מורדת בגלגלים-פרק 14
"הכל בסדר?" כשנגמרו הלימודים יצאתי מהר מהכיתה, וויל רץ אחריי.
"הכל מעולה." ניסיתי להשמע רגועה, אבל לא הצלחתי להסתיר את הלחץ שלי מהטיפול החדש.
"לאן את ממהרת?" לא הספקתי לענות לו. מול שער התיכון עמדה לימוזינה. ג'ון היה לצידה. אני גרה בלוס אנג'לס! בכל פינה תמצא מפורסם. בתיכון שלי יש כמה וכמה ילדים למפורסמים.
למה אני היחידה שמגיעה בלימוזינות?
שוב ננעצו בי מבטים. שנאתי את זה.
כשהתקרבתי, ג'ון פתח לי את הדלת. כשעזר לי להיכנס, הוא לחש לי "מצטערת, אימא שלך כאן."
ידעתי שאנחנו ניסע לפיזותרפיה, אבל חשבתי שנאסוף אותה מאחד הסטים בהם היא עובדת. אבל גם אחרי ארבעה חודשים, אימא דאגה לי כמו לצלחת קרמיקה שבירה.
"אז אנחנו מתחילים טיפול חדש היום." אמרה לי האחות בחיוך מסוונר. קיוויתי שהטיפול יהיה יותר פיזי. עד היום רק עיסיתי את רגליי בנקודות מבוקרות, האחיות אמרו שזה בשביל שארגיש מגע. עברו אחד עשר שבועות. בהתחלה הרגשתי רק את קצות האצבעות, וכך גם בסוף. אבל אימא לא איבדה תקווה. הערצתי אותה בגלל זה.
בשביל הטיפול החדש, האחות הובילה אותי לבר שהיה בצד האולם.
"הטיפול יעבוד בהתחלה על שרירי הידיים." הסבירה לי האחות. "הניחי את ידייך על הבר," עשיתי כדבריה "ונסי לדחוף את עצמך לעמידה." מה?? "ותעבירי לאט לאט משקל לרגליים, זה יעזור ליציבות."
רציתי להתווכח איתה, אבל מבטה של אימא השתיק אותי.
על דבר אחד אני לא יכולה להתווכח-על שרירי הידיים זה עבד.אימא זרחה לידי משמחה, אבל אני לא יכולה להאשים אותה, היא לא זו שצריכה ללמוד ללכת מחדש.
בסוף הזמן, כשירדנו במעלית אמא העלתה חיוך ענק על פניה. "זה כל כך מרגש! בקרוב את תחזרי ללכת, ולרוץ!"
"אימא," קטעתי את שמחתה, "זה לא יהיה בקרוב."
היא המשיכה לחייך, אבל לא ענתה לי.
***
חג המולד עבר במהירות. אני לא הוצאתי את האף מהבית ואימא ואני ישבנו רוב הזמן מול הטלויזיה עם כוס שוקו.
ואז נגמרה החופשה, וחזרנו ללימודים.
"ריילי." וויל נכנס לכיתה ומיד פנה למקום שלנו, בקצה. עיניו רשפו מכעס. "מה קרה ל'לא מדברת עם אף אחד'?"
"על מה אתה מדבר?"
"את יודעת על מה אני מדבר!"
"וויל.." אם רק הייתי יכולה לעמוד מולו, להיות פחות חסרת ישע.
"אתה רוצה לעמוד, נכון?" הוא שאל בזעם. "אז תעמדי. אני יודע שאת יכולה"
"אני נראית לך עומדת?" צעקתי עליו. מבטים הופנו אלינו. "אתה חושבת שאני בכיסא הזה מרצון? אתה חושב שאם הייתי יכולה לעמוד הייתי תקועה בו? אתה חושב שאני רוצה להיות כזו חסרת ישע?"
מבטו מיד נכבש בריצפה. הוא לא אמר דבר. פנה לאחור ויצא מהכיתה.
וויל לא נכנס שוב בדלת באותו יום.
תגובות (1)
תראי יש לך כמה אמא. אבל יש עוד שגיאות … חוץ מזה הכל בסדר….