מבול ~פרק 1~ חלק 2\2

פרק 1 חלק 2 (מתוך 2)

~מספר ימים לאחר מכן~

"וואו, כמה אנשים" אמרתי לגרייס בזמן שהסתובבנו עם הילדים בקניון. הקניון היה מלא באנשים- כמעט ואי אפשר לזוז, ואני לא יכול לסבול כשיש כל כך הרבה אנשים, זה לא עושה לי טוב. "כן, אני יודעת.." היא ענתה לי. "הנה חנות הנעליים שדיברנו עליה, אולי אני אקח את שון ונחפש פה נעליים בשבילו?" היא שאלה אותי. "כן, בסדר" עניתי. "תשמור בינתיים על ג'ייסון, בסדר? אל תתן לו להתרחק משדה הראיה שלך" גרייס הזהירה אותי ונכנסה לחנות עם שון.
"אל תתרחק ממני, בסדר ג'ייסון? תהיה ילד טוב" אמרתי בחיוך לג'ייסון וליטפתי את ראשו. "בסדר אבא" הוא ענה בחיוך. שנינו הלכנו למעקה ונשענו עליו. הסתכלתי סביב- כל כך הרבה אנשים… הסתכלתי שוב לצדי- המקום בו ג'ייסון עמד, אך הוא לא היה שם. "ג'ייסון!" ראיתי אותו הולך ממני. "ג'ייסון, תעצור! תחזור!" צעקתי אליו והתחלתי ללכת מהר לכיוונו, צועק לו שיעצור- אך הוא התעלם ממני לגמרי. 'הוא בטח לא שומע אותי, יש כאן המון אנשים והרבה רעש' חשבתי לעצמי בזמן שניסיתי להשיג אותו. הוא נעצר מול ליצן שמכר בלונים. "ג'ייסון, אל תלך ממני! זה מסוכן, אתה עוד תלך לאיבוד בין כל האנשים האלה!" נזפתי בו כאשר הגעתי אליו ונעצרתי לידו. "אבא, אתה יכול בבקשה לקנות לי בלון?" הוא שאל אותי, מתעלם לגמרי מדבריי. "כן, בטח שאפשר" עניתי בכניעה. "איך קוראים לך ילד?" שאל הליצן שמכר את הבלונים. "ג'ייסון" ג'ייסון ענה בביישנות. "ואיזה בלון תרצה?" שאל המוכר. "הממ.. את זה!" אמר ג'ייסון והצביע על אחד הבלונים האדומים. המוכר הוציא את הבלון מזר הבלונים הצבעוני. "הנה" הא אמר ונתן את הבלון לג'ייסון. "זה עולה דולר אחד." אמר לי המוכר. "הו, כן, בטח… רק שניה" אמרתי במהירות בזמן שחיפשתי את הארנק שלי בכל כיסי המכנסיים. 'אה, הנה הארנק' אמרתי והוצאתי חמישה דולרים מהארנק ונתתי למוכר. הסתכלתי סביב- ג'ייסון שוב נעלם. "ג'ייסון!" צעקתי והתחלתי להילחץ. "שמור את העודף" אמרתי למור והתחלתי לרוץ לעבר המעקה, לראות אם הוא ירד לקומה הראשונה. "ג'ייסון!" צעקתי שוב. 'זה יהיה בלתי אפשרי למצוא אותו בין כל האנשים האלה' חשבתי לעצמי ורצתי למדרגות הנעות. ירדתי בהם בריצה, דוחף לצדדים את כל האנשים. ראיתי את הבלון האדום שלו בין כל האנשים. "ג'ייסון!" צעקתי ורצתי לכיוון הבלון- או יותר נכון מנסה לרוץ, כל האנשים מפריעים לי לזוז… פתאום הבלון אבד משדה הראייה שלי. הסתכלתי סביב, ופתאום ראיתי את הבלון של ג'ייסון- הוא עמד ליד מכונית שעמדה בתצוגה. רצתי אליו. "ג'ייסון! אל תברח ממני שוב!" אמרתי לו בתקיפות וסובבתי אותו אלי, אך למרבה ההפתעה זה לא היה ג'ייסון, אלא רק ילד שנראה כמוהו- שיער דומה, אותה חולצה ירוקה ומכנסיים חומים. "מה לעז..?" אמרתי בשקט כשגיליתי שזה לא ג'ייסון. "אני מצטער" אמרתי לילד והמשכתי לחפש את ג'ייסון. "ג'ייסון! ג'ייסון!!" המשכתי לצעוק. ממש נלחצתי, נכנסתי לפאניקה. רצתי לכניסה של הקניון ואז ראיתי את ג'ייסון- הוא עמד מעבר לכביש והסתכל על חלון ראווה של חנות כלשהי. "ג'ייסון!!!" צעקתי בכל כוחי. הוא הסתובב אלי ורץ אלי, מתכונן לחצות את הכביש. "לא ג'ייסון, חכה!!" צעקתי לו. הוא חצה את הכביש ובאותו רגע התקרבה מכונית. "לא!!" צעקתי שוב וקפצתי לכביש, תופס את ג'ייסון ומנסה להגן עליו מהמכונית.
באותו הרגע הרגשתי שהמן האט, שהכל נהיה איטי יותר וכל הרעשים נעלמו. הדבר היחיד ששמעתי באותו רגע היה קול הפגיעה של המכונית והצעקות שלי- וגם של גרייס שבאה באותו רגע.
"ג'ייסון!!! ג'ייסון, אוי אלוהים! לא… לא! לא ג'ייסון… אלוהים, לא… אלוהים, לא…!" גרייס רצה אלינו והזיזה את ג'ייסון, מנסה להעיר אותו, בוכה בהיסטריה.