מכתבים לגריי חלק שלישי

"פקחתי את עיניי והסתנוורתי מאור השמש שפרץ לחדר דרך החלון הפתוח.
"בוקר טוב אליס," בירכה אותי המשרתת, היא לבשה את השמלה השחורה והסינר הלבן כשאר המשרתות אך שיערה היה קלוע בצמה ארוכה ודקה ולא אסוף בפקעת ככול השאר.
"כולם כבר מחכים לך לארוחת בוקר." היא אמרה בחיוך הרגיל והביטה בי בעיניים מזוגגות.
"האם את רוצה שאעזור לך ללבוש את השמלה?" היא שאלה והציגה בפניי שמלה קצרה בצבע אדום עם נקודות לבנות.
"לא, אבל אני אשמח אם תוכלי לצאת מהחדר בשביל שארגיש קצת יותר בנוח." אמרתי וקמתי מהמיטה, רגליי היחפות נגעו ברצפה, התגעגעתי לרצפה הקרירה של הבית הקטן שלי ושל גריי, ולא רק לרצפה, התגעגעתי גם לגריי, התגעגעתי לחיוך שלו ולעיניים האפורות והגדולות שלו, התגעגעתי לשיער השחור שלו שתמיד נדבק למצחו כשהוא הזיע, הבטתי מסביבי, החדר היה גדול ומרווח, עם הרבה בובות ואפילו ארון עץ יפה, הוא הזכיר מאוד את החדר הישן שלי בבית הוריי, שגם הוא היה מלא בכל טוב, אבל שום דבר לא ישמח אותי כל עוד גריי לא איתי, לפתע שמעתי שיעול קל, זו הייתה המשרתת.
"איזה נעליים תרצי הלבנות או השחורות?"
"את אלו." אמרתי והצבעתי על זוג הנעליים השחורות והיא הניחה אותם בעדינות על הרצפה ויצאה בזריזות מהחדר משאירה אותי לגמרי לבדי.
ברגע שהייתי בטוחה שהיא כבר התרחקה ואינה יכולה לשמוע אותי צנחתי על הרצפה והתחלתי לבכות, בכי חלוש, הדמעות טשטשו את ראייתי אבל יכולתי להבחין בבובה קטנה הזרוקה על הרצפה, התקרבתי אליה בעדינות והרמתי אותה בשתי ידיי, זו הייתה מריאן, עם אותו שיער זהוב ואותה שמלה כחולה עם פרחים, חיבקתי אותה בחוזקה.
"לפחות את עדיין כאן…"