לב הצפון | פרק 7

TheStoryWoman 24/07/2012 606 צפיות תגובה אחת

מוניק את לא חייבת ללכת בבקשה"

מוניק אהבה לשמוע את אמא שלה מתחננת , אבל זו הפעם הראשונה שאבא שלה ביקש

"אני החלטתי, אני רוצה להיות שם! אני ימשיך את לימודי הפסנתר שלי שם!!" אמרה מוניק בקול רם! היא תעניש אותם על כך שהם הכריחו אותה לבוא לארץ הזו.

"המזוודה מוכנה מותק?" אמא שלה דווקא קיבלה את זה יותר טוב מאבא שלה, זה היה מפתיע

"כן אני עולה להביא אותה…"

הם הגיעו די מאוחר לפנימייה, רוב החדשים כבר היו ממוקמים, תמיד החדשים מתחילים יום לפני כדי לקבל הסברים ולהתרגל למקום, רק שרוב החדשים היו מכיתות ט', מוניק מאד קיוותה שהיא לא תהיה היחידה החדשה בי"ב.

"הנה מותק האישה החמודה הזו אמרה שהמזכירות שם, ושם מקבלים את החדרים" הצביעה אמה של מוניק לעבר המזכירות, מוניק הביטה באשה שהסבירה לאמא שלה את הדרך, ומשהו דגדג לה בראש, רק לפני שזה עלה היא כבר הסתלקה לה משם.

לאחר שהם לקחו את המפתח מהמזכירות אמא שלה נפרדה ממנה יפה לאבא שלה היה קצת קשה..וזו הייתה המטרה שלה! היא שונאת אותם כל כך!

והיא התקדמה לאיפה שהסבירו לה שאמורים להיות החדרים של כיתה י"ב.

היא הגיעה וראתה שלמזלה החדר שלה הוא בקומה הראשונה על פי דף שהיה מפורט שם סדר החדרים!

היא נכנסה לחדר ונעתקה לה הנשימה, הוא היה ענק!! ומדהים ביופיו, וכל זה רק לארבעה!! איזה כיף…

היא ראתה שמיטה אחת כבר הייתה תפוסה, אז היא תפסה לה את המיטה שממול ..היא תנוח קצת נשאר רק רבע שעה עד כנס הפתיחה של המגמה שלה.

"מי את?" פתאום שמעה קול מאחוריה היא הסתובבה מהר

בדלת עמדה מישהי עם עיניים בהירות ולבוש מרושל, ומבט של העולם בכיס שלי

"מוניק… אני ..זה החדר שלי , גם שלך?" אמרה מוניק במבטא צרפתי

"כן , יוו גדול את צרפתייה?" שאלה, מוניק הנהנה בראשה

"קוראים לי שרית.." חייכה אליה שרית

משום מה מוניק דווקא מצאה חן בעיניה.

"טוב את במוסיקה לא? אז בואי שלא נאחר לכנס הפתיחה" משכה אותה שרית מהמיטה..

_____________________________________________________________________________________

"שלום וברוכים הבאים לכנס הפתיחה של המגמה למוסיקה, הנכם תלמידים מתחילים בלבד, התלמידים הותיקים יגיעו הנה מחר" נאם המנהל מר גרשום

"שיואו אחי, הבנאדם הזה משמעם..!!!" פיהק אלון בתוך הפנים של דני

"אם חשבתם שמוסיקה זה קל! אז טעיתם! אולי יש כאן 50 ילדים בתור למגמה, אך רק אחדים מכם יעברו , מבחני הכניסה הם קשים במיוחד"

המון ילדים חיכו להתקבל למגמה הזו, אך מתי מעט עברו את המבחנים , ומשום מה דני לא הופתע מזה..הוא רק קיווה שיעבירו את אלון.

"קבלו את מורכם אוראל.." מחיאות כפיים עדינות מפה ושם נשמעו, ואוראל עלה עם החיוך הכובש שלו לבמה. הנה הוא עומד שוב מול מלא ילדים שמצפים , והוא כבר יודע מראש מי הולך הביתה.

"טוב המנהל הלך אין צורך להיסטריה, סך הכל מוסיקה זה כיף" אמר אוראל את המשפט הראשון שלו, והפעם נשמע מכיוון הקהל מחיאות כפיים סוערות

אוראל הרים את ידיו לקבל שקט

"אך עדיין המבחנים קשים, ולכן אני מצפה מכם להשקעה מירבית…" שינה את גוון קולו לנוקשה .

"כבר למחר תצטרכו להכין הופעה כלשהי, של הכשרון שבו אתם מתמחים , ולהציג אותה כאן על במתנו הנדיבה מול הותיקים , מולנו צוות המורים, ומולכם" ציווה, כמה תזוזות של אי נוחות נראו בקהל, טוב זה מהר מדי בשביל יום ראשון..

אלון השתתק , מה הוא יעשה, הרי הוא רוצה לעזור לדני, אבל איך הוא יוציא עכשיו את כשרון הקלרינט שלו לאור?

כל התלמידים יצאו מהאולם כשאוראל נשאר לבדו, ואז היא הגיעה…

"דיברת איתה?" שאלה בנוקשות, היא לא אהבה את ההמוניות סביב המוסיקה, 50 ילדים באמת!!

"כן..היא מגיעה מחר.."

"גם היא תצטרך לעלות לבמה, אנחנו צריכים לבדוק שלא טעינו" צחקה באכזריות!

הרי היא אף פעם לא טעתה בבחירת הילדים! זה מסוכן לטעות בדברים כל כך רגשיים..הרי כל כך הרבה תלוי בבחירה הזאת.

טוב שיש לה את אוראל הוא עוזר לבחור, לפעמים.. מה גם שהיא זו שבחרה אותו בזמנו, רק שאת זה הוא לא ידע..


תגובות (1)

תמשיכי אני במתח

24/07/2012 11:28
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך