מה שהם היו רוצים- פרק 7 חלק ג'

הולי 21/06/2013 811 צפיות 3 תגובות

º שארלוט º
אני לא יודעת איך זה קרה, אבל התחרותיות שלי לקחה פיקוד. רציתי להראות לאית'ן שאני מסוגלת. להראות לו שאני טובה בזה בהרבה- גם אם זה אומר שלהודות שאני יותר טובה ממנו, אחרי שנים על גבי שנים של אימונים- ולהראות לו, לפחות פעם אחת, את הצד החזק שלי בעניין. זה שאני לא חלק מהחבורה שלו ושל קלר, לא אומרת שאין בי דברים חיוביים וטובים כמו שלהם יש, לא משנה באיזה עניין. הם תמיד התגאו בזה שהם הכי מוצלחים, הכי טובים, שיש להם את הכל. והינה אני הולכת להראות לאחד מהם- גם אם הוא לא באמת מתנהג בצורה מגעילה כמו חבריו ומתגאה יותר מידי- שיש עוד אנשים כאלה חוץ מהם.
"בסדר גמור," אמר כשסגרתי את תאה של דני. "עשינו עסק?"
"עשינו עסק," הנהנתי לאישור ולחצנו ידיים כמו שני אנשי עסקים. אפילו לא היה אכפת לי שאני נוגעת בו בצורה הזאת, כמו גם מקודם, כשיצאנו לסיבוב על דני. הסתכלתי לו ישר בפנים בהבעה נחושה וחייכתי לעצמי. נראה אותו.
במהלך השבוע עשיתי כמיטב יכולתי- עליתי על דני ועשיתי איתה כמה סיבובים, אך עדיין לא נתתי לה לדהור. לקחתי על עצמי כמה ימים להסתגלות ואז, ביום רביעי, ניסיתי בפעם הראשונה דהירה. תחילה זה הפחיד אותי וכל רגע גרמתי לה לעצור ולהסדיר את נשימתי הקצרה והמבוהלת, אך לבסוף הצלחתי במשך חצי שעה לדהור עליה ולצאת מהשטח המגודר.
"פשש שארלוט, לא חשבתי שאת כזאת תחרותית," שמעתי את קולו של אית'ן מאחורי. עצרתי את דני בצד והסתובבתי לראותו. הוא ישב על סקאר, לבוש בבגדי רכיבה שחורים- מקטורן, קסדה, ומכנסיים צמודים לבנים.
משכתי בכתפיי. "כשאני רוצה משהו אני עושה ככל שביכולתי כדי לקבל אותו."
"אני שמח שהצלחת לחזור לרכוב על דני," אמר בחיוך כנה ואמיתי. "וזה בדיוק התוצאות שרציתי לקבל."
"אז אין תחרות?"
"למה שלא תהיה תחרות? אני עדיין רוצה לראות מי מאיתנו יותר מהיר."
סידרתי את הקסדה שעל ראשי- מאז אותו היום שנפלתי הבטחתי לעצמי לא לשכוח יותר את הקסדה- ואמרתי, "אז מתי זה הולך להתקיים? ביום ראשון?"
"מתי שאת רוצה. אני אפילו מוכן להקדים את זה ליום שבת בערב. אני רואה שאת בשלבי התקדמות."
"שבת זה טוב."
"נהדר," אמר והתקדם כדי להיות לצד דני. "בא לך לעשות סיבוב יחד?"
הבטתי קדימה, אל אופק היער בניסיון להסתר את הסומק שצף על לחיי. מידי פעם בנוכחותו הרגשתי מבוכה. "אחרייך."
×
º אית'ן º
הקדמתי קצת לשיעור כימיה ביום חמישי בבוקר מפני שהייתי צריך להשלים את שיעורי הבית ששכחתי לעשות אמש. נהניתי עם שארלוט עד שלא שמתי לב שהשעה הייתה מאוחרת והייתי חייב לעשות עוד כמה דברים לפני שאתפנה לשיעורי הבית וללכת לישון. בסופו של דבר הייתי מותש מכל היום ומהאימונים של קבוצת הפוטבול שכבר לא היה לי כוח לעשות כלום. מהרגע הראשון שהנחתי את ראשי על הכר, נרדמתי.
קלר צקצק בלשונו לידי בעודו מתיישב בכיסאו. "נו, נו. אית'ן הילד הטוב לא הכין שיעורי בית?" הקניט.
"כאילו שאתה בכלל עושה," החזרתי לו מבלי להרים את ראשי מהמחברת. הייתי צריך לפתור את השאלה המטומטמת הזו על תגובת אלקטרודה שהקשתה לי על החיים. בעיקרון כימיה ה אחד מאותם השיעורים הכי קלים בשבילי.
"לא, וזה בגלל שלא אכפת לי," אמר והניח את ספריו על השולחן. "אני בכל מקרה מקבל עובר וזה בסדר מבחינתי."
גלגלתי את עיניי. "אז למה לא בחרת מקצוע אחר? ביולוגיה למשל, או פיזיקה? בטח היית מקבל טוב מאוד עליהם מאשר בכימיה."
"כי האם אני באמת מעוניין ללמוד על גוף האדם ועל כל מיני תהליכים שלא אכפת לי מהם בכלל?" שאל. הוא התרווח על כסאו ושם את ידיו מאחורי ראשו.
"לפחות היית מפסיק לעשן," אמרתי, נזכרתי באותם שיעורי ביולוגיה בשנה שעברה של בית הספר הקודם שלי. למדנו על העישון ועל הנזק שזה גורם לריאות שלנו ובכלל לכל הגוף עצמו. שמחתי שאני לא מאותם האנשים המעשנים. שאכטה אחת בכיתה ט' הספיקה לי לכל החיים.
"יאללה, יאללה, תסיים כבר את שיעורי בית שלך. אתה מתחיל לדכא."
"בוקר קלר, אית'ן," אמרה ונסה. היא עמדה לצד שולחננו בחיוך קורן, ועם תיק חום תלוי על כתף אחת. הרמתי את ראשי ואמרתי בחזרה "בוקר טוב." קלר רק הנהן וחייך.
כשרציתי לחזור להמשיך עם השאלה שאיתה נתקעתי ונסה פנתה אליי. "היי, איתן. יש לי זוג כרטיסים להופעה של 'הקילרס' בשבת בערב. אני יודעת שהם הלהקה האהובה עלייך וחשבתי שאולי נלך יחד."
"איזה רעיון מעולה!" אמר קלר בקול קצת מזויף וטפח על גבי. "אני בטוח שאית'ן מת ללכת להופעה שלהם."
הזעפתי פנים לשנייה לעבר קלר, ואז פניתי אל ונסה בהרמת גבה אחת. "ברצינות?"
"כן. הצלחתי להשיג את הכרטיסים האחרונים לפני שהם כולם חוסלו אתמול." היא סידרה את תיקה על גבה. "אז… מתאים לך?"
לקח לי כמה דקות לענות לה. יש לי משהו בשבת בערב? אני לא חושב… התחרות עם שארלוט רק ביום ראשון. חוץ מזה שקלר נתן לי מבטים חודרים כאלה, כאילו שאם אסרב (משהו שלא היה מאוד סביר) הוא יהרוג אותי. מודה, הייתי נתון מעט ללחצו.
"אני אבוא."
ונסה קיפצה והלכה לשבת בשולחנה שבקדמת הכיתה. לכמה שניות אחדות לא שמתי לב שונסה בעצם הזמינה אותי לדייט. לא שזה משנה לי שזה ההפך מבדרך כלל- אני לרוב מזמין לדייטים- אלא שזה מה שקלר רצה כל הזמן שיקרה אחרי שהוא אמר לי לפני כמה זמן שונסה כנראה בעניין שלי. הוא היה מעדיף שאהיה עם ונסה מאשר עם שארלוט. ונסה לא כזאת נוראית אבל הייתי מעדיף את שארלוט על פניה, אם כי נראה שהיא לא בעניין.


תגובות (3)

את כותבת משגע!
תמשיכי ומהררר♥

21/06/2013 14:04

דהפאק?!
התחרות לא הייתה צריכה להיות ביום שבת בערב?!
אה הא! אז זו הדילמה שתהיה!
"הברזת לי!"
"אויי לא!"
פאק איט! זו הופעה של הקילרס! סיבה מאוד טובה לדעתי אם הוא ישתמש בה בתור תירוץ!
כל הכבוד לשארלוט על ההתקדמות שלה!
מה לא בעניין אחי?! פול על בירכך, נשק את ידה, תראה את הסמקתה! ואז נדבר!
הסמקתה? יש כזו מילה? O.O
פרק ממש חמוד יצא לך! קלר הזה דורש כאפה, בכל חור הוא נמצא!
אבל זה ממש כיף לקרוא את הסיפור שלך! באמת לא רוצה שהוא ייגמר, כזה פשוט ונקי וחמוד! אוחח' כיף כיף כיף!
יאללה, חמסה ואני אלך לי!
נתראה בפרק הבא, בובה :)

22/06/2013 14:39

או מיי גוד, טלי, את הורגת אותי XD (אני מנסה לא להרוס לך אז אני לא אענה על כל התגובה שלך)
ואמממ… אני שמחה שאת אוהבת את הסיפור (שביום שישי סיימתי אותו) אבל זה אחד מהסיפורים הפחות טובים שלי… מקווה לא לאכזב בסוף (שיצא קצת מעצבן…)

23/06/2013 02:35
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך