מכתבים לגריי, חלק שני.

"סיימתי לקפל את השמיכה והזזתי אותה הצידה עם שאר הבגדים, לרגע אחד הבטתי על המחבוא, מערה קטנה שלה אני וגריי קראנו בית בחודש האחרון, "כבר עבר חודש…" מלמלתי לעצמי, לא יכולתי להאמין שעבר כל כך הרבה זמן, כל הרבה זמן שאכלנו רק פירות יער, כל כך הרבה זמן שישנו על רצפת המערה הקרה והלחה.
"אליס," גריי נכנס למערה וקטע את מחשבותיי.
"מה קרה?" שאלתי, החולצה שלו הייתה מלוכלכת מבוץ, הוא הזיע ושערו השחור נדבק למצחו וידיו היו שלובות מאחוריי גבו, חיוך גדול היה מרוח על פניו.
"שכחת?" הוא שאל ואני רק הבטתי בו במבט של תמיהה.
"עבר חודש מאז שהגענו לפה, זאת אומרת שהיום הוא יום ההולדת שלך השמיני שלך!" הוא קרא בשמחה.
"בגלל זה הלכתי לעיר וביקשתי מאדון גרגלוב עבודה תמורת כסף, הוא נתן לי לטפל בגינה שלו, אחר כך הלכתי לעיר וקניתי לך את זה." הוא הושיט לעברי בובה יפהפייה, עיניה היו עשיות מכפתורים שחורים, שיערה היו חוטי זהב עדינים, היא הייתה לבושה בשמלה עדינה, היא הייתה כל כך יפה.
"היא מדהימה, אני אוהבת אותה!" לקחתי מידיו את הבובה וחבקתי אותה.
"את באמת אוהבת אותה?" הוא שאל והתיישב לידי.
"כן, מאוד." אמרתי וליטפתי את שיערה.
"איך תקראי לה?" הוא כרך את ידו סביבי.
"אני אקרא לה… מריאן." אמרתי וחיבקתי אותה.
"שם יפה," הוא נעצר לרגע, נראה היה כאילו הוא רוצה לומר משהו נוסף אבל הוא רק שתק."