לשחרר אותך-פרק 1

"לפחות תלכי לנסות" היא התעקשה בתוקף ומבטה העיד על ייאוש.
משכתי בכתפיי באדישות מפתיעה, מתעלמת בקרירות מדבריה בעוד מבטי מרוכז ומופנה לכיוון מסך הטלוויזיה. הייתי באמצע פרק ישן של האנטומיה של גריי. היא ראתה בכך סימן להמשיך ולנסות לשכנע אותי "זה יעשה לך טוב, תצאי קצת מהבית, תכירי חברים חדשים" מלמלה "אולי אפילו בן זוג חדש" הוסיפה בלחש.
הסתובבתי אליה מעט ולא היה ניתן לפספס את הניצוץ שהתפרץ בענייה, כמו ילדה קטנה שזכתה ליחס מאימא שלה. "מה את אומרת, תעשי את זה בשבילי?" סיימה וחיכתה לתגובה שלי.
נאנחתי קלות, כן אני יודעת שהיא אימא שלי והיא רק רוצה בטובתי. אבל מה רע לי עכשיו?, כאן מול הטלוויזיה, צופה בסדרה המועדפת עליי.
מחר תעבור בדיוק שנה מאז הפרידה שלי ושל גיא. הוא היה הבן זוג הראשון שלי, לא ראיתי את עצמו בלעדיו. היינו מהזוגות האלה שעושים הכל ביחד. אני נזכרת בפעם הראשונה שנפגשנו וחיוך קטן עולה על שפתיי. הייתי ברמנית באחד המועדונים בתל אביב, ממש קרוב לבית שלי. אהבתי את העבודה שלי אם להגיד את האמת, להיות בראש טוב ולהכיר אנשים חדשים. אימא שלי כמובן הייתה נגד החל מהרגע הראשון. "אני לא מוכנה שתמשיכי לעבוד בעבודות כאלה" היא תמיד טרחה להעיר לי כשנכנסתי הביתה בשעות הבוקר המוקדמות לאחר סיום משמרת. "בחורה טובה כמוך, עם ראש על הכתפיים את צריכה לעשות משהו עם החיים שלך" היא הכריזה "בכל זאת את כבר בת עשרים ושלוש". שנאתי את ההערות שלה, הרגשתי שכל פעם היא מנסה למצוא מה לא בסדר בדברים שאני עושה. גיא התחיל איתי באחת המשמרות האחרונות שלי לפני שהחלטתי להתפטר מהמקום. הוא ביקש צייסר וודקה ושאל אם ארצה להצטרף אליו. הסכמתי כמובן, הוא היה נראה טוב.
אני אהיה כנה, לא באמת חשבתי שיתפתח מזה משהו. אני יכולה להגיד בביטחון מלא שכל סיום משמרת הייתי יוצאת לפחות עם עשרה מספרים חדשים. אז מה הסיכוי שמבין כולם דווקא עם גיא זה יצליח?
וזה קרה, יצאנו פעם אחת ומיד הבנו שאנחנו בלתי נתינים להפרדה. לא ירד לי החיוך אפילו לרגע אחד. אם הייתם שואלים אותי באותה תקופה מה חסר לי הייתי עונה לכם שכלום. מבחינתי, גיא הספיק לי. חשבתי שזה הדדי, אבל כנראה שחשבתי לא נכון.
הוא בגד בי, המחשבה על כך מחזירה אותי במהרה למציאות ומנפצת בכאב את בועת הפנטזיה שנקלעתי אליה.
אני נאנחת, הוא בגד בי ואני עדיין אוהבת אותו, כן גם אחרי שנה.