מהכישלון להצלחה פ. 2

פרק 2

לאחר הצילצול להפסקה החלטתי לגשת למישהו. כי לא יכולתי להשאר כזו חסרת אונים ללא חברים.
החלטתי לפנות לבת נחמדה. לא בהכרח יפה, תמיד היפות משוויצות ומתנשאות. לא שאני יודעת. אף פעם לא בחרתי בכזו חברה.
"היי ילדה.. יש לי שאלה מוזרה. אל תחשבי שאני מפחידה.. אני בלי חברים. אפשר .. להיות חברה שלך?" שאלתי ילדה בלונדינית בעלת צמה ארוכה. היא חייכה , ומשקפייה הוורדות היו על קצה אפה. היא נראתה חמודה נורא. וגם במצב שלי. בלי חברים, מבקשת כאלה. כמו מתנה לחג. שקונים בכסף.
"בטח! אני נורית , נחמד להכיר!" היא חייכה ולחצה את ידי במהירות, "מה שמך?"
"סול. אני מאוד אשמח לדבר איתך קצת, שנכיר." חייכתי. היא לקחה את ידי במהירות ואמרה:
"עכשיו יש לנו מספיק זמן."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פתאום, בזמן שצחקנו יחד, אני ונורית, ונהנו, היה צילצול.
גיליתי איזו מתוקה הילדה הזו. היא חייכה כל הזמן, גומות החן שלה פרחו, ונמשייה מילאו את פרצופה.
נכנסנו לתוך הבניין של הקטינים, וראיתי שהיא לא בכיתה שלי. התאכזבתי. נפרדנו לשלום.
"את מסתובבת עם החננה הזו נורית?!" שאלה ילדה בעלת שיער שחור וחלק שפנתה אליי בצעדים כבדים.
"אממ.. למה חננה?" התחצפתי ללא ידיעה שהיא, הילדה הזו, הכי מקובלת בכיתה.
"סליחה?!" צרחה הילדה הזו, "אני, שיר ישראלי, מלכת הכיתה, מצווה עליך לדבר אליי יפה!" צרחה.
"לא. למה .. מי את?" שאלתי. סוף סוף עמדתי על שלי. צעדתי לעבר מקומי. ראיתי את דורון המום.
"מה עשית?" שאל.
"הורדתי אותה ממני." חייכתי והוצאתי מתיקי הורדרד מחברת אדומה.
"את לא מבינה אה?" שאל דורון במבט רציני. סירבתי לו, "היא הילדה הכי מקובלת בשכבה. אולי בכל בית הספר. ועם מישהו מתעסק איתה, לאחר כמה ימים, הילד שהתחצף עלייה, כבר לא קיים בבית הספר לפי ראשם של הילדים. היא מפחידה. אני יודע את זה כי היא הייתה איתי ביסודי יחד עם עוד חצי כיתה פה. היא עשתה את זה לי פעם. שסירבתי להביא לך מיץ תפוזים בקפיטיריה.." לחש לי באוזני.

המשך יבוא(:

תגובה 1 לפחות ..