scupcake
ג'ק&רוס/אוסטין&שאנל?
על מי אני עובדת אי אפשר לבחור.... לפחות אני לא יכולה ♥
אם אני אספיק אני אכתוב עוד פרק ואעלה אותו מאוחר יותר(לא מבטיחה).
מקווה שאהבתן וערב טוב ♥♥♥

"ככה זה מרגיש" – פרק 35 'חיבוק'

scupcake 04/12/2013 1903 צפיות 10 תגובות
ג'ק&רוס/אוסטין&שאנל?
על מי אני עובדת אי אפשר לבחור.... לפחות אני לא יכולה ♥
אם אני אספיק אני אכתוב עוד פרק ואעלה אותו מאוחר יותר(לא מבטיחה).
מקווה שאהבתן וערב טוב ♥♥♥

רצתי במסדרון בית החולים, מחפשת אחר החדר שהמזכירה אמרה לי שבו סבתא רוס נמצאת. לפני כן, אוסטין התעקש לנסוע יחד איתי אבל אני התנגדתי. גם כי רציתי לנסוע לשם לבד וגם כי היה אמור להיות לו מבחן חשוב בשעה הבאה.
בגלל שהתווכחנו המון ושנינו עקשניים גדולים, הוא לבסוף נאנח והתפשר על כך שאני איידע אותו ברגע שאהיה שם, ובמיוחד על מצבה של רוס.
כשהגעתי לחדר, בהיתי בסבתא מדברת עם הוריי ועם אליס שישבה לידה והחזיקה את ידה.
"סבתא" מלמלתי והתקדמתי אליה במהירות, גורמת לכולם בחדר להפנות את מבטם אליי. היא חייכה כשראתה אותי, ולפני שיכלה להגיד משהו חיבקתי אותה מיד.
"את בסדר?" שאלתי לאחר שהתנתקתי ממנה והפנתי את מבטי אל הוריי שעמדו לצידי. "גרייס, מותק, למה הבהלת אותה?" סבתא רוס פנתה אל אימא שלי עם גיחוך קטן בקולה. "או תסלחי לי אימא שחששתי שמשהו קרה לך!" אימא פנתה אל סבתא רוס והרימה את ידיה באוויר.
"אני בסדר גמור," רוס פנתה אליי והניחה את ידה על שלי וליטפה אותה. "הייתה.. אי הבנה קטנה.. למעשה, אני הולכת להשתחרר רק עוד שלושה ימים" היא הוסיפה מיד וחייכה. הנהנתי בהקלה וביד אחת משכתי אליי את הכיסא שהוצב מאחוריי והתיישבתי עליו. הנחתי את התיק שלי לידי על הרצפה, לא לפני ששלחתי לאוסטין הודעה שהכול בסדר.
אבא הציץ בהודעה שקיבל בפלאפון שלו, ולחש לאימי משהו באוזנה. היא הנהנה, ואבי התקדם לרוס. "אני אחזור עוד היום, אני צריך ללכת עכשיו" הוא אמר בחיוך ונישק את ידה. כמובן, עבודה. "זה בסדר ג'ייסון" היא אמרה בחיוך שנייה לפני שיצא מן החדר.
אימא התיישבה על הכיסא הריק שהיה ליד אליס מהצד השני של המיטה. אליס החזיקה מגזין בידה, והניחה אותו על המיטה כך שכולנו נראה. "את מחפשת שמלה לנשף?" סבתא רוס שאלה ובחנה את השמלות במגזין. "אה הא, בחור שאני מחבבת הציע לי לבוא איתו הבוקר ואני חייבת למצוא שמלה מתאימה" אליס אמרה באנחה והמשיכה לדפדף.
"מי?" אני ואימי שאלנו מיד. אליס גיחכה והרימה אלינו את המבט מהמגזין, "מישהו" היא אמרה בחיוך קטן. אליס אוהבת מסתוריות.
"אז אולי תזמיני את 'מישהו' לארוחת ערב עם המשפחה? אני אשמח להכיר אותו" אימא אמרה ועקבה אחרי הדפדוף המהיר של אליס. "במשפחה את מתכוונת אליי ואל שאנל? את אף פעם לא בבית.." אליס סיננה מבין שיניה והדפדוף שלה נעצר. הייתה שתיקה במשך כמה שניות, ואני הבטתי באימא שרק נשמה עמוק.
"או, זאת שמלה מושלמת בשבילך אליס, מתאימה לעיניים שלך" אמרתי בחיוך והצבעתי על שמלה כחולה וקצרה שהופיעה על הדף, שוברת את השתיקה. "זה באמת יהיה יפה עלייך" אימא אמרה בחיוך קטן שהצליחה לעלות על שפתיה. אליס בחנה את השמלה לכמה שניות, ולאחר מכן הרימה את מבטה אל סבתא רוס.
"מה את חושבת סבתא?" היא שאלה. "זו שמלה יפייפיה." רוס אמרה בחיוך. אליס המשיכה לדפדף, אך סבתא עצרה את אחד הדפים עם ידה. "וואו, השמלה הזאת מדהימה בשבילך שאנל" היא אמרה, בוחנת שמלת סטרפלס אדומה וארוכה. "זה באמת מדהים" אליס ואימי פלטו יחד, מה שגרם לשתיהן לגחך. חייכתי במבוכה. היא באמת יפה.. כנראה שמצאתי לי שמלה לנשף. הן המשיכו לדפדף.
"טוב, דיי עם שמלות." אליס אמרה וסגרה את המגזין, מניחה אותו על השידה. "תמשיכי לספר לנו פליז!" אליס המשיכה את המילה במבט מתחנן. הבחנתי באימי מרימה מבט ומסתכלת על סבתא. "לספר? איזה סיפור בדיוק?" היא כיווצה את עיניה.
"איך שהיא וסבא ג'ק נפגשו" עניתי ושפתיי התעקמו לחיוך קטן. אימי הרימה גבה ושילבה את ידיה לכיוון סבתא רוס. "סליחה? למה אני לא זכיתי לשמוע את הסיפור הזה?" היא שאלה בנימה ילדותית, מה שגרם לסבתא לגחך. "את אף פעם לא ביקשת." סבתא הדגישה את דבריה. אימא נאנחה והנהנה לעצמה.

