניה בחיוך, כששמעו את צלצול בית הספר. "ביי" הם נפרדו אחד מהשנייה לאחר שכל אחד מהם הלך לדרך שונה. עם התיק בידה, רוס התקדמה אל עבר היציאה מבית הספר. היא יצאה מתוך המבנה, ונעמדה מחוצה לו כמו בכל יום וחיכתה לאביה שיאסוף אותה.
"שלום לך" קול מוכר ומחוספס ששייך רק לבן אדם אחד נשמע מאחוריה. היא הסתובבה בחיוך אל עבר ג'ק. "שלום" היא החזירה והמשיכה את חיוכה. "רוצה לבוא איתי ליריד?" הוא שאל מיד, בלי יותר מידי דיבורים כמו שידע.
"ליריד? עכשיו? חשבתי שהולכים ליריד רק בערב" היא אמרה והביטה אל עבר השמיים הבהירות. קולו של ג'ק גרם לה להסתכל עליו בחזרה. "לא נורא. ככה אין הרבה אנשים בתור למתקנים וגם זה קרוב מאוד לפה, הליכה של חמש דקות אוליי" ג'ק חייך ובחן אותה. היא נשכה את שפתיה בהיסוס וסובבה את ראשה אל עבר מקום החניה שבו אביה תמיד חונה.
היא החזירה את ראשה בחזרה אל ג'ק ונשמה עמוק, עסוקה במחשבותיה. "אבא שלי, הוא אמור להגיע כל רגע" היא אמרה בשקט. "קדימה, בואי איתי. אני אחזיר אותך בזמן" הוא אמר וחשף את חיוכו הממכר. שפתייה התעקמו באטיות לחיוך קטן והיא הנהנה בראשה. ג'ק חייך פעם נוספת ותפס בידה, מושך אותה איתו לצד השני של המדרכה.
לאחר הליכה של כמה דקות כמו שהבטיח, הם הגיעו אל היריד שהיה כמעט וריק מאנשים. תחילה, ג'ק לקח אותה אל רכבת ההרים האהובה עליו. היא פחדה ורעד קל עבר בגופה, אך האחיזה של ג'ק בידה לאורך כל הנסיעה הרגיעה אותה. ג'ק גרם לה להרגיש בטוחה בקרבתו.
אולם, היא אף פעם לא הבינה למה כולם מפחדים ממנו ותופסים מרחק. היא הבינה מעט למה כשנזכרה בתמונות הקשות שלו חובט בחוזקה בדן, אך עדיין – הוא אף פעם לא הפחיד אותה, לא משנה מה עשה.
המתקן הבא שעלו עליו היה מכוניות מתנגשות, ולאחר מכן לגלגל הענק. רוס קפצה מעט כשהגלגל נעצר למעלה, והעלה עוד כמה אנשים למושבים מלמטה. ג'ק צחקק מתגובתה והניח את ידו סביב כתפיה, מרגיע אותה כמו תמיד. היא חייכה ותפסה בידה חלק קטן מן הצמר גפן הוורוד שג'ק קנה לה, שהוחזק בידה. ג'ק פתח את פיו במהירות לכיוון ידה והנהן בראשו. היא צחקה את צחוקה הילדותי והאכילה אותו.
היא שתקה לפתע כשנזכרה בסאמי, ו'צביטה' קלה הורגשה בליבה. "ג'ק?" היא אמרה בשקט בזמן שהאכילה אותו פעם נוספת. "הא?" ג'ק שאל כשהוא ממיס את צפן הגפן בפיו והביט בעיניה המיוחדות. "אתה יכול להגיד משהו לנעומי מחר? רק.. תגיד לה שלא תדבר יותר עם סאמי אם אין למה משהו טוב להגיד." היא אמרה ונשמה עמוק. ג'ק כיווץ את עיניו בסקרנות. "מה היא עשתה?" הוא שאל והמשיך להביט בה.
"היא פגעה בו. וזה מעצבן אותי מאוד כי זה לא מגיע לו" רוס אמרה והביטה בעיניו הכחולות של ג'ק בחזרה. על פניו של ג'ק הופיע חיוך. "אם זה מעצבן אותך זה אומר שמאוד אכפת לך ממנו. את אף פעם לא כועסת" הוא אמר והמשיך את חיוכו. "הוא החבר הכי טוב שלי. בחיים לא הייתי עוברת את התקופה הזו עם נעומי וכולם, אם הוא לא היה קיים" רוס משכה בכתפיה באטיות. ג'ק חייך ונשק לראשה. "את מתוקה אמיתית.".
לאחר עוד כמה סיבובים בגלגל, הם ירדו ממנו והסתובבו ביריד. ג'ק הביט בשעון שעל ידו – והחליט שזה הזמן להחזיר את רוס הביתה. כי בכל מקרה, אביה לא יודע היכן היא נמצאת.
הם יצאו מתוך היריד, וג'ק בקלילות הרים את רוס על גבו. היא צחקקה וחיזקה את האחיזה שלה בצווארו – והם החלו בהליכה קצרה חזרה לביתה של רוס.
בית אחד לפני הבית שלה, ג'ק הוריד את רוס אל הרצפה והסתובב אליה. היא חייכה אליו בעיניים מבולבלות. "אם אני אוריד אותך שם, ליד הדלת של הבית שלך, אני לא אוכל לעשות משהו כי אבא שלך בטח מחכה בכניסה." ג'ק אמר בגיחוך ובחן את רוס. רוס כיווצה את עיניה לעברו, עדיין בחיוך.
"משהו כמו מ – "
לפני שיכלה לסיים את דבריה, ידיו של ג'ק הורגשו על פניה ושפתיו על שפתיה. היא הופתעה בעיניים קפואות – אך לאחר שנייה מהירה סגרה את עיניה ונישקה אותו בחזרה. שפתיו היו חמימות ועדינות – ההפך מהתדמית שהוא היה משדר לאחרים.
בקלילות ג'ק הרים את רוס הקטנה פעם נוספת, אך הפעם כשפניה מולו ורגליה היו מוצלבות סביב גופו. הוא החזיק אותה עם ידיו, והיא הניחה את ידיה על חזהו. הם לא התנתקו אפילו לפעם אחת. שפתיהם התמזגו וכך גם גופם. היא עטפה את ידיה סביב עורפו, כאשר יד אחת שלו טיילה על גבה – וגרמה לה לצמרמורת טובה בכל הגוף. לשונו חיפשה את שלה, והיא ללא ספק נתנה לו למצוא אותה. הוא חיזק את האחיזה שלו בירכיה אך כשהנשיקה הפכה לסוערת יותר ממה שהייתה, רוס התנתקה ממנו והביטה בעיניו, כשהיא מתנשפת במהירות. חיוך עלה על פניו ג'ק, והוא הוריד אותה אל הקרקע.
היא בלעה את רוקה, עדיין מעקלת את מה שקרה הרגע והביטה בג'ק ובחיוך הגדול שהיה על שפתיו. מבלי לומר דבר, הוא נשק לשפתיה פעם נוספת לא לפני שהסתובב והחל ללכת.

רוס התקדמה אל ביתה בחיוך, ונשמה עמוק – משחזרת בראשה את הטעם הממכר של ג'ק. היא הניחה יד אחת על שפתיה וצחקוק יצא מפיה. היא עלתה במדרגות שעל ביתה ותקתקה על הדלת.
"איפה היית?" אביה פתח את הדלת במהירות והביט בה בהפתעה. היא לא ענתה, ורק חייכה. "הבחור הזה נכון?" אביה של רוס נאנח ושילב את ידיו. היא הנהנה לאט ונכנסה לתוך הבית.
רוס הסתכלה על אביה, וחיכתה לתשובתו. חשוב לה לדעת מה הוא חושב על ג'ק. זה שהוא הזמין אותו לפניי יומיים לארוחת ערב לא אומר שהוא בסדר עם זה שביתו רוס תסתובב עם מישהו שכולם מכירים את שמו ומפחדים ממנו.
אבא של רוס סגר את הדלת לאחר שנכנסה והסתובב אליה. הוא בחן את חיוכה, וראה עד כמה מאושרת הייתה. "רק כי הוא גורם לך לחייך" הוא אמר בחיוך קטן שניסה להיאבק בו, ונשק לראשה של רוס.