מהחושך לאור… פרק 4 סיפור על וואן דיירקשן

התביישתי להסתובב בקניון, כל כמה שניות פונה אליי אדם "מגעילה אחת" או "תראי מה קרה לו בגללך" רציתי למות באותו רגע! אני לא מבינה למה חושבים שאני זאת שעשתה להארי את הפנס, לא רציתי להרים את הראש ולראות את כל הכתבות עליי בטלוויזיה, לא רציתי לעצור בדוכני עיתונים ולהציץ במדורי הרכילות, רציתי לברוח משם, ראיתי איך כל המעריצות רצו לרצוח אותי, אבל עדיין הרגשתי בטוחה כל עוד הארי החזיק לי את היד. "הינה הגענו" הארי אמר לי והרמתי את הראש, הרגשתי איך שרירי הצוואר שלי נתפסו, שמתי את היד על העורף והתחלתי לסובב את הראש בתנועות מעגליות כדי לשחרר את השרירים. ראיתי חנות בגדים רגילה, ריקה. "פינו לנו את החנות, כדי שנוכל לעשות קניות בשקט" נייל אמר, התפזרנו ברחבי החנות, אני הייתי עם הארי, נייל היה לבד ופול היה לבד, אחרי שעה של קניות באותה חנות, יצאנו ממנה, ניסיתי כמה שיותר להסתתר מכל הפאפראצי והמעריצות, נכנסנו לרכב הגדול ונסענו, נשמתי לרווחה שהסיוט הזה עבר! הגענו לבית זר ונכנסנו, היו שם עוד שלושה בנים שעשו שטויות, "ג'סיקה, תכירי את ליאם" נייל אמר והצביע על בחור ששיערו מגולח, "את זאין" הוא אמר והסתכל על בחור עם שיער שחור וגוונים בלונדינים בשיער "ואת לואי" הוא אמר והתקדם לעבר בחור עם שיער שתני ועיניים כחולות מושלמות! "היי" אמרתי בחיוך קטן, "תכירו את ג'סיקה, חברה שלי" הוא אמר שהציג אותי, "פשש הארי" לואי אמר וצחקתי, "טוב אנחנו למעלה" הארי אמר ומשך בידי לקומה השניה, "אל תשתוללו יותר מידי" ליאם צעק לנו "חהחה מצחיק מאוד" הארי החזיר לו. נכנסנו לחדר של הארי, לא האמנתי לגודל, מיטת ענק, חדר ארון, פינת מחשב ענקית, טלוויזיה ענקית!!! לפתע חשבתי שאני נמצאת באחד מהחדרים בבית הלבן, אבל כנראה שלא… התיישבתי על הכורסא והארי הלך לחדר שהיה ליד ואחרי כמה דקות הוא חזר עם שתי כוסות תה והתיישב על הכורסא הסמוכה אליי. "רציתי להכיר אותך קצת יותר" הארי אמר, "גם אני אותך" עניתי לו. "אז ככה, כמו שאתה יודע קוראים לי ג'סיקה הורסון, אני עוד מעט בת 18 ואני בתיכון ג'יימס שנמצא לא רחוק מכאן, אני יתומה, אני הייתי צריכה לגדל את עצמי מגיל 6, הייתי בודדה, המשפחה שאימצה אותי זרקה אותי לרחוב, ומאז גרתי בבית נטוש שמצאתי, כל הזמן הייתי הולכת לפחים לחפש אוכל, בגיל עשר התחלתי לעבוד וקניתי אוכל, הרווחתי מספיק כסף וקניתי לי דירה, בבית הספר שנאו אותי בגלל שאני יתומה וענייה וזהו.." הארי שתק לכמה דקות והוא התחיל להסביר לי עליו, אחרי שיחת ההכרות ירדנו למטה מחובקים, ראשי כל כתפו, נכנסו למטבח והתיישבתי על הבר, הארי הכין לנו ארוחת ערב וישבנו לאכול עם כל הבנים, "איפה פול?" שאלתי, "הוא הלך לבית שלו אבל הוא אמר שהוא יבוא לקחת אותך אחר כך" זאין אמר תוך כדי שהוא שותה מהמיץ, "לקחת אותי, לאן?!" שאלתי, "הוא לא אמר יותר מזה, הוא רק אמר שהוא בא לקחת אותך.." התחלתי לחשוש, לא רציתי לחזור לדירה שלי, רציתי להישאר איתם, הבנים ממש נחמדים והם מתייחסים עליי יפה. אחרי הארוחה פול בא ואמר לי שאנחנו הולכים, "אבל רגע, לאן אנחנו הולכים?" שאלתי אותו בחשש "אני עכשיו מגדל אותך" הוא אמר וחייך, "רגע, מה זאת אומרת מגדל אותי?" אמרתי ורציתי לבכות מאושר, "אני לא מוכן להשאיר אותי בעוני, מעכשיו את איתי" בלי לומר מילה קפצתי על פול לחיבוק ענק, "תודה לך פול……"