מון לייט | Moon Light (או ירח) – פרק 2

קמתי בבת אחת, הרגשתי שחזרתי לחיים. אבל הייתי במקום אחר. ישבתי במקום לבן, הסדינים לבנים, השמיכה שכיסתה את ברכיי לבנה, קירות לבנים, תקרה לבנה, וילון לבן ודלת לבנה.
היה במקום ריח של אנשים חולים מעורב במשהו מוכר ועוד משהו, טרי יותר.
"ג'יי?" שמעתי קול לשמאלי.
זה היה יולי, הבטתי עליו לרגע ארוך, ממנו נבע הריח המוכר.
"איפה אני?" שאלתי.
"את במרפאה של הבצפר," אמרה צ'יס לימיני. הבטתי גם עליה לרגע ארוך, ממנה נבע הריח הטרי. עכשיו הבנתי למה יש פה ריח של אנשים חולים.
"רגע, למה אני במרפאה של הבצפר?" שאלתי.
"התעלפת בשיעור ספורט," אמרה צ'ייס, "עברה בערך שעה מאז."
הדלת נפתחה בתנופה, נכנסה האחות של בית הספר, לבושה בחלוק לבן ובידה דף לבן – יש לי כבר בחילה מכל הלבן הזה…- אישור שאני יכולה להשתחרר מוקדם היום.
"לא היו כל סימנים למחלה," היא אמרה, "כנראה הייתה לך התרופפות עצבים מחוסר שינה."
זה לא מחוסר שינה, חשבתי לעצמי.
"אז אני יכולה ללכת?" שלתי בעודי קמה מהמיטה ומסדרת קלות את השיער.
"כן, בטח," היא אמרה, "אם את מרגישה טוב יותר."
חטפתי את האישור ויצאתי מהמרפאה שיולי וצ'ייס רצים אחריי.
"אולי תשכנע אותה ללכת הביתה?" שמעתי את צ'ייס.
"לא צריך, אם היא רצה ככה אחרי שהיא מתעלפת היא יכולה גם להשאר בבצפר." ענה לה יולי.
עצרתי, שכחתי לאן אני רצה ויולי השיג אותי.
"ג'יי," הוא אמר, "תחזרי לכיתה, אני אגיד כבר משהו לאמא ואבא."
"אל תגיד להם כלום," אמרתי, "עדיף שזה ישאר בינינו."
כנראה הוא חשב כמוני, כי הוא לא מחה אותי.
יולי לווה אותי ואת צ'ייס לשיעור הבא שלנו, בטח חשב שאני אתעלף עוד פעם, שנכנסנו לכיתה אלינור, כריס ורוברטה התחילו להמטיר עלינו שאלות.
"שקט, למה אתן מקימות כל כך הרבה רעש שאתן נכנסות?" אמרה המורה, אבל הן לא הפסיקו.
"עזבו, נדבר בהפסקה," אמרה צ'ייס. התיישבנו, כל אחת במקומה ופתחנו את ספרי הלימוד.
בזמן השיעור ספרתי את הימים מהירח המלא האחרון, כפי שחשבתי, עברו שלושה עשר ימים ואתמול היה לילה ללא ירח. כמובן שאחרי לילה כזה, שזה היום, אני מאבדת את ההכרה בין השעות אחת עשרה ושתיים עשרה.
שנשמע הצלצול להפסקה ירדנו לחצר, התיישנו סביב שולחן פניקניק וצ'ייס הרגיעה את הבנות שאני בסדר.
עברנו נורא, לאן הולכים בשבת. צ'ייס ואלינור היו בעד קולנוע, לעומת זאת רוברטה וכריס רצו לים.
"מה איכפת לכם ללכת לבשבת לקולנוע ובשבוע הבא לים?" אמרה צ'ייס.
"מה כזה דוף לך לקולנוע," אמרה כריס, "ראינו את כל הסרטים וקונג-פו פנדה שתיים יגיע רק בחודש הבא, בואו לים."
"איכס, מה ים?" אמרה אלינור, "קר עדיין."
"האמת כריס צודקת," אמרתי, "חבל לא ללכת מחרתיים לים, יהיה מזג אוויר מושלם לים"
"חה! שלוש נגד שתיים!" קראה כריס, "הולכים לים!"
"רובי נחשבת לחצי קול," אמרה צ'ייס, "היא שקטה מידיי."
"היי, צ'ייס, להרגע!" פקדה רובי.
"טוב, אז אם כבר הולכים לים, ג'ייסון וסטיב גם יבואו." אמרה אלינור. ג'ייסון הוא החבר של כריס וסטיב הוא החבר הכי טוב שלו שאלינור לר מוכנה להודות שהיא דלוקה עליו.
"וקולין גם!" הוסיפה כריס.
"מה? לא!" צעקה צ'ייס.
"מה? כן!" צחקה כריס, "אני מתקשרת אליו." קולין הוא המחזר מספר אחד של צ'ייס כבר חצי שנה והוא ממש להוט לקבל אותה.. הבעיה שצ'ייס לא כזה מתה עליו, אז כריס ואלינור מנסות לעזור לה לפתוח את ליבה לקולין. אה… ועוד בעיה, הן פותחות לה את הלב בכח…
"קולין," אמרה כריס בטלפון, "ביום שבת תבוא לים בעשר, צ'ייס תהיה שם והיא רוצה שתבוא."
צ'ייס לחשה "לא!" אבל כריס התעלמה ממנה, "כן, אז נדבר בפייסבוק, ביי." אמרה ונתקה.
"הוא יבוא!" הכריזה.
שאר היום עבר רגיל ושחזרנו אני ורוברטה הביתה, יולי נשאר כדי לסיים בגרות במתמטיקה, רוברטה ממש הפתיעה אותי:
"ג'יי," היא אמרה, "יכול להיות שיולי יבוא איתנו מחרתיים לים?"
עצרתי בהליכה והבטתי עליה עם לסט פתוחה, היא הסתכלה עליי בעיניים מובכות, "את רוצה שאני אביא את יולי לים?" שאלתי לבסוף.
"היא הסמיקה, "אם זה אפשרי,"
"כן, בטח," אמרתי, "הוא ישמח."
"רק אל תגידי לו כלום עליי," היא בקשה.
"שום מילה!" הבטחתי, "אני רק מזמינה אותו לים."