רוסמרי וג'ק בילו כל הזמן יחד. בביתה של רוס, בבית הספר, ביריד ואפילו מצאו מקום מסתור קטן מאחורי ביתו של ג'ק. ג'ק לפעמים היה גורם לה לבוא איתו ולהתגנב לבריכת השחייה בבית הספר בשעות האסורות, אך לאחר מכן היה מרגיש רע עם זה בגלל שחשב שהוא מדרדר אותה. היא הייתה מגחכת ומנשקת אותו מיד, מודיעה לו שלא אכפת לה כל עוד הוא איתה.
ג'ק גרם לה להרגיש בטוחה בקרבתו, והגן עליה בכל מחיר. הוא חשב שאין לו תקווה – עד שהיא הגיעה ושינתה הכול, לטובה.
רוס הצליחה להוציא מג'ק צדדים שאף אחת ואף אחד לא הצליח. היא ריככה אותו רק ממבטה, ומתחת לתדמית הקשוחה והמפחידה שלו היא גילתה בחור מצחיק וכיפי, שרק לראות אותו גורם לה לקרון מאושר. ובכלל, בזכותה הוא יוכל לסיים את התיכון בהצלחה וללכת לקולג' טוב במקום להישאר כיתה.
הם היו מאוהבים אחד בשנייה, ולא רצו להיפרד לעולם.
רוס ישבה בקפיטריה, וחיכתה לסאם שיגיע. היא בינתיים אכלה תפוח אדום וציירה במחברת מתמטיקה שלה. "רוס!" היא שמעה קול הקורא לה מבין כל התלמידים בקפיטריה והרימה את ראשה. היא צחקקה מעט כשראתה את סאם מתקרב אליה בריצה מוזרה ומתיישב מולה בשולחן. "את יודעת ש- "
"רק שנייה, בסדר?" רוס קטעה בנימוס את סאם וקמה ממקומה, לא נותנת לו זמן להגיב. היא חייכה כשראתה את ג'ק בדיוק מתקדם אליה, אך מבט אטום היה על פניו. "ג'ק, היי" היא קרנה מאושר וחייכה אליו, אך מבט מוזר הופיע על פניה כאשר התנגש בעדינות בכתפה כדיי לא לפגוע בה ועקף אותה. היא הרימה גבה והסתובבה במהירות, עוקפת את ג'ק וגורמת לו לעצור כאשר היא עומדת מולו.
ג'ק נאנח וגלגל עיניים כשראה אותה. "ג'ק" היא אמרה בנשימה עמוקה וניסתה לעקוב אחר עיניו. ראשו היה מורכן אל הרצפה. היא הניחה את ידיה העדינות על פניו, עמדה על קצות האצבעות והרימה את ראשו אליה, מביטה בעיניו הכחולות והעמוקות. "תעזבי אותי." הוא סינן מבין שיניו, אך לא זז ממקומו ולא נגע ברוס.
רוס כיווצה את עיניה בבלבול, וליטפה את פניו. "ג'ק… מה קרה?" היא שאלה בקול חלש ובחנה את פניו. היא יכלה להישבע שעיניו היו אדומות, כאילו בכה. "אמרתי, תעזבי אותי." הוא אמר לפתע לאחר שתיקה והחזיק את ידיה של רוס, מוריד אותן מפניו. האחיזה שלו בה הייתה חזקה מידיי ורוס יכלה להרגיש בכך.
"ג'ק – "
"זה לא עניינך. זה אף פעם לא היה, ולא יהיה." מבטו היה כל כך קר, שלרגע רוס חשה בפעם הראשונה מעט פחד. הוא שיחרר את ידיו ממנה ועקף אותה, ממשיך בדרכו. רוס לא עיקלה את המקרה לכמה שניות שבהן עמדה, ולבסוף התקדמה אל השולחן שלה חזרה והתיישבה בו, כשהיא נושכת בעדינות את השפה התחתונה שלה בתקווה לא לבכות מול כולם.
"אני מניח שעכשיו את יודעת." סאם אמר ונאנח קלות. רוס הרימה את ראשה אליו והביטה בו. "מה? זה לא מה שעכשיו דיברתם עליו?" הוא דיבר שוב, מניח את הכף הגדולה בחזרה על הצלחת. "דיברנו על מה?" רוס הצליחה לדבר ובהתה בו בבלבול.
"מנהל בית הספר, דוד של ג'ק – נפטר היום. בטח אחר כך יעשו פגישה באולם הספורט ויודיעו לכול התלמידים על האבידה" סאם אמר בקול שקט ונאנח קלות, ממשיך לאכול. רוס פתחה את עיניה לדבריו של סאם, ובלעה את רוקה. היא נזכרה שהמנהל – כלומר, דודו של ג'ק, הוא זה שגידל אותו ולימד אותו הכול.
רוס נשמה עמוק והרכינה את ראשה.
מאוחר יותר בערב, רוס ישבה על החלון והביטה החוצה אל העיר החשוכה והקרירה. ירד גשם, כך שרוס פתחה מעט את החלון כדיי להריח אותו. היא תמיד אהבה לשבת יחד עם אימה בבקרים הקרירים בימי שבת, כשהן קוראות ספר יחד ושותות תה.
היא לא יכלה להפסיק לחשוב על ג'ק, ועל הכאב שהוא בטח חווה. היא ידעה איך זה מרגיש לאבד מישהו חשוב ואהוב כל כך. רוס נאנחה וסגרה את החלון, חושבת לעצמה אם ללכת אל ג'ק – אחרי הכול, היא רוצה להיות שם בשבילו. אבל היא גם נזכרה במילים שלו :
"זה לא עניינך. זה אף פעם לא היה, ולא יהיה."
היא לא ידעה אם ג'ק אמר את זה בגלל שהתכוון לזה, או בגלל שהוא לא רצה להתמודד עם אף אחד ולהיות לבדו.
היא התקרבה אל דלת חדרה, והתכוונה לסגור אותה אך נעצרה כאשר שמעה תקתוק מהדלת למטה. "אני אפתח," רוס הודיעה לאביה כשירדה במדרגות, והתקרבה אל דלת הבית.
היא פתחה אותה בחיוך, שהתעקם לקו ישר ברגע שהבחינה בו. רוס בהתה בג'ק בעיניים גדולות ודואגות. בגדיו השחורים ושיערו התואם להם היו רטובים מן הגשם והוא הביט בעיניה של רוס. הוא נשם עמוק, ולפתע היא הבחינה היטב בעיניו האדומות, למרות החושך שהיה בחוץ. המבט העצוב שהיה על פניו גרם לכאב גדול בליבה של רוס. הדרך שבה מבטו השתלב עם הקור שבחוץ גרם לה להרגיש אפילו גרוע יותר.
ג'ק התקדם עם רגלו צעד אחד לפני רוס, "אני מצטער." הוא לחש, נותן לנשימה עמוקה להשתחרר מפיו. רוס נאנחה בכאב והתקרבה אליו במהירות, עוטפת את זרועותיה העדינות סביב עורפו ומחבקת אותו בחמימות. ג'ק מיד הניח את זרועותיו החסונות סביבה וחיבק את גופה. היא הרגישה כמה קר הוא היה וליטפה את שיערו בתקווה לחמם אותו מעט, מבלי להתנתק ממנו.
"לא התכוונתי לזה." ג'ק לחש וקבר את ראשו בכתפה של רוס, כשהוא עוצם את עיניו. "אני יודעת," רוס לחשה בחזרה וחיזקה החיבוק. "זה בסדר" היא הוסיפה ונשקה בעדינות לנקודה מתחת לאוזנו. הוא נשארו ככה במשך כמה דקות, מחובקים יחד ולא מתכוונים לשחרר.
"תישאר איתי הלילה, טוב?" רוס לחשה לאוזניו לפתע לאחר השתיקה הנעימה שהייתה ביניהם. ג'ק רק הנהן, והרים את רוס עליו, כשרגליה סביב מותניו – מבלי לשחרר אותה ממנו.

