(ממש לא) כזה סיפור – פרק 1

איך אני מתחילה לספר את הסיפור הזה? אני צריכה לחזור קצת אחורה בשביל זה.

לי ולאמא שלי יש מערכת יחסים מאוד מורכבת, שמתפרקת כל הזמן, ובסוף תמיד כמעט חוזרת לאיך שהיא הייתה. רק כמעט. אם תשאלו אותי היום על כל הפעמים שרציתי להיות מישהי אחרת שאין לה בעיות עם אמא שלה, הייתי יכולה לשבת כאן שעות ולספר לכם.
איפה הנימוסים שלי? לא הצגתי את עצמי – סליחה.
קוראים לי ליאורה, אני בת 13 ואם זה לא ברור- אני לא המעריצה הכי גדולה של אמא שלי. אני תלמידה מצטיינת, לפחות הייתי, עד השנה. אני רקדנית מודרני ובכנות, ריקוד הציל אותי מלהתפוצץ כל כך הרבה פעמים.
אמא שלי אף פעם לא אהבה את זה שמחוץ לבית אני "הילדה המושלמת", ובבית לא. היא התעצבנה עליי כל כך הרבה פעמים שלמה אני עושה לה בעיות ואז בבית ספר אני לא כועסת על אף אחד ולא צוחקת ומתגרה באף אחד. היא לא אוהבת את זה שאני כבר לא בת חמש. שאם היא צועקת עליי אני לא עושה חשבון וצועקת חזרה, אומרת את האמת – שזה מרגיש כאילו לאף אחד לא אכפת ממני (תוצאה – הטלפון שלי היה מוחרם לשבוע), שסליחה באמת שאני לא מושלמת (מחשב מוחרם ליומיים), שהלוואי שהיא הייתה מקבלת את העובדה שאני לא יכולה להיות הילדה הטובה כל הזמן (אני יוצאת מהבית לבית ספר, ריקוד וישר הביתה, לא משנה מה היו התוכניות שלי עם חברות) שאין לי כוח לתת לה לצעוק עליי בלי לעשות כלום (אסור לי לצאת בחנוכה לכנס מחול של שלושה ימים באילת עם רקדנים ורקדניות מכל הארץ. עונש שהיא שכחה ממנו שבוע אחרי שההרשמה נסגרה והיא החליטה לבוא לשאול אותי אם אני רוצה ללכת השנה). והרשימה נמשכת לנצח. באמת לנצח.
ובזאת נגמרת הדרך הכי קצרה והכי פחות מפורטת לספר את ההקדמה הזאת.
בקיצור, שישי שעבר היה לי ריב מטורף עם אמא שלי, והיא החרימה לי את הטלפון לכל הסופ"ש. אני כעסתי כל כך, ורציתי שהיא תראה את זה. אז עשיתי משהו שבחיים לא עשיתי, ושהבטחתי לא לעשות שוב, ושעשיתי שוב (אבל אני מקדימה את המאוחר) – לקחתי מספרים וחתכתי את הגב של יד ימין שלי (אני שמאלית, זה פשוט היה יותר קל) 63 פעמים. ספרתי.
היא ראתה את זה ביום שני. ועד אז- גם אבא שלי, אח שלי, כל החברות שלי מהריקוד, כל השכבה שלי, חצי מהמורות המקצועיות, המחנכת שלי והיועצת של בית ספר שמו לב לזה. הבטחתי למחנכת שלי שאני לא אחתוך את עצמי יותר, כי לפי מה שהיא אמרה, ברגע שעושים את זה כמה פעמים זאת נהיית התמכרות שקשה עד בלתי אפשרי להפסיק איתה. היום כבר בקושי רואים את זה, ומי ששואל אותי על זה בפעם הראשונה? אני אומרת לו שזה סתם יובש, ומאמינים לי. אבל למרות ההבטחה שלי, חתכתי את עצמי שוב. הפעם ביד שמאל, כמה ס"מ מעל המרפק. מיקום אסטרטגי- בכל זאת חורף עכשיו ומה שאנשים לא רואים, אנשים לא יכולים להציק לגביו.

יופי! עכשיו כששמעתם את הסיפור רקע, אפשר להתחיל את הסיפור האמיתי. אבל זה יצטרך לחכות לפרק הבא. queen of mean קוראת לי