לב מבולבל פרק 10

פרק 10
•••זאין•••
הגעתי לבית וראיתי את אמא ואדווארד יושבים בסלון בכעס, כשנכנסתי לסלון אמא ואדווארד הביטו בי מבט כועס במיוחד אמא.
"אמא הכל בסדר?" שאלתי אותה,
"תפסיק לשחק אותה תמים, אני יודעת הכל אדווארד סיפר לי" אמא אמרה לי,
"מה הוא סיפר לך?" שאלתי אותה במבט מודאג.
ההייתי מאוד לחוץ יכול להיות שהיא יודעת שהתנשקתי עם נטלי, הכל יכול להיות. שונא את אדווארד.
"כשהתנשקת עם נטלי" אמא ענתה לי בכעס.
לא היה לי מה להגיד השפלתי את פניי למטה. אני יודע שאם אני יגיד שאני מצטער זה לא יעזור, זה רק יכעיס אותה.
"אתה לא קולט שבסוף תסבך אותנו" אדווארד אמר לי בכעס.
ראיתי שאמא קמה מהספה והולכת לכיוון השידה, היא פתחה את השידה והוציאה משם אקדח: "אני הולכת לעשות את מה שההייתי צריכה לעשות מזמן" היא אמרה בכעס.
"אמא חכי שנייה" אמרתי לה וחסמתי לה את המעבר,
"אנחנו חייבים לעשות את זה, בבקשה בשבילי" אמא אמרה לי וידה דמעה מעינייה השמאלית.
הסתכלתי בעיניה האדומות.
"אמא אני ייפרד ממנה רק אל תהרגי אותה" אמרתי לה,
"זה לא קשור, גם אם תיפרד ממנה אני עדיין צריכה להרוג אותה" אמא אמרה לי,
"אני יודע שהמשפחה הביולוגית שלה עשו לך הרבה, אבל את הרגת אותם, זהו את לא צריכה להרוג את נטלי" אמרתי אמא,
"אתה לא מבין כלום במלחמות, יום אחד אני מאמינה שנטלי יהיה לה כוחות על טבעיים כמו שהיה להורים האמיתיים שלה, והיא תגלה הכל שאמא שלך רצחה את ההורים האמיתיים שלה, ואתה הבן שלה, והיא תרצה לנקום, אתה חושב שהיא תרצה אותך אחרי שהיא תגלה הכל" אמא אמרה לי.
אני יודע שמתישהו היא תגלה שההורים שהיא גרה איתם עכשיו הם לא ההורים האמיתיים שלה, היא תגלה שההורים האמיתיים שלה היה להם כוחות על טבעיים והם השתייכו לשבט שהיה נגדנו, ואמא שלי היא זאת שהרגת את ההורים האמיתיים של נטלי. אבל מרוב שאני אוהב אותה לא אכפת לי לקחת את הסיכון הזה.
"אמא מספיק שהרגת את ההורים שלה" אמרתי לה,
"זה כל הקטע בני, שנקמה צריך להמשיך, היא נולדה כדי להקים שבט נגדנו" אמא אמרה לי,
"זה לא סיבה להרוג אותה" אמרתי לה,
"היא תהרוג את המשפחה שלך בעתיד, וגם אותך" היא אמרה לי,
"אמא בסדר אני ייפרד ממנה רק אל תפגעי בה" אמרתי לה.
אמא שתקה והכניסה את האקדח לתוך המגירה.
"אני כל-כך שמחה שאתה נפרד ממנה בישבילנו, ההורים שלה הרגו את אבא שלך ואתה יודע מה נשאר לי ממנו" אמא אמרה לי כאשר דמעות יורדות בעינייה האדומות,
"מה?" שאלתי אותה במבט מתעניין,
"אתם הבנים שלי, אני צריכה שתיהיו איתי תמיד כי אין לי כלום חוץ ממכם" אמא ענתה לי ועדיין דמעות יורדות מעינייה.
אדוארד קם מהספה, וניגש לחבק אותה, גם אני ניגשתי לחבק אותה, זאת אמא שלי עדיין והיא אוהבת אותנו, אני ואדווארד היחידים שחשובים לה, היא נישקת את ראשי ואת ראשו של אדווארד.
"אתם רוצים שאני יכין לכם את מה שאתם הכי אוהבים לאכול, ואל תגידו לי" אמא אמרה לנו,
"כן" אני ואדווארש אמרנו ביחד.
אמא הלכה למטבח ואנחנו ישבנו בסלון, לא רצינו לראות מה היא מכינה כדי לדעת עם היא יודעת. אחרי כמה דקות אחדות הבית התמלא ריח של טיגון פנקייקים. יאמי זה הדבר שאני הכי אוהב בעולם. במיוחד אדווארד.
"בנים בואו לאכול" אמא אמרה.
אני ואדווארד באנו ראינו פנקייקים, ובמרכז השולחן עומד סירופ שוקולד.
"וואי איך התגעגעתי לאכול את זה" אדווארד אמר,
"גם אני" אמרתי.
אדווארד הרים את הזרת שלו, והסתכל עליי.
"מה זה?" שאלתי אותו,
"שולם" הוא ענה לי.
צחקתי וחיברתי את הזרת שלי לשלו :"שולם" אמרתי לו וחייכתי.
באותו רגע שאכלתי את הפנקייק, נזכרתי באבא שלי, הוא מת כשההייתי כמעט בן-ארבע. נזכרתי שהוא ואמא היו רוקדים בסלון, ואני ואדווארד ההיינו מבטים ביחד מהחדרים שלנו בקומה למעלה וצוחקים.
אבל אני אוהב את נטלי אני לא יכול לוותר עליה, אני לא יודע מה לעשות. אני ואדווארד אכלנו את הפנקייקים שאמא הכינה, שמנו סירופ שוקולד.
"ניחשתי נכון?" אמא שאלה אותנו
"קלעת בול" עניתי לה.
אמא ישבה בסלון וראתה טלוויזיה, אני סיימתי לאכול, פיניתי את הצלחת שלי מהשולחן ושמתי אותה בכיור. ועליתי לחדר. נשכבתי על המיטה וחשבתי על נטלי, האם היא שווה את זה שאני אוותר על המשפחה שלי? אני בכלל רוצה לוותר על המשפחה שלי? לפתע אדווארד נכנס.
"אני יכול להיכנס?" אדווארד שאל,
"כן" עניתי לו והתיישבתי על המיטה.
אדווארד התיישב ואמר: "אני מקווה שאתה לא כועס עליי",
"לא אני לא כועס עליך, אולי בהתחלה כעסתי עליך טיפה, אבל עכשיו לא" אמרתי לו,
"אחי אני דואג לך" הוא אמר לי,
"למה?" שאלתי אותו במבט מודאג,
"כי נטלי לא אוהבת אותך" הוא ענה לי.