לב מבולבל פרק 11

פרק 11
•••זאין•••

אמא ישבה בסלון וראתה טלוויזיה, אני סיימתי לאכול, פיניתי את הצלחת שלי מהשולחן ושמתי אותה בכיור. ועליתי לחדר. נשכבתי על המיטה וחשבתי על נטלי, האם היא שווה את זה שאני אוותר על המשפחה שלי? אני בכלל רוצה לוותר על המשפחה שלי? לפתע אדווארד נכנס.
"אני יכול להיכנס?" אדווארד שאל,
"כן" עניתי לו והתיישבתי על המיטה.
אדווארד התיישב ואמר: "אני מקווה שאתה לא כועס עליי",
"לא אני לא כועס עליך, אולי בהתחלה כעסתי עליך טיפה, אבל עכשיו לא" אמרתי לו,
"אחי אני דואג לך" הוא אמר לי,
"למה?" שאלתי אותו במבט מודאג,
"כי נטלי לא אוהבת אותך" הוא ענה לי,
"איך אתה יודע?" שאלתי אותו במבט מודאג.
כי באמת מאיפה הוא יודע, מה הוא מבין בזה.
"אם היא הייתה אוהבת אותך באמת ההייתי נלחם בישבילך שיעזבו אותך ואת נטלי בשקט, היא לא אוהבת אותך, אני לא רוצה שתיפגע, אני פוחדת שתוותר על המשפחה שלך ואז תגלה שהיא לא אוהבת אותך" הוא ענה לי,
"מאיפה את יודע?" שאלתי אותו,
"היום שניפגשת איתה עקבתי אחריה כמעט כול היום, אני מצטער להגיד לך את זה, אבל היא התנשקה עם דימה" אדווארד אמר לי.
באותו רגע היה לי עצוב.
"אני מצטער" אדווארד אמר לי,
"אין לך מה להצטער" אמרתי לו.
אדווארד חיבק אותי.
"אני זה שצריך לבקש סליחה, חשבתי שאתה נגדי" אמרתי לו,
"זה בסדר, ההיית מאוהב, אני סולח" הוא אמר לי.
חיבקתי את אדווארד חזק חזק.

•••נטלי •••
הלילה הגיעה השעה הייתה תשע בערב. אמא ואבא חזרו, שמחים.
"ההיינו בערב ריקודים" אבא אמר.
אני ועדן צחקנו.
"טוב אני הולכת לישון" אמרתי להם.
באמת ההייתי עייפה, והלכתי לישון. גם עדן הלכה לישון וגם אמא ואבא.

למחרת בבוקר.
קמתי מוקדם, אבל אז המורה שלחה הודעה שמתחילים בעשר, אז ניסיתי לישון, אבל לא הצלחתי. חשבתי על דימה. אמא ואבא הלכו לעבודה, ועדן עדיין יושנת. הלכתי להעיר אותה.
"עדן קומי שבע ארבעים" אמרתי לה,
"היום אני לא הולכת, אני הולכת עם שון ליום כיף" היא אמרה לי,
"מי זה שון?" שאלתי אותה,
"הבחור זה שסיפרתי לך עליו, שרדף אחריי. איזה מאמי הוא, הוא כל כך מתוק ומצחיק" עדן ענתה לי וחייכה.
יצאתי מהחדר שלה, ונכנסתי לחדר שלי. לא ישנתי רק התיישבתי על המיטה וחשבתי על דימה וזאין.
מה אתמול הרגשתי כשנישקתי את דימה? הרגשתי מן משיכה כזאת, אולי זה היה איזשהו רגש, אני לא יודעת להסביר. אני לא יודעת עם אני בכלל אוהבת אותו בתור בן-זוג.
וזאין, מה איתו. לא יודעת הוא טיפה נראה לי מוזר, אבל הוא חתיך אבל אני לא יודעת מה אני מרגישה אליו. אני כרגע מאוד מבולבלת. החלטתי ללכת לנשוף אווויר, אז צחצחתי שיניים. שמתי ג'ינס לבן עם קרעים ומתחת זה חולצה אפורה של בית ספר, ונעלי אולסטאר שחורות וגבוהות. אספתי את שערי הארוך לקוקו גבוה, לקחתי את הרצועה הכחולה ושמתי אותה על הקולר האדום של טוני. אני וטוני יצאנו לטיול, כאשר הגענו לדשא שחררתי לו את הרצועה מהקולר, וזרקתי לו אצטרובילים. באותו זמן חשבתי על דימה. דימה הוא בחור טוב, אבל גם אם אני עדיין אוהבת אותו אני לא יכולה להיות איתו, כי יש לו חברה. את זאין אני לא כל כך מכירה, אני לא יודעת איפה הוא גר, אני לא יודעת כלום עליו. אולי זה מפריע לי לפתוח את הלב שלי בפניו, ואולי זה מפריע לי לדעת מה אני מרגישה אליו.
ראיתי את דימה לפתע ניגש לדשא, ההייתי בהלם לא ציפיתי שהוא יהיה כאן. הוא ניגש אליי וחייך, וחייכתי אליו. טוני רץ אליו נישק אותי קפץ עליו ליקק אותו.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו,
"ידעתי שתיהיי פה" דימה אמר לי,
"ובכל זאת, מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו,
"סתם לא יודע, רציתי להיות איתך" הוא ענה לי,
"למה לא הלכת לישון?" שאלתי אותו,
"לא הצלחתי" הוא ענה לי,
"למה?" שאלתי אותו,
"נטלי אני חשבתי עלייך ו…" הוא ענה לי.
היה באלי להגיד לו שגם אני חשבתי עליו. אבל לא רציתי להלחיץ אותו, כי אולי הוא לא מתכוון לזה בקטע זוגי.
"ואני לא יודע, אני חושב ש…, אני עוד לא בטוח בקשר לזה, יכול להיות ש…" דימה אומר לי,
"מה?" דימה שאלתי אותו במבט מודאג, לא הבנתי כל כך.
"יכול להיות שאני עדיין אוהב אותך" דימה אמר לי.