לי ים פרק 2

לקחתי את התיק ורצתי הבייתה. הרחוב היה שקט רק כמה אנשים בודדים עברו. נשמתי עמוק ולחצתי על ידית הדלת כשאני יודעת ששוב לא אשמע את את אותו השקט ברחוב אבל בכל זאת מה שאווה אמרה לי גרם לי לרצות לדעת מה קורה ולמה היא בכתה ואמרה לי את כל הדברים האלה. כשנכנסתי הבייתה ראיתי את אמא יושבת על הספה משוחחת עם אישה צעירה ממנה כנראה בעשור. כשנכנסתי האישה חייכה אליי והשיטה לי את ידה התקרבתי אלייה ולחצתי את ידה ברפרוף היא הציגה את עצמה בשם ג'ן.אמא אמרה שהיא עובדת סוציאלית מהרווחה. האישה הורתה לי לשבת לידהן. התיישבתי באנחה. ידעתי שהולך לקרות עכשיו דבר שישנה משהו בחיי. השתוקקתי לזה אבל גם פחדתי. אמא תפסה את שני ידיי ועטפה אותם בידה. היא התחילה להגיד שהיא מצטערת מאוד ושכל מה שהיא עושה זה לטובתי. האישה דחפה לידי קלסר בתנועה שגרם לאמא שלי לנתק את מגעה ממני. דווקא הצטערתי על זה רציתי שהיא תמשיך להסתכל לי בעיניים ותספר לי את השקרים שלה. פתחתי את הקלסר בתוך ניילונית בדף הלבן היה רשום בגדול "נווה מיכאל" בשחור ולמטה כמה תמונות של המקום. הוצאתי את הדף מהניילונית רק שזה לא היה דף אלא עבודה שלמה על המקום. אהבתי את מראה הבניינים בעיקר את הראשי שהיה יותר יפה ומעוצב וגדול מהאחרים. לא הבנתי עדיין מה קורה פה אבל ניחשתי. ג'ן כנראה שמה לב לבלבול שלי כי היא לקחה ממני את ה"עבודה " והעבירה דפים עד שהיא הצביעה על קטע קריאה. קראתי אותו ברפרוף. ועדיין לא הבנתי למה המקום הזה קשור אליי. המשכתי לקרוא עם ג'ן הצביעה על הקטע הזה מכל העבודה שהיא עשתה על ההמקום בטח יש רמז. ובאמת היה הגעתי לקטע שהיה רשום את המילה הזאת שעשתה לי צמרמורת " פנמייה" חייכתי לעצמי עכשוי אני מבינה מה קורה. מעיפים אותי מהבית חשבתי. ידעתי שזה יקרה מתישהו אבל לא עכשוי . ציפתי לזה שאני אעבור לגור אצל אבא או אצל סבתא אבל לא פנמייה ובטח לא עכשוי. הרמתי את את המבט הדבר הראשון שראיתי היה 2 זוגות עיניים מביטות בי בצפייה. לא רציתי להקשות על אמא שלי אבל להעיף אותי כמה מהבית בדרך הזאת גורמת לי לחשוב שאני לא שווה או שאני סתם מעיקה. גם אני לא רוצה לגור פה איתה אבל גם עם אבא שלי לא. וגם הוא לא רוצה לגור איתי למרות שרוב הזמן הוא אלכוהוליסט והוא שתוי ולא שם לב לדברים. " נו מה את אומרת?" שואלת אמא