כל אחד והבעיות שלו

מת'יו ישב בפינת החדר, כשראשו מופנה לכיוון המראה. ידיו אחזו בראשו בחוזקה וכשהוא לאט לאט הרים את מבטו, הוא ראה את שבילי המים המלוחים על פניו. הוא לא ידע כמה זמן הוא בכה. הוא ראה את שיערו הבלונדיני הנפול, ביחד עם מצב רוחו, המוזנח. הוא לא ידע כמה זמן הוא לא טיפל בו. הוא קם, וראה את שרידי שקיות הבמבה שנותרו על הרצפה, ותפח על בטנו השמנמנה. הוא לא היה מרוצה מהמצב שהוריו יצרו לו. "אני מעדיף למות," הוא לחש לעצמו בשקט בזמן שבעט במיטה והתקפל מכאבים. הלקוון שלו רעד, והוא הצמיד אותו לאוזן. אם אתם אנשי העבר, אתם בטח לא יודעים מה זה לקוון. לקוון זה מכשיר קטן, כמו טלפון נייד, המצמידים לאוזן ובעזרתו אנשים חירשים מסוגלים לשמוע. מתי שהלקוון מרגיש דיבורים ממרחק רב, או אפילו לחישות ממרחק של כמאה מטרים הוא רוטט – כסימן שצריך לשים אותו. הקרינה בו הייתה מסוכנת מאוד למשך זמן והיה אפשר למות ממנה, אז רוב החירשים לא שמו אותו רוב הזמן. כשמת'יו שם את הלקוון באוזנו, הוא שמע צעקות. כמה הוא אהב לשמוע.. מאז המצאת הלקוון הוא התחיל לראות דברים בצורה אחרת, אך היה חיסרון ללקוון. הוריו היו רבים כל כך הרבה, שהוא התפלל לילות שלמים שהם יתגרשו. הוא שנא לשמוע צעקות וצרחות בין הוריו, וזה מה שהוא שמע באותו הרגע. "למה את אף פעם לא מרוצה?" שמע את אביו צורח, וכשאביו המשיך את המשפט מת'יו מיד הוריד את הלקוון, וזרק אותו כמה שיותר רחוק ממנו. הוא פתאום התנתק מהעולם. ציוצי הציפורים שכבר כמעט והתרגל אליהם נעלמו לפתע, והמוסיקה הנעימה ששמע מחדר אחותו נעלמה כלא הייתה. "חבל שהוריי עסוקים בלריב ולא בנו", חשב לעצמו בשקט. הלקוון כמעט והתפוצץ מהרעש, וכמוהו גם מת'יו. הוא כעס מאוד. "תתגרשו כבר" הוא צעק, אך הם לא הבחינו. לעומתם, אחותו הקטנה שמה לב. מת'יו היה מושא הערצה מבחינת הילדה הקטנה, ששיערה הבלונדיני הנפול – בדיוק כמו של מת'יו, גלש על כתפיה. היא הסתפרה כמה ימים לאחר שמת'יו האריך את השיער כך, והיא הייתה מאושרת מהתוצאה. "אנחנו תאומי השיער," היא צחקקה בשקט קרוב ללקוון של מת'יו, והוא בתשובה השיב לה חיוך מרוגז. היא ידעה שמשהו לא בסדר קורה, אך היא לא התערבה. הוריה תמיד חינכו אותה לא להתערב. ואז, כשרצתה לפתוח את דלתו של מת'יו לאחר הצעקה, התחרטה, וחזרה בצעדיה השקטים לחדרה ונעלה את הדלת.