מלאך בלי כנפיים – פרק 3 חלק ב'

"נראה שהחברה שלך הגיעה לסוף הדרך.." אמרה כריסטי. מאי אמרה: "לא בהכרח, גאונה!" מאי שרקה שריקה עזה, וצעקה: "דמון!" "דמון?" שאלה כריסטי. שטן [חתיך] התעופף לעבר מאי, ושאל: "כן, אהובה?" "עזוב אותי עכשיו. תציל את איימי!" הוא הנהן והתעופף במהירות שיא אל איימי. "דמון?! היי חתיך!" צעקה כריסטי. כריסטי הרפתה קצת את האחיזה שלה, ומאי השתחררה ממנה. מאי התעופפה אל איימי. "את סבבה פה?" שאלה מאי. איימי אמרה: "כן…" היא הביטה בדמון, ושאלה: "אז מי זה?" "דמון… שטן שבצד שלנו. טוב, אנחנו ניקח אותך למעלה, אנחנו צריכים את העזרה שלך!" אמרה מאי. "אבל.. אני לא יכולה לעשות כלום נגדם….. אין לי שום כוח, לא כמוך מאי! ולא כמוך, דמון!" אמרה איימי. מאי אמרה: "אבל איימי…" איימי קטעה אותה: "לא. אני לא יכולה לעזור לכם כאן…." "אז מה, את סתם תוותרי כשיש לנו סיכוי? כריסטי מאוהבת בדמון, היא ממש מעורפלת עכשיו, עם טיפה עזרה אנחנו יכולים…" "לא! מאי, אני לא אצליח!" התעקשה איימי. דמון ומאי התעופפו עם איימי לאדמה, דמון הניח אותה. מאי אמרה: "כנראה שאנחנו לבד." "מצטערת… בהצלחה!" אמרה איימי והתיישבה ליד מגדל השעון. מאי התעופפה עם דמון לראש מגדל השעון. איימי ראתה שהכתפיות חזרו, היא הורידה את הכנפיים והניחה אותם לצידה. "אני סתם לוזרית…" אמרה איימי ובעטה באבן. אחרי כמה דקות היא הניחה את ראשה על הכנפיים, ונרדמה על הרצפה. בחלום שלה היא ראתה את דמון מדמם על הרצפה, ומאי בוכה מעל הגופה שלו. כריסטי תוקעת חרב בגבה של מאי, דמון ומאי נהרגו… "לא!" היא קמה בצעקה. היא שמה מהר את הכנפיים, ונכנסה לדלת של מגדל השעון. הדרך למעלה הייתה ארוכה, והדרך היחידה הייתה מדרגות ספירלה ארוכות מאוד. איימי התחילה לרוץ במעלה המדרגות, מנסה לפעמים להתעופף ולחסוך את כל הזמן שהיא יכולה, ורק בקומה הארבעים ושמונה היא הצליחה להתעופף לגמרי. היא הגיעה לראש מגדל השעון, לחלונות הזכוכית שמתחת לשעון. איימי דחפה את החלון למעלה ויצאה מבפנים, וראתה את דמון ומאי נאבקים בכריסטי והשאר. "איפה המלאכית הקטנה, איימי?" שאלה כריסטי. איימי הפילה אותה מאחור, ואמרה: "ממש כאן.." "איימי! מזל!" אמר דמון. אוגוסטוס בעט בו. איימי אמרה: "מאי.. אין לי את הכוחות שלך יש…" "אני יכולה לעשות לך העברת כוחות זמנית. חצי מהכוח שלי יעבור אלייך… אבל צריך לדאוג שלא יפריעו לנו." אמרה מאי. דמון קם מהרצפה, ואמר: "אני אעכב אותם! זוזו!" איימי ומאי פתחו את החלון ונכנסו לחדר המדרגות. מאי אמרה: "תקשיבי, אנחנו הולכות עכשיו לקפוץ. כשאני אגיד לך, תעשי תנועה של זריקה משהו על הרצפה." איימי הנהנה, בולעת את הרוק. היא ומאי נעמדו על המעקה. "בהצלחה." אמרה מאי, ושתיהן קפצו. מאי דקלמה בשקט לחש קטן, ואז צעקה: "עכשיו!" איימי עשתה תנועה של זריקה, כשידיה זוהרות, והרצפה זהרה. הן מצאו את עצמן בחזרה במעלה המדרגות. "יופי, יש לך את הכוחות. עכשיו בואי…" הן יצאו החוצה, דמון שכב על הרצפה, מדמם מהפה. "זה ששלחתן את החבר הקטן שלכן לא ממש עזר לכן……" אמרה כריסטי. "ד-ד-דמון!!" אמרה מאי. דמון זז, וניגב את הדם. "תעזרו לי…" הוא סימן עם השפתיים. "כן, מתוקות. תעזרו לו." אמרה כריסטי והניחה את רגלה על הבטן של דמון. "תורידי את העקב הזול שלך מהגוף של דמון!" אמרה מאי. איימי לחשה: "צריך למצוא דרך לסלק אותה… אבל אי אפשר להגיע אליה בלי לפגוע בדמון." מאי לחשה חזרה: "אני יודעת.. תקשיבי.. יש לנו רק דרך אחת. תכי אותי ותפילי אותי למדרגות." איימי שאלה בלחש: "מה?" "תאמיני לי! אני לא איפגע!" אמרה מאי. איימי הנהנה, בלעה את הרוק, ותפסה בחולצה של מאי. היא נתנה לה סטירה, משכה בכנפיים בחוזקה ודחפה אותה למדרגות. כריסטי אמרה לאיימי: "לא רע… אולי תשקלי לעבור לצד שלנו?" והתקרבה אל איימי. איימי גמגמה: "אה… אממ…." כריסטי הביטה בעיניים של איימי. היא אמרה: "את נראית מלאכית מדי אבל אל תדאגי, איפור כבד ישנה את זה." בינתיים, מאי התעופפה מאחור, ולקחה את דמון בשקט. "היא לוקחת אותו!" צעק אוגוסטוס. הוא רץ אל מאי, נתן לה אגרוף, מאי הפילה את דמון ואיבדה שליטה באוויר. דמון אחז במשהו, ואמר: "תעזרי לי.." מאי התעופפה אליו. כריסטי אמרה: "זאת הייתה רק הצגה!" ודחפה את איימי. איימי אמרה: "אה, את אמורה לדעת! את גאונה בשקרים!" "מחמאות לא יעזרו לך, מותק!" אמרה כריסטי ונתנה לאיימי סטירה. איימי כעסה, והופיע כדור לבן בידיים שלה. "מספיק כבר! כדאי שתלכי מכאן, את וכולם, ותעזבו את דמון!" צעקה איימי וזרקה את הכדור שלה על כריסטי. כריסטי התעופפה אחורה, והופיעה הילה מעל הראש שלה. כריסטי צעקה: "או, עכשיו את מתה!" ועמדה לשלוח אל איימי את כוח השטנים… אבל כלום לא יצא. "מה את כבר עשית?" שאלה כריסטי בכעס. איימי ענתה: "ההילה הזאת? יופי, היא חוסמת לך את הכוח." כריסטי זעמה, ולקחה את ההילה. היא צעקה: "אז מה דעתך על מה שיקרה להילה היקרה הזאת?!" היא זרקה את ההילה על הרצפה ודרכה עליה עד שהיא נשברה, אבל הילה חדשה הופיעה במקומה. "חתיכת……" צעקה כריסטי. אוגוסטוס ושיינה התקרבו אל איימי, אבל היא השתמשה באותו קסם עליהם. "כריסטי… איך עכשיו מבטלים את זה?" שאלה שיינה. כריסטי התעצבנה, ואמרה: "אין לי מושג! תעופו לי מהעיניים!" והתעופפה לעבר השטנים, כשאוגוסטוס ושיינה מאחוריה. מאי החזיקה את דמון, והתעופפה אל איימי. "וואי, איימי, את כישרון טבעי!" אמרה מאי והניחה את דמון על הרצפה. דמון אמר: "איימי… תתקרבי אליי…" איימי התקרבה אליו, ושאלה: "מה?" הוא אמר: "קרוב יותר… תתקרבי אל הפנים שלי…" איימי עשתה כדבריו, והוא נישק אותה. "דמון? אני מפריעה?" שאלה מאי. איימי שאלה: "דמון? הכרנו רק לפני שעה.. למה?" דמון ענה: "אני מכיר אותך יותר משציפית.. טוב, אם מאי לא רוצה אותי…" איימי אמרה: "אוי, דמון.." ואז… השעון צלצל. "וואי איזה כאב ראש…" אמרה איימי. מאי אמרה: "כן, גם לי מאוד כואב הראש." דמון התיישב, ואמר: "על מה אתן מדברות? אני מרגיש ממש מעולה." מאי ואיימי התעלפו לידו, ואז… דמון התעלף בעצמו.
~המשך יבוא~