מלחמות המוות פרק יב’

קיס'נור ואורוז

"מממה קקקקרררה?" שאל סהר שהצליח להתעשת סוף כל סוף. "אתה זומנת" אמר רודון "ולא בפעם הראשונה. אך אינך צריך לדאוג, אנו הולכים לארצות האלפים, שם יטפלו בך היטב". "טוב בואו נצא לדרך" אמר פורקיס "אני אקח אותו" אמר ובא להחזיק את סהר. "לא" צעק רודון "וחסם את דרכו "אינכם יכולים לגעת בו. הוא נגוע בקללת השטן, מחלה עוצמתית שבא רשע טהור חודר לדמך ומשמיד אותך מבפנים. ראית מה נגיעה אחת עשתה לידו של אודון, זה מה שאתה רוצה שיקרה גם לך"? שאל בזעם רודון ועיניו בערו באש שחורה יוקדת. "רק אני יכול לגעת בו" אמר רודון. "נצטרך דרך לנוע מהר" אמרה לילה "ארצות האלפים רחוקות מכאן". "לא לדאוג" אמר אודון "אם תחפצו במהירות, תקבלו את חפצכם" אמר אודון. הוא נעמד באמצע קרחת היער ושרק, בעוד נץ לבן בעל טפריי זהב נחת על ידו. הוא מלמל אליו כמה מילים, בירך אותו ושלח אותו לדרכו. סהר הצליח לשאול לבסוף "מה חנק אותי כשהתעוררתי"? "זה היה" אמר רודון "קיס'נור בן לוונגון, האלף האפל, וסגנו של מלאך המוות. בוודאי כשחילצנו אותך השטן הפעיל ישירות את קיס'נור כדי שיביא אותך אליו בשביל להשתמש בך כדי להשתחרר, ואז בשביל לנקום את נקמתו בך ובמשפחתך". "הנה הגיע ההסעה שלנו" אמר אודון בעוד צהלת סוסים נשמעה. לפתע הופיעו בשמים שני סוסים מעופפים, האחד כסוף, והשני אדום, ונחתו בקרחת היער. לסוס הכסוף הייתה רעמת זהב, וכנפיים זהובות שהפיצו אור קורן וחמימות על כולם, והדשא סביב פרסותיו הזהובות התמלא פרחים זהובים יפים. קרן כסופה זהובה וגדולה התנוססה על מצחו, וגאווה הייתה על פניו. הסוס פנה מיד לאודון. לסוס השני הייתה רעמה שחורה וכנפי עטלף שהטילו צל מאיים. הדשא סביב פרסותיו כמש ונבל. עיניו היו שחורות כלילה וקרן שחורה ואדומה התנוססה על מצחו. הסוס פנה לרודון והחל לדבר איתו בשפה לא מובנת ואפלה תוך כדי שליחת מבטי הסתייגות לבני החבורה. רודון מיד התחיל לדבר איתו באותה שפה, ובזמן דיבורו, סהר חשב שהוא פשוט הוזה, אבל הוא ראה לשון נחש שחורה מבצבצת מפיו של רודון. הסוס הרכין את ראשו לאות כניעה ונתן לרודון להעלות עליו את סהר, ולאחר מכן עלה על הסוס בעצמו. "יופי, מצאתם לכם הסעה" אמר סטרון "אבל מה איתנו"?. "נראה שההסעה שלכם כבר כאן" אמר אודון בעוד 5 סוסים לבנים וצחורים נכנסו בדהרה לקרחת היער. על אף אחד מהם לא היו אוכפים, מה שדי היקשה על החבורה לעלות עליהם, מלבד ללינדור ולילה שמעולם לא רכבו עם אוכף. לינדור אמר כמה מילות תודה לסוסו ונתן לו תפוח קטן שהיה בכיסו. הסוס צהל ונשבה בקסמי האלף. "טוב, כדאי שנזוז" אמר אודון לבני החבורה, ומיד הסוסים פצחו בדהרה. הם רכבו ביער במשך כל אותו יום עד שלעת ערב יצאו מהיער והגיעו לצומת דרכים ישנה. "הדרך הזאת מובילה לארצות האלפים" אמר לינדור. "נהדר" רטנה לילה "לחזור הביתה". הם המשיכו לדהור במעלה גבעה שעליה עברה הדרך. "יש קיצור דרך מהיע.." אמר לינדור בעודם עוברים את הגבעה ומראה נורא נגלה לעיניהם. זעקות של המוני חיות שעולות בלהבות, להבות שעיכלו את העצים העתיקים של היער הגדול, שהיה מקודש לאלפים בזכות החיות המיוחדות שחיו שם ולא בשום מקום אחר. ועכשיו כולן מתו. "לא" אמר לינדור בעודו יורד מסוסו ודמעות בעיניו. "זה מאד מצער" אמר רודון "אך אנו חייבים ללכת". "לא" אמר לינדור. "אני אשים קץ לחייו של היצור המעוות שעשה זאת"! "יצור מעוות זאת הגדרה מאד לא מנומסת לאלף" אמר קול מאחוריהם. החבורה הסתובבה וראתה אלף בעל שער לבן כסיד, בעל פנים חיוורות יותר מפניהם של כל המתים שראו עד עכשיו. היו לו עיניים שחורות,והוא לבש טוניקה שחורה. נזר כסף עם גולגולת קטנה מפלטינה נח על ראשו, ובידו החזיק חרב אלפים דקה, עשויה כולה מאבן אחלמה סגולה. "ואני חושש שאינך יכול לשים קץ לחיי, כי חיי כבר הגיעו לקיצם לפני שנים רבות". אמר קיס'נור, האלף האפל. הבעת זעם עלתה על פניו של לינדור, ומיד קיבע חץ על קשתו, וירה חץ על קיס'נור. בתזוזה קלה של פרק ידו, קיס'נור הרים את חרב האחלמה הדקה שלו, והחץ נחצה לשניים. "תזדקקו ליותר מזה בשביל להביס אותי. עכשיו, אם ברצונכם לקבל קצת רחמים, העבירו לי את סהר" אמר קיס'נור. "לעולם לא ניתן לך אותו, בוגד שכמותך" אמר אודון. "אם כך, כולכם תבואו איתי" אמר קיס'נור, בעוד שיער צומח עליו בכל הגוף והוא נופל על ארבע וגדל, בזמן שחרבו נשברת ומתחברת לידיו. לאחר כמה שניות, עמד מולם זאב עצום בעל שיני וטפריי אחלמה. "אוי לא" אמר פורקיס "ברחו" צעק אודון. כל החבורה פתחה בדהרה על סוסיהם, בעוד קיס'נור הזאב רודף אחריהם ומיילל. עם כל יללה, יצאו מתוך האדמה זאבי ענק, שהיו גדולים אפילו מקיס'נור. "נצטרך להלחם בהם" אמר פלר "גמד אווילי, לא נוכל להלחם בזאבים, ובוודאי שלא בקיס'נור, אלא אם מתחשק לך למות" אמר רודון. פלר נאנח והמשיך לדהור על סוסו בדרך. הזאבים החלו לצמצם את הפער. אודון מלמל משהו, חתך מהחבורה, ודהר מול הזאבים כשמטהו על הקרקע, ובכל מקום שהמטה נגע בו, אש לבנה דלקה, ובתוך דקה חומת אש לבנה חסמה את הדרך לזאבים. הזאבים מיד נסוגו והתרחקו מהאש הלבנה, אך קיס'נור החל רץ על האש ומכבה אותה בכך שהתלבשה עליו ופינתה את הדרך לזאבים האחרים. קיס'נור ילל בזעם וכאב, ורץ במהירות אל בני החבורה בכדי לגרום להם לשלם על מה שעשו. אחד אחד, הזאבים התנפלו על בני החבורה והפילו אותם מסוסיהם. רק אודון ורודון הצליחו להינצל בזכות סוסיהם המעופפים. כולם נלחמו בזאבים, בעוד אודון ורודון ממטירים לחשים מהשמים. רודון מלמל כמה מילים, ולפתע אחד הזאבים התפתל מייסורים, בעוד תולעים אדומות יוצאות מבטנו. אודון מלמל כמה מילים, וזאב אחר לפתע החל לתקוף את חבריו. אך עוד ועוד זאבים החלו לצאת מהצללים, ולבסוף, בני החבורה היו מכותרים. "רק נס יציל אתכם עכשיו" אמר קיס'נור, שבינתיים האש שנדבקה לפרוותו דעכה בגלל הלילה. 'בום' נשמע פתאום, ועוד בום אחד ועוד אחד. "מה זה"? שאל סטרון. כל החבורה הביטה סביבה בשעה שלחץ האויר החל לעלות בפתאומיות. "או נס" אמר אודון בעוד חיוך מתפשט על פניו "או דרקון". בו ברגע זוחל עצום ומכונף, שקשקשיו היו שילוב בין הצבעים כסף ולבן, ושיניו וטפריו היו זהובים, זינק על שמי הלילה וחג סביב החבורה. הדרקון (שסהר שם לב שמימדיו גדולים פי 10 מהדרקון בחדר הכס של השטן) פער את פיו מלא שיני הזהב, ופרץ אש לבנה יצא מפיו, ושרף את הזאבים. אחדים מהזאבים התפוררו לעפר מעוצמת האש, ושאר הזאבים הספיקו לברוח כדי כמה צעדים, עד שהאש עיכלה אותם והם התפוררו לעפר. קיס'נור פער את לועו, ופרץ אש שחורה פרץ מפיו ועמד לשרוף את החבורה, אלא שאז, נחת הדרקון מול החבורה, וחסם את פרץ האש בגופו. לאחר מכן קם הדרקון, פער את פיו, ובלע את חלקת האדמה שעליה עמד קיס'נור הזאב. החבורה ראתה שהדרקון כל כך עצום, עד שעל כל אחד מטפריו ניתן היה לבנות מצודת ענק, ועדיין יהיה מקום על טפריו. הדרקון פנה מיד אל החבורה, וסקר אותם בעיניו הזהובות והגדולות, שקוטרן היה כ- 80 מטר. כשמבטו נח על סהר, מיהר אל אודון ורודון ואמר בקול עמוק "הוא אינו יוכל לשרוד בממלכת האלפים, בדיוק כפי שאבי סבו וכל משפחתו לא החזיקו מעמד" אמר הדרקון בקולו המהפנט והמדהים. קולו של הדרקון נשמע כמקהלת מלאכים. "אני אוכל לרפא אותו, אם תתנו לי" אמר הדרקון "אבל לא לגמרי. לאחר טיפולי תצטרכו להביא אותו לאלפים ולטפל בוא כפי שטיפלו בשאר משפחתו". "בסדר" אמר אודון, וסימן לרודון להוריד את סהר מהסוס. רודון הוריד את סהר מהסוס והביא אותו אל הדרקון שרכן קרוב ומלמל בשפה נוגה ויפיפייה מעל סהר. קולו המהפנט זימר בשפה מתנגנת, בעוד קנוקנות זהב יצאו מהדרקון ועטפו את סהר שהחל להרגיש טוב יותר מרגע לרגע. אך יותר מזה, לתדהמתו של לינדור, המשיכו קנוקנות הזהב לצאת מגופו של הדרקון ולעטוף את היער השרוף, שהחבורה עמדה על ידו, ולפתע, כל העצים החלו צומחים מחדש וכל העפר ירד מהם, וכל האש כבתה. מקהלת ציפורים שמתה מהשרפה פצחה בשירה מחדש, מרוב שמחה על חייהם החדשים, וכל הגופות המעוכלות באש של חיות היער, הצמיחו את רקמות העור מחדש, והתעוררו לחיים. מעולם לא שמעו בני החבורה צלילים כה יפים, של יצורים הניתנת להם הזדמנות חדשה לחיים, וכמובן את שירת הדרקון, שהורכבה מצלילים נוגים ויפיפיים. לבסוף פסק הדרקון משירתו, וקנוקנות הזהב נעלמו. סהר הרגיש איך הצינה הגדולה שאחזה בו נעלמה ותחושת חמימות מילאה אותו. אך עדיין הרגיש מעין גוש קרח בתוך גופו. "זה יספיק בינתיים" אמר הדרקון בקולו המתנגן. "חבים אנו לך את תודתנו, אורוז הגדול" אמר אודון. רק אז סהר בחן את הדרקון יותר טוב, כמו שאר בני החבורה, וראה נזר כסף שהוצמד לראשו של הדרקון, ובה היה יהלום זוהר ויפיפה שהחליף את צבעיו. "זקוקים לי בממלכתי" אמר הדרקון בעודו פורש את כנפיו,עף לשמים ונעלם בהבזק אור לבן. בני החבורה שתקו כדקה ולאחר מכן שאל סטרון "מה הייתה המפלצת הזאת"?. "קרא לה מפלצת, ומחר תתעורר כשצבא של דרקונים עט עליך מזעם".אמר רודון "'מפלצת' זו היא מלך הדרקונים העליונים אורוז הגדול, האדיר שבדרקונים שהתקיימו מאז ומעולם, ואבי הדרקונים למעשה. את רוב זמנו מבלה בשינה בארמונו הגדול, ומתעורר רק לצורך מלחמה, או לצורך התכנסויות מועצת הדרקונים הנעלים. הוא אחד מ – 3 מחזיקי יהלומי הבריאה, כוחות בראשיתיים בעלי עוצמה רבה. על מנת לחשל את אנטוראס, הנשק היעיל ביותר נגד השטן, השתמשו באחת כזאת, על מנת להחדיר בה את כל הכשפים העצומים ההם. אז אל תקרא לו מפלצת"! אמר רודון בזעם. "טוב" אמר אודון " נראה שהתמזל מזלנו שנפגשנו עמו, אך אנו צריכים להגיע אל ממלכת האלפים במהרה. אני ורודון נעוף למעלה ונראה אם יש סכנה בהמשך הדרך. בהצלחה" אמר בעוד סוסו וסוסו של רודון, עפו לשמיים, כשסהר רוכב עם רודון על סוסו. וכך הם בדקו את הדרך בעוד שאר החבורה עוקבת אחריהם על הקרקע.