כנפי מלאך – פרק 8

בס"ד

מהפרק הקודם:
"איימי את יודעת איך נוצר מלאך?" שאלה ג'יין,
"איך?" שאלה בסקרנות איימי,
"ישנם שני דרכים, האחד כמוני שנולדים כאלה והשני הם מלאכים הם אנשים רגילים שנבחרו להיות מלאכים, זה קורה בדרך כלל פעם באלפי שנים" אמרה ג'יין,
"למה את מספרת לי את זה?" שאלה איימי מבולבלת,
"כי יש לי הרגשה שזה יקרה בקרוב" אמרה ג'יין וחיוך מתוק עלה על פניה…."

פרק 8:
הבוקר הגיע במהירות לארמון, אך הוא היה הרבה יותר איטי מבוקר רגיל,
המסיבה בליל האתמול גרמה לכך שכולם יהיו עייפים ועצלים והרבה יותר אטיים מהרגיל,
אדונים ומשרתים כאחד כולם היו תשושים, רק ג'יין קמה לה בחיוך ובהמון מרץ למרות שישנה רק
כמה שעות אחדות, "בוקר" קראה ג'יין בחיוך ודילגה לה בין מיטתה של איימי למיטתה של אנה,
"ילדה מלאת מרץ את" אמרה אנה ופיהקה פיהוק גדול,
"מדוע שלא אהיה" אמרה ג'יין בחיוך ונעמדה במקום,
"אמת" אמרה איימי בחיוך קטן וקמה בחוסר רצון מובהק ממיטתה,
"משאלתי היא שלכולנו יהיה מרץ כמוך" אמרה אנה והתקדמה לעבר הארון על מנת להתלבש,
"זוהי גם משאלתי" אמרה איימי והתקדמה לעבר הארון גם היא,
"זאת לא מרץ זוהי שמחה, שצריכה להימצא אצל כולנו" אמרה ג'יין וצחקקה ואחריה צחקקו גם איימי ואנה,
"אמת" אמרו איימי ואנה כאחד,
"מה עלינו לעשות היום?" שאלה איימי,
"בלה אמרה שעלינו להגיש את ארוחת הבוקר היום" אמרה אנה ולבשה את שמלתה,
"אז כדי שנמהר" אמר איימי וגיחחה מעט למראה ג'יין שמדלגת לה בין המיטות.

"אני מרגיש שהראש שלי עומד לצאת מהמקום" אמר שרמונט והחזיק את ראשו,
"לא היית צריך לשתות כל כך הרבה יין" אמר אדוארד ברצינות ושרבט דבר כל שהוא שנראה
ככתב על נייר, "מה מעשך בחדרי?" שאל אותו שרמונט,
"חדרי עובר ניקוי ולכן אאלץ להישאר בחדרך היום" אמר אדוארד,
"יש עשרות חדרים בארמון למה כאן?" שאל שרמונט,
"מכוון שאני עובד עד דברים חשובים שאם אעבוד עליהם בחדר אחר, ימצאו בסכנה" אמר אדוארד,
"אינך עייף?" שאל שרמונט ופיהק בגסות,
"מובן שהיני עייף,הרי ישנתי שעות אחדות בלבד, אך הממלכה הינה יותר חשובה משעות
המנוחה שלי" אמר אדוארד, "הינך מגיע לארוחת הבוקר?" שאל שרמונט,
"מיד אגיע" אמר אדוארד ושרמונט יצא מהחדר.
"הוא מאוד לחוץ לפעמים" מלמל לעצמו שרמונט בעודו פוסע לאורך המסדרון, לפתע לכדה את זווית עיניו
דמותה של ג'ניפר שגופה מכופף וניראה היה שהיא מחפשת דבר מה,
"סליחה?" אמר שרמונט מבולבל מעט מה שגרם לג'ניפר לקפוץ מבהלה,
"אני מתנצל אם הבהלתי אותך" אמר בפנים מתנצלות,
"זה בסדר" אמרה ג'ניפר גם היא בפנים מתנצלות,
"את ג'ניפר נכון? חברתו של דרק" שאל שרמונט,
"כן, אתה בטח הנסיך שרמונט, הכרנו אתמול" אמר ג'ניפר בחצי חיוך,
"מה הינך מחפשת?" שאל שרמונט בתימהון,
"את הצמיד שלי, הוא נעלם לי אמש לאחר המסיבה, ראית אותו?" שאלה ג'ניפר בדאגה,
"יש עליו אבן כחולה?" שאל אותה,
"כן" ענתה בשמחה,
"מצאתי אותו אתמול והבאתי אותו לבלה, לא ידעתי שהוא שייך לך, אבקש מבלה להביא
אותו אלייך" אמר בחיוך וג'ניפר חייכה בתודה,
"אני הולך לארוחת הבוקר, תתלווי אליי?" שאל בנימוס,
"דרק אמר שיאחר אז בשמחה" אמרה ג'ניפר בחצי חיוך ושניהם פנו יחד אל חדר האוכל,
"כמה זמן את מכירה את דרק?" שאל אותה שרמונט,
"זמן מה, מספיק כדי להבין שהוא מאוד חשוב לי, ואני לו" אמרה ג'ניפר בחיוך קטן,
"אך הכרתם?" שאל,
"זהו סיפור די ארוך" אמרה ג'ניפר בחיוך,
"ובכן ספרי לי" ביקש שרמונט,
"אמי אילצה אותי ללכת לאחד מימי ההולדת של חבריה האצילים, אני כמובן לא אהבתי
את הרעיון אך מה כבר יכולתי לעשות" אמרה ג'ניפר במבט מלא זיכרון,
"המשיכי" דחק בה שרמונט,
"היום הולדת שהלכתי אליו היה יום ההולדת של אימו של דרק, בתחילת האירוע שנאתי את המקום
אז כל מה שעשיתי היה לעמוד בצד ולהתפלל שהיום המקולל יסתיים, אך כעבור זמן מה
מתנקשים התפרצו לאירוע וחיפשו אחר אדם מסויים שככל הנראה לא הצליחו למצוא,
אז הם החלו לפגוע באורחים ואימי דחקה בי לברוח, לא היו לי הרבה ברירות ועשיתי כמצוותה,
רצתי מהר בכל כוחי עד שהגעתי לחדר מרוחק שהיה ככל הנראה חדרו של אחד המשרתים,
נכנסתי אליו על מנת להסתתר ועיני קלטה פרץ קטן שהיה ברצפה, כנראה מקום מסתור שנבנה
בעת מלחמה, אני ירדתי אל תוך מסתור זה ולעיני התקלתה דמות קטנה בחשכה שככל הנראה
ניסתה לתקוף אותי אך הצלחתי להפילה במהירות" אמרה ג'ניפר בחיוך משועשע מעט,
"דרק?" שאל שרמונט,
"אכן" אמרה ג'ניפר בחיוך,
"המשיכי" אמר,
"דרק היה מופתע למדי על שהצלחתי להפילו ודי כעס עלי בשל כך אך היינו לכודים
באותו מקום במשך שעות, כך שהצלחנו להכיר אחד את השני לעומק, וגילינו
שיש לנו הרבה נושאי שיחה משותפים" אמרה,
"איך יצאתם בסופו של דבר מן המחבוא?" שאל שרמונט,
"לאחר כמה שעות שמענו שקט ועלינו באיטיות למקום המסיבה שהפך לזירת רצח,
ראינו המון גופות, רובן של אנשים שלא הכרתי אך דרק כן, טיילנו במרחבי האחוזה
על מנת למצוא את הורינו, ולבסוף מצא אותנו אחד המשרתים ועזר לנו למצוא את הורינו" אמרה,
"זהו בטח היה ליל אימים?" אמר שרמונט,
"אכן, אבל בתוך כל העצב שהיה בלילה ההוא, מצאתי אהבה" אמרה ג'ניפר בחצי חיוך,
"סיפרו לכם מה קרה עם המתנקשים ומה הם חיפשו?" שאל,
"אף אחד לא יודע מה הם חיפשו, הם נעלמו בשלב מסויים" אמרה ג'ניפר כשראשה מוכן,
"העיקר שאתם בסדר" אמרה שרמונט בחיוך קטן וג'ניפר חייכה אליו בחצי חיוך מאולץ,
"אחריך" אמר שרמונט והושיט את ידו אל עבר דלת חדר האוכל, ג'ניפר קדה כלות ונכנסה
אל תוך החדר שם חיכו להם, המלך והמלכה, דרק, אדוארד ואחותו, ובאיטיות בחצי חיוך מוגנב
התיישבו להם ג'ניפר ושרמונט אחד ליד השני וכולם החלו לאכול.
"מדוע איחרת?" שאל אדוארד בלחש אל אחיו שרמונט,
"הלכנו באיטיות" ענה שרמונט,
"אני מזכיר לך שהעלמה ג'ניפר הינה חברתו של דרק" אמר אדוארד,
"אני יודע" אמר שרמונט בחיוך,
"מצאת את הצמיד?" שאל דרק את ג'ניפר שישבה מולו,
"היא אצל בלה, אקח אותה לאחר הארוחה" אמרה ג'ניפר בחיוך ודרק חיוך אליה גם,
אדוארד התבונן באיימי שעמדה בפינת החדר במבט מתנשא וסימן לה בידו שתמזוג לו מים,
"מה הוא רוצה?" שאלה איימי את אנה לא מבינה, "הוא מסמן לך שתמזגי לו מים" אמרה אנה,
"למה הוא לא מבקש?" שאלה, "זה הנוהל" ענתה אנה בחצי חיוך ואיימי התקדמה אל אדוארד
על מנת למזוג לו מים ותפסה בקנקן המים שעמד לו על השולחן, אך כשעמדה למזוג לכוסו
את המים החליק הקנקן מידה ועמד לפול רק שבאותו הרגע בתנועת קסם וקנקן שב לידה
של איימי ואיימי המשיכה ללא היסוס למזוג את המים לכוסו של אדוארד וחזרה במהירות למקומה,
"זאת היית את?" שאלה איימי את ג'יין בחיוך,
"אכן" אמרה ג'יין וחייכה חיוך קטן ומתוק,
"תודה" אמרה איימי בחיוך,
"מוזר" מלמלה ג'ניפר בפנים חשדניות,
"קרה משהו?" שאל דרק את ג'ניפר,
"לא כלום" אמרה ג'ניפר בחיוך מאולץ ושתתה מכוסה, היא נזכרה בפרט קטן שקשור בלילה שבו
הכירה את דרק שאותו לא סיפרה לשרמונט, היא ידעה שאסור לאף אחד לדעת אותו,
אסור לאף אחד לדעת שהאדם שאותו חיפשו המתנקשים היה היא!

המשך יבוא……