מחזור הירח- פרק 5

פרק 5: רד מרפי: "סוג של קסם".

רד תמיד חלם לצנוח ממטוס או לדאות בדאון, אבל הצניחה החופשית הזו ממפל המים אל משהו לא ידוע שנמצא בתחתית הייתה עניין אחר לגמרי. רד הרגיש כאילו הגוף שלו מתמלא חיים ואז מתרוקן מהם לסירוגין, הוא היה יכול לשמוע את צרחותיה של מלני, אי שם אבל חוץ מזה הכל היה מעורפל לחלוטין, כאילו הוא קופץ ועובר לאזור הדמדומים.
רד הרגיש כאילו עבר נצח אבל במקביל כאילו עברו כמה דקות, כאילו שם דבר במקום המוזר הזה לא היה הגיוני.
ואז שנייה לפני שכל השלושה נחתו במים משהו עצר אותם, משהו קפיצי וגמיש, כמו בועה שיכולה לשאת משקל אדם, בנוסף רד שמע שיר, או לפחות ככה זה נשמע, שכאילו נסחף על פני הרוח והחזיק את הבועה, השיר גרם לרעש של המפל לדעוך ונשא את הבועה אל פנים המפל.
רד הביט באליוט ומלני שעדיין היו חבוקים זה בזרועות זה, עיניה של מלני היו עצומות בחוזקה והיא לא הרפתה אפילו לרגע מגופו של אליוט בזמן שהוא היה עסוק בלבחון את השטח.
הבועה עברה את מחסום המים של המפל בקלות ונכנסה לתוכו. פנים המפל היה יפיפה זרם בו נחל קטן שזהר האור כחול וצמח בו עץ קטוע חלקית, מיליוני גחליליות עופפו בלי כל סיבה בכל מקום. אבל עיניו של רד התמקדו במשהו אחר, נערה שניגנה בסוג מוזר של חלילה, על כתפה נחה הציפור מוזרה, שיערה היה שחור ודק ונח על כתפה הימנית, עורה היה חיוור מעט ועיניה היו עצומות אך היא פקחה אותם כשהבועה הייתה באמצע המערה ורד היה יכול לראות את מיליוני הגוונים המרהיבים שהשתקפו בעיניה בעת ובעונה אחת ממש כמו קסם.
ברגע שהנערה הוציאה מפיה את החליל המוזר שלה הבועה התפוצצה ומלני פלטה עד צרחה מפוחד.
"מי את?" שאל רד וניסה להתקרב אל הנערה, היא לא נרתעה ורד ראה שעיניה המרהיבות מנצנצות בשעשוע. "את יודעת למה אנחנו כאן? למה הציפור הזאת הביאה אותנו לכאן?" המשך להתקרב.
"אתה מתכוון למילואוו? הוא… בסך הכל ממלא הוראות," הנערה חייכה וקולה היה עדין ומעט ילדותי. לחייו של רד האדימו כאשר הוא הבין שהיא חיכתה אותו כרגע.
"סליחה… גברת, פשוט תגידי לנו למה אנחנו כאן ואך אנחנו חוזרים הביתה!" קולו של אליוט נשמע תקיף והוא פסע במהירות לכיוונה של הנערה. גם הפעם היא לא נרתעה.
"השם שלי הוא טוטם, לא גבירתי. ואתם כאן כי יש לכם תפקיד, לא תוכלו לחזור עד שלא תבצעו אותו," עכשיו היא נראתה רצינית והרבה יותר מבוגרת.
מילותיה הכניסו פחד וחרדה לליבו של רד, על מה לכל הרוחות היא מדבר? איזה תפקיד כבר יועד להם? למה הם בכלל צריכים להישאר פה עד שיבצעו אותו? ומי לכל הרוחות הטוטם הזו?
"אני המלאכית של האהבה, שליחה והעוזרת האישית של אולואוו, הגבירה של המוזיקה. אבל יש לי משימה אחרת כרגע והיא להראות לכם את הדרך לביתה של המלכה הכהה," היא הצדיעה ברשמיות.
"מלכה כהה? אני לא יודע באיזה סרט את חיה אבל אני רוצה לצאת מהמקום הזה. עכשיו!" אליוט ניראה אכול היסטריה ולמרות שבכל חיו רד לא מילא את תפקידו הוא ידעה שעכשיו זה הזמן המתאים לתכן את המצב, להיות אח גדול לאליוט.
