הולי
מאחורי הקלעים:
*בהתחלה השם של אית'ן היה קיין.
*ונסה הייתה צריכה להיות החברה שלו, אבל בסוף זה יצא אחרת לגמרי
*שארלוט הייתה צריכה להיות סופר ביישנית. היא יצאה לי קצת פחות ממה שרציתי.
*הקטע שבו שארלוט מספרת לאית'ן שאביה מת מנפילה מהסוס לא הייתה כל כך מתוכננת. זה למה בתחילת הסיפור היא לא נותנת לכך רמזים.
וזהו בעיקרון... אני ממש לא אהבתי את הסוף (אני גרועה בסופים) ובכללי אני חושבת שהסיפור הזה היה פחות טוב מסיפורים אחרים שכתבתי (כמו לדוגמא לפני שאפול או כמו פרוייקטים קודמים שכתבתי)
מקווה שאתם אהבתם (ואשמח לתגובות ^^)

מה שהם היו רוצים- פרק 10 ואחרון!

הולי 26/06/2013 826 צפיות 5 תגובות
מאחורי הקלעים:
*בהתחלה השם של אית'ן היה קיין.
*ונסה הייתה צריכה להיות החברה שלו, אבל בסוף זה יצא אחרת לגמרי
*שארלוט הייתה צריכה להיות סופר ביישנית. היא יצאה לי קצת פחות ממה שרציתי.
*הקטע שבו שארלוט מספרת לאית'ן שאביה מת מנפילה מהסוס לא הייתה כל כך מתוכננת. זה למה בתחילת הסיפור היא לא נותנת לכך רמזים.
וזהו בעיקרון... אני ממש לא אהבתי את הסוף (אני גרועה בסופים) ובכללי אני חושבת שהסיפור הזה היה פחות טוב מסיפורים אחרים שכתבתי (כמו לדוגמא לפני שאפול או כמו פרוייקטים קודמים שכתבתי)
מקווה שאתם אהבתם (ואשמח לתגובות ^^)

º אית'ן º
ערב הנשף. אספתי את ונסה מביתה בשבע וחצי, כשהייתי מוכן לנשף הזה שעה וחצי קודם לכן. אני לא יודע מה עבר עליי- זה לא כהרגלי לקחת את הזמן שלי בלהתארגן וגם מוקדם יותר מתמיד.
"מזל טוב אית'ן!" אמרה ונסה בקול נמרץ ונתנה לי נשיקה על הלחי לפני שהתיישבה במקומה וחגרה חגורה.
"תודה, ונסה," אמרתי בחצי חיוך ונסעתי לעבר בית הספר שלא היה במרחק גדול מביתה.
"איזה מגניב שיום ההולדת שלך יצא בזמן הנשף!" אמרה בהתרגשות. "הייתי מתה לחגוג את יום ההולדת שלי בנשף הסיום או משהו כזה, אבל אני חוגגת רק באוגוסט."
גיחכתי. "אני לא חושב שזה כזה שווה, אבל שיהיה."
כשנעצרתי ברמזור באור אדום, הבטתי הצידה בשביל לראות טוב יותר את התלבושת של ונסה. היא הייתה יפיפייה להפליא. שיערה השחור הוסט הציד, מתולתל בקצוות ומעוטר בסיכות יפיפיות בצד ראשה. היא לבשה שמלה אלגנטית כחולה כהה בעלת שרוולים דקים וגב חשוף. נעלי העקב שלה היו בצבע לבן-כחול עדין ותאמו לתיקה הקטן שהחזיקה בידה.
היא שמה לב שבחנתי אותה זמן ממושך ואמרה, "נו, מה אתה חושב?"
"מחמיא לך מאוד," אמרתי, כאחד שמנסה להחמיא אך בדרך מעט צולעת. אני לא מבין בדברים כאלה, בעיקר בלהחמיא לבנות על אף השקעתן.
"תודה," אמרה בחיוך קורן. "הצבע של הטוקסידו שלך מתאימה בול לשמלה שלי. דרך אגב, אהבתי את העניבה."
גיחכתי, מפני שהעניבה הייתה מגוחכת. היא הייתה עניבת פרפר שחורה שלא כזה התאימה לי או לתלבושת בכלל. מה לעשות שהטוקסידו היא לא טוקסידו בלי עניבה כלשהי?
לאחר כעשר דקות של נסיעה הגענו לבית הספר. יצאתי ראשון מהרכב ופתחתי לונסה את הדלת, וכשהיא יצאה וסגרה אחריה את הדלת, היא שילבה את ידה בזרועי ויחד הלכנו לעבר אולם הספורט. בדרך ראיתי איך כל המסדרונות מקושטים בפתיתי שלג מנייר, בלונים בצבעים כחולים, תכולים ולבנים ומוזיקה מקפיצה התנגנה ברקע בקול חלש מכיוון שהיא באה מכיוון אולם הספורט.
"אתה תמות על הנשף הזה," אמרה ונסה, נצמדת אליי יותר. "הוא הנשף הכי אהוב עליי בכל השנה. חבל שהוא האחרון בשבילי. הלוואי וזה היה נמשך לנצח!"
"דברים משתנים," משכתי בכתפיי. "ואני דיי בטוח שגם את תנצלי את היום הזה בגלל שזה הנשף האחרון שלך."
"זה בטוח."
האולם היה מלא בכל תלמידי התיכון. חלקם רקדו וחלקם עמדו בצד ושתו פונץ' או סתם פטפטו להם למרות הרעש של המוזיקה. על הבימה בצד ימין הייתה עמדת התקליטן שם עמד מייקל, אחד מחברי קבוצת הפוטבול שלנו. הוא ראה אותנו כשנכנסנו ונופף ביד אחת כשידו השנייה הייתה עסוקה בלכוון את העוצמה.
מבלי לשים לב, עיניי היו נתונות בחיפוש קדחני אחר שארלוט, שעדיין לא נכחה באירוע. ראיתי את חברתה הבלונדינית עם ג'רמי, בחור שנמצא בכיתה המקבילה שבשכבה שלנו. ניסיתי להפסיק עם זה בשביל לא להעליב את ונסה. לא רציתי לפגוע ברגשותיה. לכן הפסקתי מיד וחזרתי להתמקד בנו.
הלכנו לעבר שולחן ערוך בכיבוד- מעוגות קצפת כחולות ועד לקאפקייקס בצורות משונות. לקחתי אחד כדי לטעום- ולהודות באמת זה היה הקאפקייק הכי טעים שאכלתי בכל ימי חיי. ונסה סיפרה לי שאימה של אחת מחברותיה היא זו שהכינה את העוגות והקאפקייקס, ושיש לה קונדיטוריה במרכז העיר.
"באמת? אז אני חייב לקפוץ לשם פעם אחת," אמרתי, מתענג על הקאפקייק כאילו לא אכלתי כלום כל היום- מה שלא היה נכון. טחנתי כאילו אין מחר.
בערך חצי שעה אחרי שהגענו, שארלוט וחברתה נכנסו פנימה. מאז שהיא נכנסה, לא יכולתי להסיר את עיניי מעליה. היא לבשה שמלת סטרפלס צמודה שהשתפלה עד לרצפה בגוון תכול עדין. שיערה היה פזור לרעמת תלתלים ארגמנית שבמרכזה נחה קשת עשויה משהו דמוי פנינים קטנות.
היא זהרה. היא הייתה יפיפייה. היא נראתה כמו עצמה, חשופה לעיני כל- בלי כל המסכות שלה. והיא חייכה חיוך אמיתי וכנה שרק מידי פעם הייתי רואה אצלה כשנפגשנו.
מבטה נדד סביב עד שהבחינה במבטי. היא הסיטה את מבטה במהרה והלכה לכיוון חברתה הבלונדינית שסימנה לה לבוא.
זה הרג אותי שלא יכולתי ללכת אליה ולדבר איתה. זה לא שלא דיברנו בכלל, אלא שפשוט בטח לונסה לא היה נוח שאני מדבר דווקא עם שארלוט. שוב פעם הרגשתי כמו אידיוט שלא יודע לעמוד על שלו.
מייקל הנמיך מעט את המוזיקה ואמר במיקרופון, "אז לאחד מחברינו כאן יש יום הולדת. אית'ן, אחי, הרבה מזל טוב! השיר של הקילרס מוקדש לך." הוא קרץ וצחקתי, כי הקריצה שלו יצאה מוזרה. רוב מהנוכחים הרימו כוסית פונץ' ואמרו מזל טוב ואני הנהנתי בתודה כללית.
השיר "בן-אדם" התנגן ברקע. ונסה תפסה בידי ומשכה אותי לעבר רחבת הריקודים כדי לרקוד, כפי שעשינו באותו היום של ההופעה. עשיתי זאת בשביל להתנתק רגע מהסביבה.
"ואני על ברכיי… מחפש תשובות…" המשפט הזה באותו הרגע היה מושלם לאותם רגעים, גם אם בשיר הוא מתקשר למשהו אחר לגמרי. חיפשתי תשובות למה אני הולך לעשות הלאה. מה הצעד הבא שאני הולך לנקוט לגבי שארלוט. לגבי ונסה. לגבי הכל.
בסוף השיר ותחילת שיר קצבי יותר שארלוט התקרבה אליי. "לא ידעתי שיש לך יום הולדת היום," אמרה ונשכה את שפתה התחתונה שהייתה מכוסה בשכבה של ליפגלוס ורוד נוצץ.
"אני לא כל כך מחפש שאנשים ידעו על יום ההולדת שלי. זה לא סיפור מבחינתי."
היא הנהנה. "בכל מקרה, שיהיה לך המון מזל טוב, אית'ן," אמרה ונפנתה ללכת, אך עצרתי אותה כשאני תופס את פרק ידה. היא הסתובבה במבט שואל. רציתי להגיד לה כאן ועכשיו את מה שאני חושב לגביה ושכל הסיפור הזה עם ונסה ממש לא יעבוד. שאני מצטער שככה זה יצא.
"אית'ן!" שמעתי את ונסה מאחוריי, בנימה נוזפת משהו. "מה לעזאזל אתה עושה?"
קימטתי את מצחי והרפתי מידה של שארלוט. היא לא זזה ממקומה אלא הסתכלה עלינו. "מה נראה לך שאני עושה? מדבר עם שארלוט."
היא צמצמה עיניים כנגדי. "איתה?"
"כן, איתה," אמרתי, הפעם קצת יותר בעצבנות. נמאס לי מאיך שכולם מתייחסים אליה, בעיקר קלר שראיתי אותו רק כמה פעמים במהלך הנשף במן הופעה והיעלמות בין כל הנוכחים. הוא היה אחד מהמארגנים כך שהוא היה צריך לסדר כל מיני דברים.
"אני חושבת שלא הבהרנו פה את העניין," אמרה ושילבה את ידיה. "באת לכאן איתי, לא כדי שתחפש אחרות, וכמו אחת כמוה."
מעולם לא שמעתי את ונסה מדברת ככה. היא תמיד הייתה נעימת הליכות, וחמודה וקופצנית כמו ילדה קטנה. אך כשזה הגיע לקנאה- נראה שזה לא הסתדר בשבילה יפה כפי שצפיתי שזה יקרה. אבל מה אכפת לי? מבין שתיהן אני מעדיף את שארלוט.
"אני מצטער מאוד ונסה, אבל לא ככה הולכים הדברים," אמרתי בקול הכי שליו שהיה לי. "באנו הנה כידידים ולא כדי שתגידי לי עם מי לדבר או מה לעשות."
דמעות בצבצו בעיניה. "זה לא בסדר מצידך, אית'ן! כל היום אפילו לא שמת לב אליי חוץ מבמכונית. כל היום היית עסוק בלחפש מישהו, כנראה אותה." היא הצביעה על שארלוט בהפגנתיות. "חשבתי שאנחנו, אתה יודע, בסטטוס של יוצאים ושנהנים בחברת אחד של השני."
"תראי, ונסה. את באמת בן אדם נהדר, אבל לא ככה רציתי שזה יהיה. את וקלר לחצתם עליי לעשות מה שאתם רוצים שאעשה, אז הסכמתי לצאת איתך וללכת איתך לנשף. זה לא מה שאני בחרתי לעשות ואני מצטער, באמת שמצטער אם הטעיתי אותך ולא אמרתי לך על כך קודם."
"אתה באמת צריך להצטער," אמרה במשיכת אף. "אבל אתה יודע מה? אולי זה לטובה. אולי אתה לא מתאים לי כפי שחשבתי."
עצרתי את עצמי מלצחוק. "אני בטוח, ונסה, שתמצאי מישהו הרבה יותר טוב." היא רק הנהנה ולאחר מכן הסתובבה על צירה ומיהרה אל חברותיה, כשאני שומע מעט בכי מצידה. גם זה לא רציתי שיקרה- היה עדיף שזה יקרה בנעימות ולא בבכי- אך זה היה בלתי נמנע בסופו של דבר.
"שנצא לבחוץ?" שאלתי את שארלוט, שדממה כמו פסל ולא זעה ממקומה. גוון ורדרד עלה ללחייה והיא הנהנה.
×
"אני…" היא ניסתה לומר, כשהיינו מחוץ לאולם הספורט, במן מרפסת כזו שהשקיפה על המגרש שמאחורי בית הספר.
"זה היה אמור לקרות מתישהו," אמרתי. "היא לא הייתה אמורה לדבר עלייך ככה כאילו את כלום. אני מצער שלא עשיתי את אותו הדבר ביום ששמעת את קלר אומר לי שאת לא 'בליגה שלי'. אני יכול להבטיח לך שאת כן."
הבזק של חיוך הופיע על פניה. "קצת כעסתי עליך קודם, כי הרגשתי שאתה משחק בי," הודתה.
"לא הייתי עושה את זה. ואם זה נראה גם לעיניה של ונסה, לא התכוונתי לזה. כי ששמעת אותי אומר לה- נפלתי ללחצם של קלר ושל ונסה ובנוסף לא עצרתי את זה לפני שזה יהיה מאוחר מידי."
"אני מבינה. אני שמחה שאתה כנה."
"אני תמיד כנה," חייכתי. תפסתי בידיה שנראה שהן נצצו באור הירח. "כמו עכשיו." ולפני שהיא הצליחה להוציא מילה מפיה, שפתיי נחו על שפתיה בעדינות ומשכתי אותה אליי. היא לא נרתעה מכך ודווקא זרמה יחד איתי, במן להט שלא ציפיתי לו.
כשהתנתקנו אחד מהשני היא הייתה מחובקת בזרועותיי ואמרה בשקט, "מזל טוב, אית'ן."
היה כל כך נעים להיות בחברתה, ועוד יותר כשהיא קרובה אליי יותר מתמיד.


תגובות (5)

חחחחחח איזה עולם קטן,
לפני עוד שהתחלתי לקרוא את הפרק שמתי את השיר "ארקדי דוכין – היא לא דומה",
שזה ממש התחבר לי לפרק ועשה אותו עוד יותר מקסים עם תחושת אהבה מיוחדת כזו.
הסוף יצא חמוד מאוד! אין פה מה לא לאהוב!
השיר של קילרס ששמת, חהההה זה השיר האהוב עליי שלהם!
אה כן, מזל טוב, אית'ן!!!!
תראי, נעשה סיכום קטן על הסיפור הזה,
הסיפור בכללי באמת שהיה מקסים! תענוג היה לקרוא כל פרק ופרק!
אית'ן ושארלוט, שני טיפות של דבש, מתוקים שניהם כאחד.
באמת שאהבתי את הסדרה הזו! כיף לקרוא את הסיפורים שלך :)
אני רק מקווה שתחזרי לכאן בעתיד עם ההמשך של "לפני שאפול" ואז אני אוכל להתענג שוב על הסיפורים שלך חי חי חי
אז אמממ, נסיים את זה רגיל? ;)
מדרגת לחמש! והאמת… אני חושבת שאנחנו גם רקדנים וגם בני אדם, בלי "או".
נתראה בסיפור, פרק, קטע, שיר, פסקן טיעון, תחביר, סיכום ממזג, ~מודגש מספיק כל הסיפור הזה?~ חחח
להית', הולי, ותודה רבה לא רק על הפרק, אלא על הסדרה כולה! :)

26/06/2013 02:55

או מי גאאד איתן ♥ סיפור מושלםםם! את פשוט כותבת מדהים ^^

26/06/2013 03:12

התחלתי לקרוא והתאהבתי מושלםם

26/06/2013 03:43

לא יכלת לסיים את הסיפור בסוף יותר טוב מזה. ולדעתי זה אחד הטובים שלך! את כותבת מצויינת וכל כך חבל שאת עוזבת את האתר!
בכל מקרה, כולם מתגעגעים בסוף, וכשתחזרי -אם תרצי- תדעי שנשתגע שוב על הסיפורים שלך ♥

26/06/2013 04:21

תודה רבה רבה לכולכן ♥♥ אני שמחה שאהבתן את הסוף למרות שאני לא כל כך…
אני לא עוזבת (בינתיים) אבל אני לא אעלה סיפורים לזמן מה (בגרויות, פרוייקטים חדשים וכו') אז אני עדיין כאן ואתן יכולות ליצור איתי קשר במייל: [email protected]

26/06/2013 10:44
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך