מון לייט | Moon Light (אור ירח) – פרק 1

כשהתעוררתי בבוקר, מייד ידעתי שמשהו לא יהיה בסדר היום. דבר ראשון, התעוררתי עם כאב ראש… והדבר השני הוא שיש לי היום התעמלות!
בלי שרציתי קמתי מהמיטה והסתכלתי בחלון, כמו כדי להתעלל בי היה מזג אוויר יפה. שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת מזג אוויר יפה, אבל אני שונאת דברים רעים ביום עם מזג אוויר יפה.
באי רצון מופגן לקחתי את כלי הרחצה ויצאתי מהחדר שלי למקלחת, בדרך עברתי ליד החדר של יולי, אחי, ושמעתי אותו נוחר.
לאחר שהתקלחתי והתלבשתי ושאר שטויות שעושים בבוקר ירדתי למטבח. יש לנו שתי קומות בבית, קומה ראשונה: סלון, מטבח ואולם אירועים למסיבות וכאלה… וקומה שנייה: חדרי שינה ושלוש מקלחות.
אתם מכירים את השיר "שבת בבוקר…" אז ההורים שלי לא רק בשבת קוראים עיתון ושותים קפה, אצלנו זה כל בוקר.
כל בוקר כשאני יורדת למטבח אני רואה את אבא שלי קורא עיתון ואמא שלי שותה קפה ורואה חדשות. אהה… וגם אחותי מאי יושבת עם ההורים ואוכלת קורנפלקס.
"בוקר טוב ג'יי" אמרה אמא שראתה אותי.
"היי אמא," עניתי, "היי אבא, היי מאי."
התיישבתי לייד מאי והתחלתי לחתוך ירקות, באמצע הארוחה שאלתי את אבא, כי הוא יותר ותרן:
"אבא, אני יכולה לא ללכת לבצפר היום?"
אבא עמד לענות בחיוב כשאמא אמרה:
"מה פתאום? מה מונע ממך ללכת לבצפר ולקבל השכלה כמו כולם?"
אמא, אני לא מרגישה טוב, כואב לי הראש," אמרתי.
"אני בטוחה שזה יעבור לך. באיזו שעה הלכת לישון אתמול בלילה?" היא שאלה.
שתקתי, האמת שהלכתי לישון אתמול בשתיים כי התכתבתי עם כמה חברות בקשר ליום שבת, התלבטנו אם ללכת לקולנוע או לים, והדילמה הזו עדיין לא פטורה.
"אגב, איפה יולי?" שאל אבא פתאום.
"בפעם האחרונה שעברתי לייד החדר שלו הוא נחר בשלווה." עניתי.
"מאי, תלכי להעיר את יולי," בקש אבא ממאי.
מאי מייד קמה ועלתה למעלה, אך חזרה כעבור דקה, "אבא, יולי נוחר כל כך חזק שהוא לא שמע שקראתי לו." היא אמרה.
אבא נאנח, "טוב ג'יי, לכי את להעיר את יולי."
מזל שבדיוק סיימתי לאכול, עליתי למעלה אל החדר של יולי ונכנסתי, הוא באמת נחר ממש חזק, בקושי שמעתי את עצמי צועקת שיתעורר.
אז הורדתי ממנו את השמיכה , הוא הפסיק לנחור ופקח עין אחת, "מה ת רוצה?" הוא שאל.
"שתקום כבר!" צעקתי.
"מה את צועקת, עוד חצי שעה אני למטה…" הוא פיהק והתכסה שוב בשמיכה.
הסתכלתי על הרחוב מהחלון, עברה שם איזה זקנה, " וואו, איזה כוסית," אמרתי בהתפעלות.
זה עבד, יולי קפץ מהמיטה ונעמד ליידי מול החלון, כדי לראות את ה'כוסית'. הוא התאכזב, אבל ידע שעכשיו לא יוכל לחזור לישון.
"טוב, אני אתן לך מעט פרטיות," אמרתי ויצאתי מהחדר מרוצה מעצמי.
בטח זה מוזר לכם שאנחנו רגועים כל כך בבוקר, אצלנו מתחילים את הלימודים והעבודה במשע בבוקר, וכשמתעוררים כל בוקר בשבע והבצפר נמצא במרחק שני רחובות מהבית אין לאן למהר.
כשיולי ירד למטבח וסיים לאכול יצאנו לבצפר, אני ויולי לומדים באותו בית ספר, אני בכיתה י' והוא ב- י"א, ההבדל בינינו הוא אחד עשר חודשים בדיוק. מאי תהיה בחודש הבא בת שתיים עשרה, ככה שרק בשנה הבאה היא תהיה בבצפר שלנו.
בדרך לבצפר אספנו את רוברטה. רוברטה, או בקיצור, רובי, היא החברה הכי טובה שלי, היא אחד האנשים הכי מקסימים שאני מכירה. היא שקטה כזו, וביישנית אבל אני יכולה לסמוך עלייה שתמיד תגיד לי את האמת ותהיה פתוחה איתי.
כשהגענו לבצפר, רוברטה ואני נכנסנו לשעתיים מתמטיקה ויולי נכנס למעבדת פיזיקה.
השעתיים הראשונות היו כל כך משעממות, אני בטוחה שאם רוברטה לא הייתה, הייתי נרדמת ואחר כך גם נכשלת במבחן.
בהפסקה שהלכנו לקפיטריה כאב לי הראש, כשהתיישבנו במקום הרגיל שלנו עם צ'ייס, כריס ואלינור, רוברטה שאלה אותי:
"ג'יי, את מרגישה טוב?"
כן, רובי," עניתי, "סתם כאב ראש."
בטוח?" שאלה צ'ייס, "את ממש חוורת."
אחרי ההפסקה היה לנו שיעור התעמלות, המורה חילקה אותנו לקבוצות, כמו תמיד.
צ'ייס ואני היינו בקבוצת ריצה, כריס אלינור ורוברטה היו בקבוצת כדור-עף. בדרך כלל אני בקבוצה עם צ'ייס, אנחנו תמיד מדברות על מוזיקה וכאלה, צ'ייס היא סוג של פריקית, עם פסים סגולים וכחולים בשיער ושכבה עבה של איי-ליינר מסביב לעיניים.
עשינו כמה סיבובים כשהרגשתי שהכל מתחיל להתטשטש סביבי, היו כמה קריאות מופתעות ברקע ו… זהו. נפלתי לתוך החושך.