"תירגע, בוא נלך למלכה הכהה ונבקש ממנה לצאת מכאן, עם היא מלכה היא צריכה להיות מתחשבת, אני בטוח שהיא לא תכריח אותנו להישאר," רד חייך אל טוטם בעידוד אבל זו גירדה את עורפה והשתדלה לא להביט בו .
רד הביט באליוט ואליוט הביט במלני, שלא אמרה מילה מאז שנחתו במערה שבמפל.
"טוטם את יכולה בבקשה להסביר לנו מה קורה כאן?" מלני נשמע רגוע ומרוסקת בו זמנית. רד הסיט את מבטו אל טוטם והיא חייכה בעדינות ובהבנה אל מלני.
"הגעתם לממלכה הכהה, בממלכה שולטת מלכה מסתורית, אני טוטם, המלאכית של האהבה והעוזרת של הגבירה של המוזיקה אבל עכשיו המשימה שלי היא ללוות אתכם לארמון שלהמלכה הכהה, שם תתייצבו מול משימתכם," טוטם סיימה את דבריה בחיוך מעודד לעבר מלני.
"את מתכוונת שהמשימה שלנו היא משהו בסגנון של נרניה, לשחרר את הממלכה ממלכת הקרח וכל זה," אליוט אמר את הדברים בציניות גלויה אבל פניה של טוטם הרצינו לעברו- ורד כבר הבין שהיא לא בדיוק סובלת אותו.
"אני לא יודעת מה זה נרניה או מה המשימה שלכם אבל אתם תצטרכו להתייצב בארמון הכהה,"
רד חשב לרגע, הוא היה בטוח לגמרי שהכל במקום הזה מוזר, אמיתי ומוזר. הוא הביט בפניה של טוטם שליטפה בעדינות את הציפור, מילואוו. היא הייתה נראה כמו אחת שלא תעצור עד שתסיג את מטרתה, ונראה היה שהמטה שלה היא להביא אותם לארמון המוזר והכהה.
הוא הביט במלני ובאליוט שנראו כאילו הם עובדי עצות. אליוט חיבק את מלני שחיבקה את עצמה. באותו רגע רד הבין שאין לא יותר מידי ברירות, בכל מקרה הם כבר נמצאים במקום הזה, אין להם דרך לחזור הביתה או מושג איך לחזור. מחשבה זריזה עברה במוחו של רד ולפני שהוא שם לב היא יצאה מפיו.
"אולי כדי שנעשה את זה," אמר בקול רם יותר ממה שהתכוון.
"תגיד לי אתה משוגע? אנחנו ממש לא הולכים לעשות את זה!" צעק אליוט והתקרב עליו במהירות כאילו הוא שוב רוצה להרים אותו מעל הקרקע.
"תגיד לי אתה, יש לך רעיון יותר טוב? כי אני לא רואה אותך מציאה אותו!" על רד כבר נמאסה הגישה של אליוט, הרי זה לא שרד לא ניסה לבוא אליו בדרך טובה ואליוט פשוט דחה אותה בחוצפתו.
"אנחנו… אנחנו צריכים למוצא דרך לחזור הביתה…" מלמל אליוט בחוסר ביטחון.
"אבל אין דרך כזו, המלכה בטח יכולה לעזור לנו אז צריך ללכת עליה," קולו של רד הפך גבוה יותר מרגע לרגע.
"ומה עם זאת מלכודת, מה עם הילדה הזו," הוא הצביעה ברישול על טוטם. "רוצה שנלך למלכה ואז היא… אני לא יודע מה היא תעשה לנו אבל מה עם זה יהיה נורא?" שאל ונראה מתוסכל ומיואש.
"אין לנו ברירה! צריך פשוט לסמוך עליה וזהו!" גם רד היה מתוסכל והר עכשיו הוא הבין שהוא במחק של כמה סנטימטרים מאליוט.
"אוקי שניכם תירגעו עכשיו!" פתאום מלני הופיעה כאילו משום מקום והפריד בין השניים ממש כמו שני ילדים קטנים שהגננת שלהם מפרידה ביניהם. "מצטערת אל, הפעם אני חייבת להסכים עם רד. הרי זה לא שיש לנו איזה אופציה אחר, בכל מקרה נשאר תקועים כאן," היא משכה בכתפיה ונאנחה.
אליוט הביט בחברתו זמן ממושך בשתיקה שהייתה מורטת עצבים.
"בסדר, נלך למלכה הזו," אמר בשקט.