מלחמה – פרק 20

יצאתי מהמקלחת החמה המעלה אדי חום באוויר , עמדתי מול המראה ועטפתי את גופי החשוף והנוטף מים במגבת גדולה וכחולה .
ניגבתי את שיערי הבלונדיני במגבת קטנה וסרקתי אותו .
פעם ראשונה שאני מביטה במראה , ובאמת אוהבת את מה שאני רואה .
אני אוהבת את החיים שנוצרו לי , את החיים עם טיילור .
אהבה שלי אליו לא יכולה להימדד בשום מד שבעולם , אני לא יכולה לתאר את האהבה שלי ואת הרגשות שלי כלפיו .
הוא שינה לי את החיים מקצה לקצה , מרע לטוב , משלילי לחיובי .
לפני שהכרתי אותו הדבר היחיד שרציתי לעשות זה להתאבד , הייתי מוכנה לקפוץ לפסי הרכבת בלי לחשוב פעמיים .
ברגע שהכרתי את טיילור , שנאתי אותו בהתחלה , בגלל שהוא הציל אותי מטביעה , טביעה שרציתי לטבוע בה .
הוא קפץ אל המים הקרים בלי לחשוב פעמים בכדי להציל אותי ממוות בטוח .
ועל זה אני מודה לו .
אני מודה לו על זה שהציל אותי בכול פעם שניסיתי להתאבד , ארבע ניסיונות התאבדות כושלים .
טביעה במי הים הקרים .
'נפילה' מהיאכטה ביום הולדה של אימא של אלכסנדרה .
קפיצה לפסי הרכבת , בלי לחשוב פעמיים .
טביעה נוספת במי הים הקרים .
ניגבתי את גופי בעזרת המגבת הגדולה והכחולה , לבשתי לגופי טרנינג ורדרד בהיר ונעלתי לרגלי נעלי ספורט .
התכוננתי ללכת לריינה , גם היא בודדה וקשה לה , גם שון שינה עבורה את חייה .
לפני זה ריינה הייתה ללא ספק אבודה , מתאהבת כול יום מחדש כמו פרפר העובר כול יום מפרח אחד אל השני , שון שינה אותה גרם לה להתאהב בו .
ירדתי אל הקומה הראשונה וראיתי את אדלינה מקרצפת סירים ומחבתות בכיור , "אדלינה אני הולכת לריינה" אמרתי לה עם חיוך על פניי .
"בוודאי מתוקה , לא לחזור מאוחר" אמרה לי והמשיכה לקרצף סיר גדול בסבון .
יצאתי מהבית והלכתי אל עבר הבית של ריינה הנמצא רק כמה בתים מהבית שלי .
עוזרת הבית שלהם פתחה לי את הדלת ואמרה לי שריינה בחדרה .
עליתי אל חדרה שבקומה השנייה , דלת חדרה הייתה חצי פתוחה .
שמעתי קול בכי חרישי מכיוון חדרה , "ריינה הכול בסדר?" שאלתי אותה .
היא מהרה לנגב את דמעותיה , "אני בסדר , באמת" אמרה אחרי שראתה את הבעת פניי המודאגות .
היא אחזה בידה תצלום ממוסגר שלה ושל שון , מלפני כמה חודשיים , כמה ימים לפני שהוא התגייס יחד עם טיילור .
ישבתי לידה על המיטה , היא חבקה אותי והניחה את ראשה על כתפי נותנת לדמעות שוב להציף את עיינה היפות .
כאב לי לראות אותה ככה , גם אני רציתי לבכות מגעגוע אל טיילור , אבל לא יכולתי , אני צריכה להראות חזקה בשביל ריינה .
"אני כול כך מפחדת , אם קרה לו משהו ?" שאלה אותי מיבבת בבכי .
"אני בטוחה שלא קרה לו כלום , הוא ילד גדול הוא יודע לשמור על עצמו , ואל תשכחי שטיילור שמה שומר על הגב שלו" אמרתי לה .
"גם אני כול יום מתענת במחשבות שאולי קרה לטיילור משהו , אבל המכתבים שהוא שולח , והתמונות שלו עוזרות לי לעבור את היום" הוספתי על דברי .
חיוך קטן עלה על פניה , היא נגבה עם גב כף ידה את שובל הדמעות שמרחו את האיפור על לחייה .
"היום הגיע מכתב משון" אמרה לי בחיוך , זה ללא ספק נתן לה קצת כוחות כמו שזה נתן לי .
"גם לי הגיע מכתב מטיילור" אמרתי לה .
היא קמה מהמיטה , ופתחה את המגירה הראשונה בשידה שלה , והוציאה משם קופסת קרטון קטנה לבנה חלקה .
היא ישבה מולי והוציאה מכתב מגולגל מתוך מעטפה לבנה זהה לשלי .
היא התחילה לקרוא לי את המכתב ששון כתב לה .

נסיכה שלי
אני מתגעגע אליך , אני מצפה כבר לחזור אל העיירה ולראות אותך ואת היופי המדהים שלך .
התגעגעתי כול כך אל חיוך שלך ואל הנשיקות שלך .
בעוד שבוע וחצי בערך אנחנו עולים בחזרה על טיסה אל ארה"ב .
הדבר הראשון שאני רוצה לראות שאני מגיע לעיירה זה אותך , ואת שפתייך .
אני אוהב אותך כול כך , את עשית את השלושה שבועות האחרונים שלי לפני הגיוס למדהימים , והכול בזכותך .
את גרמת לחיוך שלי לעלות , את נתת סיבה נוספת לחיים שלי , סיבה נוספת שעבורה אני קם בבוקר .
כשאני נכנס אל שדה הקרב , אוחז בנשק , לבוש במדי הצבא , אני יודע בדיוק מה אני עושה , אני נלחם בשבילך .
נלחם בידיעה שאת מצפה ממני להיות גיבור , וחזק .
אני נותן את כול כולי בקרב , בידיעה שעוד מעט הכול הולך להיגמר ואני יחזור לחופשה בבית , חופשה אתך .
את האחת ששינית את חיי לעד .
אוהב אותך הכי שבעולם , מתגעגע ברמות מטורפות
שון .

היא ניגבה את הדמעות שזלגו מלחייה בזמן שהקריאה לי את המכתב ששון כתב לה , זה רק הציף אותי בגעגועים נוספים אל טיילור .
נתתי לדמעה קטנה לחמוק ולזלוג מקצה עיני , "אני כול כך שמחה בשבילך , שסוף סוף מצאת אהבה" אמרתי לה עם חיוך אמיתי וכנה על פניי .
"להפך אריאל , אני שמחה עבורך שסוף סוך מצאת את אהבתך הראשונה" אמרה לי .
"הראשונה ונקווה שגם האחרונה" אמרתי לה .
אני רוצה שהאהבה הזאת תמשיך לעד , שלא תיגמר , אני רוצה להתחתן אתו ולהביא אתו ילדים לעולם.
אני כול כך מתגעגעת לריח הבושם הנעים שלו , לעיניים הירוקות הלא טבעיות שלו שנראות כמו עדשות , אל החיוך הישר והיפה שלו .
אני מתגעגעת לכול פרט ופרט קטן בטיילור .
"רק עוד שבוע וחצי" אמרה לי , "עוד שבוע וחצי והם פה" הוסיפה על דבריה בהתרגשות .
אני כול כך מחכה ליום הזה , ליום בו אני יראה את טיילור לאחר שלושה חודשים ארוכים ומענים שבו לא ראיתי את יופיו .
הנהנתי אליה , "רוצה להישאר לישון?" שאלה אותי .
"לא , הוריי נסעו שוב אל סבתי , ואדלינה לבד בבית אני חושבת שכדאי שאני יחזור להיות אתה היא במילא בודדה" אמרתי לריינה .
קמתי ויצאתי מחדרה , רגע לפני שיצאתי מהדלת , "אל תשכחי לחייך" אמרתי לה בחיוך ויצאתי .

חזרתי אל ביתי , כמובן שעברתי בגן השעשועים הקטן שעל החוף , מביטה על הנדנדות שאני וטיילור היינו יושבים שמה כמעט בכול ערב .
הבטתי על הגלים הכחולים שהתנפצו ברכות על החול הצהוב והרך .
התקדמתי לעבר הבית שלי , התיק המלא תרססי ספריי עדיין מתחת לשיח הוורדים , לא נמצא מעולם על ידי הוריי .
במשך שלושה חודשים שחכתי ממנו כאן מתחת לשיח .
הוצאתי את התיק משם והחזרתי אותו לחדרי , בדרכי לקומה העליונה אמרתי שלום לאדלינה .
נכנסתי אל החדר והחזרתי את התיק למתחת למיטה , למקומו .
הוצאתי דף ועיפרון מחודד והתחלתי לצייר .
ציירתי וורד עם קוצים חדים כתער , ואת העלים צבעתי בצבעים ירוקים כמו המדים של טיילור .
דייקתי בכול פרט ופרט בציור , הציור נראה כול כך אמיתי ומוחשי כמעט בלתי להאמין שאני זאת שציירה את זה .
ירדתי אל הסלון , בקצה החדר עמד הפסנתר הלבן , שלושה חודשים שלא נגעתי בו .
התיישבתי על כיסא העור המרופד הלבן מול הפסנתר הגדול , פתחתי את מחברת התווים והעמדתי אותה מולי על המעמד ברזל , וניגנתי את המנגינה האהובה עלי .
My Heart Will Go On של סאלין דיון .
זמרת מדהימה , את השיר הזה יצרו בשביל הסרט הטיטאניק .
הסרט מדהים עוד יותר , אהבה כול כך אמיתית מתרחשת בין הזוג שעל האוניה .
והסוף כול כך עצוב .
ניגנתי את התווים אחד אחרי השני , והקשבתי למנגינה המתנגנת באוזניי .
מנגינה כול כך עצובה , שקטה , שרציתי לבכות .
אני רק רוצה לראות את טיילור , אני מצפה כבר בקוצר רוח לראות אותו בעוד שבוע וחצי .