מחזור הירח- פרק 3

פרק 3: רד מרפי:
לרד לקחו כמה שניות אבל לאחר מכן הוא זיהה את האדם שנכנס בשער בית הקברות ועיניו התרחבו מפליאה.
המחשבות רצו במוחו במהירות מסחררת, מה הוא יכול להגיד? מה הוא יכול לעשות? הרי אחרי ההלוויה הוא ניתק את הקשר עם האדם הזה, אחיו, אליוט.
רד ניסה להטות על פניו ארשת פנים חברותית, רגועה יותר. אולי הכל יהיה בסדר ואליוט פשוט יהיה נחמד?
אליוט והנערה שאחזה בזר הפרחים הגדול ועמדה לצידו התקדמו במהירות, גם רד התקדם לכיוונם, הוא סיים ללכת בין המצבות המפותלות ונפגש איתם בדיוק באמצע הדרך מהשער. ביטנו של רד התכווצה אבל בכול זאת הוא יישר את מבטו אל אחיו.
"אליוט," הוא ניסה ניסיון כושל לדבר בקול רם.
"רד," אמר אליוט, קולו הבהיר שאין לו כל עניין לפתוח איתו בשיחה .
"אני… אני מופתע לראות אותך פה, לא באתה לכאן בזמן האחרון נכון?" רד לא הבין למה אבל הוא הרגיש שהוא היה חייב לתקן את המצב העגום שנוצר בינו לבין אליוט.
"באתי לכאן בגלל שמלני, החברה שלי, רצתה לראות את הקבר," אמר אליוט בתקיפות גלויה. רד הסיט את מבטו אל חברתו של אליוט, היא חייכה אליו בחביבות. פניה היו עדינים עירה לבן, שיערה אדום וחלק ועיניה ירוקות כמו אבני בקרת.
"נעים להכיר, אגב," היא אמרה בחיוך שחשף את שיניה הלבנות. מזווית העין רד ראה שאליוט מנסה להחניק חיוך, בטח בדיחה פרטית של השניים או משהו.
"נעים גם לי," אמר רד וישר מבט אל עיניה המהפנטות. "אז… אני חושב שאני אל-"
דבריו של רד נקטעו בגלל רצף של קריאות הפעם אלה לא היו קריאות של עורב אלה משהו אחר, נשר או עיט. רד קימת את מצחו וראה שגם אליוט לא מבין מה פשר הקול שהגיעה מכיוון היער. השלושה נעצו את מבטיהם ביער, בנקודה שבה העצים הפסיקו לצמוח ובית הקברות התחיל, ולתדהמתם ראו מעין ציפור משונה בעלת כנפי כסף יוצאת מין היער כששלושה עורבים גדולים בעקבותיה.
רד הביט במלני, פניה היו מבועתים כאילו היא מרגישה בזה הרגע את הכאב שמרגישה הציפור, הבעת פניו של אליוט הייתה מבועת בפחות אבל ניראה היה שזה משפיע גם עליו באיזו שהיא דרך לא ברורה. כשרד החזיר את מבטו את הציפור הוא ראה שהי מתקרבת עליהם במהירות מדהימה , כאילו היא חותכת את האוויר תוך כדי תעופה.
תוך שניות הציפור המשונה כבר הייתה בחצי הדרך עליהם.
"למה היא מתקרבת לכאן?!" שאל אליוט מבועת.
"היא בטח רוצה שנציל אותה," אמרה מלני בקול רגוע יחסית. משהו בסיטואציה היה מלחיץ, כאילו העורבים לא היו באמת עורבים והציפור הכסופה לא באמת הייתה ציפור.
"אני חושב שצריך לעזור, ועם לא אז בואו פשוט נבחר," אמר רד, הוא הכיר את התגובה הפסיכולוגית הזו 'תילחם או תברח' אימו הייתה אומרת לו את זה פעמים רבות בילדותו.
"חייבים לעזור ל-"
דבריה של מלני נקטעו כשהציפור המוזרה עפה ישר לחיקו של רד, כאילו התכוונה לעשות את זה. בשנייה אחת רד כבר הכין שזו לא ציפור רגילה, היא הייתה עשויה לוחות מתכת ועיניה היו עשויות במשהו שנראה כמו זהב טהור ונוצץ.
"מלני צודקת. היא לא ציפור רגילה," רד ערסל אותה בין ידיו והבאה אותה למלני ואליוט.
"אבל איך?" שאל אליוט וגלגל עיניים כאילו הוא עדיין לא סומך על רד.
רד התכוון להגיד שהוא לא יודע אבל בדיוק אז שלושת העורבים הענקיים למראה סגרו עליהם. עיניהם היו גדולות ושחורות וכנפיהם אפילו שחורות יותר, ממדיהם היו קרובים לממדיו של שחקן פוטבול ממוצא והמקורים שלהם היו חדים כטהר.
עופו מכאן ציפורים מפגרות!" קרא אליוט והתחיל לזרוק אבנים אקראיות על העורבים שהשמיעו מעין קול שהיה בקולות יכול להישמע כמו צחוק לגלגני.
רד עצר את נשמתו וחשב, לא היה להם דבר מלבד הציפור והאבנים של אליוט ובקבוק המים שהיה קבר ריק. רד הביט בציפור, הוא ראה את לוחות המתכת הדקיקים שעיצבו את גופה, הוא הרגיש מעין חום כמו שמרגישים בטלפון נייד אחרי שמדברים בו זמן רב והוא ראה את עיניה מבזיקות בהבנה.
הציפור זזה, היא ניסה להזיז את הכנף שלה, בעד מלני ואליוט ממשיכים לזרוק את האבנים על העורבים רד הרים בזהירות את הכנף המתכתית של הציפור וראה מספר כפתורי מתכת, רד הרגיש שהציפור מנסה לעשות משהו, הוא שמע מתוכה רעש כמו זה של מאוורר שנמצע בתוך מחשב ולאחר מכן נדלקו אורות מתחת לכפתורים מסוימים בסדר מסוים. רד לחץ על הכפתורים לי לחשוב פעמיים ואז העולם כולו הפך לבן ואז שחור ורד לא הרגיש דבר מלבד כאב ראש רציני.