למה שיקרת לי? פרק 1
אחרי ארבעה ימים.
זהו זה אני הולכת לפנימייה של עבריינים , ניק מת ואף אחד לא יודע על הסיבה רק ניק , חבל שהוא לא פה , אני מנסה להדחיק את זה שניק מת אבל לא מצליחה , עכשיו אני מצטערת על זה שהרגתי את יוסי לפתע אני בוכה בשקט כדי שאמא שלי לא תשמע מסדרת את השיער החום שלי שמגיע לי עד הכתפיים , ואז אני שומעת דפיקות בדלת אמא שלי פותחת,
"היי מור וליאור עדי למעלה בחדר" אמא שלי אמרה להן,
ניגבתי מהר את הדמעות כדי שלא יראו שבכיצי והנה ליאור ומור באות לחדר שלי, מור וליאור חיבקו אותי חזק אנחנו החברות הכי טובות, את מור אני מכירה מגיל 4 ואת ליאור אני מכירה מגיל 8 .
"הבנו לך מתנה" מור אמרה לי ונתנה לי אותה,
פתחתי את העטיפה הכחולה וראתי שם תמונה שלי איתם בים ,
"וואו תודה" אמרתי למור ולליאור,
"זה כדי שלא תשכחי אותנו" ליאור אמרה לי,
"חחחחח אני ישכח אותכן בחיים לא אני יתקשר אליכם מהפנימייה" אמרתי למור ולליאור,
הם עזרו לי לסדר את המזוודות ולקחתי איתי תמונה שלי ושל ניק ואז הן הלכו , אחרי כמה דקות אחדות,
"את באה" אמא שלי צעקה,
אני יורדת עם המזוודה האדומה במדרגות , ואז עלינו למכונית של אמא שלי ונסענו לפנימייה ואז אני נזכרת בסיבה אני מתאפקת לא לבכות אני מנסה להדחיק את זה, בטח שם כל הבנות ערסיות איך אני יתחבר אליהן בכלל. אחרי כמה שעות הגעתי לפנימייה ובשער עמדה מישהי בטח המנהלת, ואז ירדנו מהאוטו והלכנו לכיוון השער.
"שלום אני אביבה המנהלת את בטח עדי" אביבה אמרה לי,
"כן" אמרתי לה,
"אממ אלונה את יכולה ללכת אם יהיה משהו אני יתקשר אלייך" אביבה אמרה לאמא שלי,
אמא שלי מיהרה ללכת ואז נסעה,
"בואי אני יראה לך את הפנימייה" אביבה אמרה לי,
ולפתע אני בוכה דיי כבר אני לא יכולה אם זה יותר אמרתי לעצמי בלב,
"מה קרה למה את בוכה"? אביבה שאלה אותי.
תגובות (2)
סיפור יפה מאוד אבל.. הכול מבולגן , יש לך קצת שגיאות הבאנו למשל , שכתבת הבנו .. זה כאילו את מבלבלת את הדברים ככה. את ממהרת מדי.. תנסי להאט את הדברים וכשאת מאטה תפרטי על כול דבר, על תכתבי רק את הגיל והשם .. תתארי קצת יותר.. תתארי רגשות וכאלה.. אבל יש לך פוטנציאל !
* אל לא על .