תקתוק גרם לסבתא רוס לעצור, ולכולנו לסובב את ראשינו לכיוון הדלת. אשלי עמדה שם בחיוך עם זר פרחים בידה, וזואי לצידה עם קופסא של עוגיות אוראו. הפלאפון של אימי צלצל. היא הביטה על הצג וענתה במהירות, יצאה מן החדר לא לפני שחייכה אל אשלי וזואי.
"הולה" זואי חייכה והן התקדמו אלינו. "מקוות שאנחנו לא מפריעות.." אשלי אמרה וחייכה בהיסוס אל אימי ואל סבתא רוס. "הו ברור שלא מתוקות," רוס אמרה וחיוך עלה על שפתייה.
"איך את מרגישה?" זואי שאלה, בזמן שאשלי הניחה את זר הפרחים בתוך הכד הריק שהיה בשידה ליד המיטה. לאחר מכן היא לקחה בקבוק מים קטן, ובאי-מקצועיות שפכה את כל תכולת הבקבוק לתוך הכד, משפריצה מים לכל עבר. "סורי" היא מלמלה בגיחוך מובך והניחה את הבקבוק בחזרה על השידה, לוקחת בידה את המגזין של אליס שהונח עליו.
"אני בסדר, תודה" סבתא רוס ענתה לבסוף וחייכה אל שתיהן.

