לברוח (הקדמה קצרה)
ישבתי על כיסא הגלגלים בשקט
"היא לא מדברת" אמר הדוקטור
"היא לא תדבר" אמר העוזר
"אתה חושב שהיא מבוהלת" שאל הרופא שנית
הסתכלתי בשקט על המריבה שלהם
השוטרים ניכנסו לבית החולים אחד אחרי השני
כולם נינסו לחדר הרופאים חוץ מבחור צעיר נאה
עים שער שחורות זועק ועיינים כחולות כהות במיוחד לבוש במדי משתרה
כבן 25 שהתיישב לידי
וסקר אותי מכף רגל ועד ראש
"את לא תדברי אה?" אמר הבחור מאוכזב
"דרך אגב שמי גיימס" אמר בקול אדיש
כמה טיפשי מצידו הוא חושב שאני אדבר חשבתי לרגע בכעס
"ולך קוראים קאט" ענה גיימס
הסטתי את פני לחלון הקרוב מסתכלת על הגשם שטיפטף ברעש
גיימס המשיך לשבת לידי כשעה
"מה קרה להורים שלך" שאל
התיישבתי מולו והסתכלתי עליו במבט עדיש במיוחד שגרם לו להיתרגז
"את ממש תעלומה" ענה שנית בכעס מועט ששמעו בקולו
"מה קרה להם שאת לא מדברת רק תרמיזי" אמר שנית בקול מתכנן
אתה לא תדע חתיכת מפגר חשבתי בראשי
"טוב נו את לא מדברת אז אני אחזור לעבודה" אמר בכעס והלך
רציתי לצעוק שישאר אבל ידעתי שלא אוכל
אני פוחדת יותר מידיי
ואים אני ידבר הוא יחפש
דמעות מעוטטות טיפטפו בעיניי
ניגבתי אותן במהרה עים שרוול החולצה
אני יודעת שהוא יחפש אותי
כפי שמצא את הוריי
אני צריכה לברוח
תגובות (3)
וואווו יפהההה לא ככ הבנתי אבל אני אוהבתתת
אהבתי.
זה מלא מסתורין, בול הקטע שלי.
מחכה לפרק בקוצר רוח!!!
תודה שמחה שאהבת :)