מלאך ושטן-פרק 2

ולדה_ש 08/02/2013 671 צפיות תגובה אחת

"סוני," סוני עמדה מול שלט שבו כתוב הרכב הכיתות,"נפלא," פלטה בארסיות כשהתקרבתי אליה,"מה קרה?" שאלתי אותה בתקווה שה"נפלא" לא היה מיועד עבורי,"אנחנו באותה הכיתה עם החברה הערפדה שלך," הסתכלתי בה בכעס,"וולרי לא ערפדה סוני ,אבל צדקת בנוגע אליה," סוני הביטה בי מעט מופתעת ,"למה את מתכוונת צדקתי?" הרגשתי לא נוח,אני מגלה את הסוד של ולרי ועוד רבים מבית הספר,"ולרי לא אנושית,רוב בית הספר לא,"פסקתי וחיכיתי לתגובה של סוני ההמומה ,"ידעתי, אמרתי לך שבית הספר מכיל לא רק בני אדם," צעקה ,"סוני אל תצרחי!" נאנחתי והסתובבתי לכיוון השכבה שלי,סוני אחרי. "הי אנג'ל," הסתובבתי לברך את וולרי לשלום,"היי וול, מה שלומך?" סוני מיד קמה ממקומה והתרחקה מאיתנו, "היא לא מחבבת אותי נכון?" שאלה וולרי מאוכזבת,"עזבי אותה, באלך לעשות משהו אחרי הלימודים?, שמעתי שיש גלידרייה סמוך לשכבה העליונה," חשבתי לשאול את סוני אבל מליון אחוז שהיא תעדיף למות מאשר להצטרף אלינו, "זה נשמע נחמד,אני אשמח, נדבר בשיעור טוב?" אמרה וולרי באותו הזמן שבו נשמע הצלצול."אהה אין כמו גלידת שוקולד נכון וול?" וולרי ואני הלכנו לגלידרייה ,כמו שחשבתי סוני לא רצתה לבוא, "כן גלידת שוקולד היא הדבר הכי טעים בעולם," אמרה וולרי וחייכה ,הבטתי בשמיים לכמה רגעים,"וול קלטי יש שלושה ירחים," וולרי קפאה והפילה את הגלידה שלה על הרצפה,"וול, מה קרה?" המבט שלה היה קפוא ,נבהלתי ממנה, וולרי פתחה בריצה לכיוון השער של בית הספר ,"וול ,חכי מה קרה?" היא לא ענתה אלא המשיכה לרוץ . ניסיתי להדביק אבל וולרי הייתה מהירה בשבילי ,כשעצרתי מיואשת הבטתי באימה לדברים שקורים סביבי – תלמידי בית הספר איבדו צלם אנוש , היו שם מפלצות גדולות ומבעיתות . המפלצות רדפו אחרי בני האדם באקדמיה ,כל אחד מאיתנו כולל אני ניסה לברוח מהן במהירות אבל הן היו מהירות מדי ואני מצאתי את עצמי בסכנת חיים שאחת מהן רצה לקראתי ,היא הייתה גדולה פי 2 ממני , ידיה היו ארוכות ממנה ודקות כעצמות ,שערה לבן וענייה בצבע ירוק זוהר. עצמתי עניים , לא רציתי לראות אותה הורגת אותי , אבל לפני שהבנתי מה קרה שמעתי צרחה איומה , כשפקחתי את עיניי ראיתי את המפלצת מוטלת על הרצפה בתוך שלולית דם ולידה נערה שחורת שיער שזיהיתי אותה מיד,"וולרי חזרת !" רצתי לעברה אבל עצרתי ,הן היו כל כך דומות אך כל כך שונות, השיער היה של וולרי אבל המבט הקר היה שונה , העניים האדומות כדם היו שייכות לשתיהן אבל הטפרים לנערה שמולי."מי את?" היא הביטה בי במבט קר כקרח," אני וול , ככה היא נראת בתור מפלצת," זאת וולרי? ,"אמרת וול ולא וולרי למה?" היא הסתובבה לכיוון הנגדי, "השם האמיתי שלי הוא לא וולרי , הוא ווֶלוּצִיפֵרַה" .


תגובות (1)

מזכיר קצת את רוסאיו+ערפדית…
אבל אהבתי :]

08/02/2013 11:28
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך