מכתבים- חלק שלישי.

מען: הדוור.
מאת: אני.

שלום.
אני מניחה שזאת כבר מסורת.
שלושה מכתבים נקרא מסורת, נכון? כן. כן, אני מניחה שכן.
(אבל אני גם מניחה שהשמיים כחולים וכשאני קמה לשטוף את היידים שהתלכלכו מהדיו אני מעיפה מבט מהחלון וכל מה שאני רואה זה עננים. עננים שטים על גבי עננים ועוד קצת עננים שמקיפים את הבניין הגבוה שלך כמו הילה.)
מה כותבים במכתב, דוור יקר?
כותבים שמות. כותבים "אתה" וכותבים "אני" וכותבים "נפלא" ו"נהדר".
וגם "יקר". (דוור יקר. זה נשמע יפהפה. תנסה לומר את זה. תטעם את זה על לשונך. דוור יקר.)
כותבים על חלומות, כותבים על אכזבות. כועסים. אוהבים. צוחקים בשקט. (מורחים את המילים, ממלאים את הדף בדיו כחולה.)
ואז שותקים קצת, משאירים מרווחים בין המילים ובין השורות ובין ה א ו ת י ו ת (קצת מרווח לנשימה. אתה נושם? תנשום עמוק. תרגיש את הכאב נושם אותך ואז תחייך.)
מה עוד עושים במכתב?
מדברים בכנות. או שמשקרים.
אתה רוצה שאשקר לך?

להתראות בפעם הבאה, דוור יקר. (דוור יקר. אני לא יכולה להפסיק לומר את זה.)
מצפה לתשובה, אני. (במכתב שלך אתה יכול לקרוא לי "הנערה המאושרת". לפחות עכשיו יהיה לך עוד שם חוץ משלך.)