"הבאנו אוראו, אם זה מה שאת אוהבת." זואי אמרה בגיחוך קטן ומסרה לה את הקופסא.

"אני אמרתי שכדאי להביא שוקולדים שלא דורשים נגיסה חזקה, אבל היא לא הקשיבה לי." אשלי אמרה ושילבה את ידיה אל עבר זואי.

"חוסר טאקט." זואי מלמלה אל אשלי, שגיחכה מעט.

"זה מעולה, תודה. השיניים שלי עדיין במצב תקין אשלי" סבתא רוס אמרה בצחקוק קטן, והניחה את הקופסא על השידה שלצידה.
"אז, גם אתן עברת על השמלות פה? בשביל הנשף?" זואי אמרה כשראתה את המגזין בידה של אשלי. "כן, מצאנו שמלות" אמרתי והעברתי את מבטי אל אליס, שהנהנה אליי. קולה הנרגש של אשלי גרם לי לסובב את ראשי אליה בחזרה.
"מעולה! כי תכננו ללכת היום לקנות, תבואו איתנו. זוכרת שדיברנו על זה יום שבת שאנל?" היא אמרה בחיוך והניחה את המגזין בחזרה על השידה. אני ואליס החלפנו מבטים במהירות, ובדרך הסתכלנו על סבתא רוס שהקשיבה לנו. "אמ.. כן, אבל.." מלמלתי בהיסוס. רציתי להישאר עם סבתא, להיות לצידה ולארח לה חברה כל עוד היא פה.
"אנחנו צריכות להישאר עם סבתא, ו-"
"אוי שטויות, קומו ולכו לקנות את השמלות שלכן. אני לא זקוקה להשגחה" סבתא רוס דרשה בחיוך קטן. "זאת הגישה!" אשלי אמרה בחיוך ונתנה כיף לרוס. אליס ואני החלפנו מבטים פעם נוספת, עד שלבסוף קמנו מן הכיסאות באנחה.
"מעולה!" אשלי קראה בהתרגשות ברגע שהתרוממנו. היא וזואי חייכו אל סבתא רוס ויצאו מן החדר. "נחזור אחר כך" אליס אמרה והחזיקה את ידה של סבתא, בזמן שאני הנהנתי בהסכמה. סבתא רוס נאנחה וחייכה אלינו.
"תלכו, תיהנו, ואל תדאגו לי בנות, אני ממילא קצת עייפה" היא נשקה לשתינו על הלחי, ושלחה אותנו אל מחוץ לחדר, לזואי ואשלי, לא לפני שלקחנו את התיקים שלנו.


תגובות (10)

מושלםםםםם תמשיכייייי

04/12/2013 09:20

ת
מ
ש
י
כ
י!!!!!!!

04/12/2013 09:27

אממ שאלה קשה..
תמשייכי;)

04/12/2013 09:58

אוסטין, מצטערת, אני שבויה בקסמיו של הבחור הזה.
אחלה פרק, תמשיכי :)

04/12/2013 10:29

תמשיכייייי

04/12/2013 12:01

בבקשה בבקשה בבקשה תעךי עוד פרק היום!
עם הסיפור של גק ורוס;)

05/12/2013 01:54

אני מתגעגעת לאוסטין , בקושי שמעתי ממנו הפרק.
אבל עדיין פרק מדהים :)
תמשיכייי

05/12/2013 05:58

תמשיכושיקק

05/12/2013 12:11

מאוהבת!!!!!
אני מכורה לסיפור הזה!!!!!!

06/12/2013 06:52

זו קריאה אחרונה למשתמשת: scupcake…האם תועילי בטובך להמשיך?!
אני אתחרפן, אף על פי שאני כבר מחורפנת.
תמשיכי כבר, אני גוססת! ♥

09/12/2013 06:19
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך