מלך האופי-פרק 1

תארו לעצמכם מה יקרה אם בוקר אחד העולם יתעורר ובהתחלה שום דבר לא יראה שונה, אבל לאט לאט יתברר שכן קרה משהו, קרה משהו רציני במיוחד, רציני ומשונה. אני אחרוג ממנהגי ואגלה לכם מה קרה.
כל אדם ואדם קיבל לעצמו מתנה, או ליתר דיוק חיזוק. חיזוק לצד הבולט ביותר באופי שלו, עד לרמה של על טבעיות, לטובה או לרעה.
* * * *
השמש זרחה כרגיל, השעה הייתה בערך חמש וחצי בבוקר, בדיוק חמש ועשרים ושמונה דקות. השעון המעורר צלצל כרגיל, השעה הייתה בערך שש, בדיוק שש ושלוש דקות.
רייס התעוררה כרגיל, כיבתה את השעון המעורר שלה בדפיקה חזקה והתהפכה לצד השני, כרגיל.
אחרי שבע דקות אחיה של רייס, אדי, נכנס לחדר ומשך לה את הכרית. כל הסצנה הזו הייתה רגילה לגמרי, הכל כרגיל.
רייס קמה מהמיטה וסידרה אותה באופן אוטומטי, כרגיל. היא הוציאה מהארון חולצה אדומה ומכנסיים רחבים, כרגיל. רק משהו אחד לא נראה כרגיל, התריס היה קצת פתוח, אבל היא סגרה אותו, עכשיו הכל כרגיל.
"בוקר טוב!" הכריזה רייס כשנכנסה למטבח.
"בוקר מצויין!" ברך אותה אדי, כרגיל.
"מה אוכלים?"
"כרגיל…" אמר אדי והוציא מהארון שתי קערות.
"איפה אמא?"
"היא עוד לא קמה." זה לא היה כרגיל.
"להעיר אותה?"
"עזבי, תני לה לישון קצת."
"או-קיי, צריך לצאת עוד מעט."
"צריך היה לצאת לפני שלוש דקות…" זה היה מאוד כרגיל.
רייס דפקה את ראשה בשיש שעליו ארגנה לעצמה קערה של קורנפלקס עם חלב.
"אם תקחי חטיף אנרגיה ותצאי עכשיו תוכלי להספיק להגיע לפני הצלצול השני," אמר אדי והתיישב ליד השולחן.
"מה איתך?"
"לי יש שעתיים ראשונות חופשיות, אני אגיע באוטובוס של שמונה, כרגיל ביום רביעי"
"נו באמת, למה לי אין שיעורים חופשיים?"
"כי את גדולה ומשועממת ואין לך מה לעשות בחיים חוץ מללמוד ולרוץ."
"ואתה קטן ואידיוט ואני חייבת לעוף מכאן."
"אז עופי."
"עוד חצי שעה לך לברר מה עם אמא."
"כן המפקדת."
"להתראות," אמרה רייס לבסוף ויצא מהבית. היא הציצה בשעונה והתחילה לרוץ, לפתע היא הרגישה שהיא רצה יותר מהר מבדרך כלל, יותר מהר מכל מהירות שהגיונית לבן אדם, הבתים חלפו על פניה כאילו היא נוסעת במכונית מרוץ. זה לא היה כרגיל.