מנדלבאום בלש פרטי – פרק 3

"אז מי זה?" שאלתי בלגלוג קל.
הרי זה דין, מעניין אותו רק בנות, בנות, בנות ואוליי גם חברים…
"זה…" פתח, אך לא גמר את המשפט.
"נערכה עוד גנבה!" אמר הילד שהתפרץ לכיתה.
"מה נגנב?" שאלתי בשלווה.
"הטלפון שלי" ענה.
החוורתי. עד עכשיו נגנבו רק מחברות וספרים.
"איזה סוג טלפון היה לך?" שאלתי, שומרת על קור רוח.
"אייפון 4" ענה.
"מגן?" שאלתי.
"דגל ישראל" ענה.
"אנחנו נטפל בזה" אמרתי לו.
לאחר שיצא, אמר לנו דין,
"רואים, זה לא אני! עכשיו מי שזה הוא…"
את הממשך לא שמענו בגלל הצלצול.
את כל השיעור העברתי שנשיכת שפתיים ושחזור השיחה עם דין, מנסה למצוא רמז.
"כמובן!" קראתי לפתע.
"את רוצה לשתף אותנו במה שגילית, שירן?" שאלה המורה להיסטוריה.
"אה, פשוט הבנתי את השאלה…" מלמלתי.
המורה גילגלה עיניים וחזרה לעיסוקה.
ועכשיו, מה שהבנתי פשוט מאוד, כל הזמן שדיברנו עם דין הוא התעסק בטלפון שלו, ובאיזשהו שלב שלח אס-אם-אס, וכאשר הנער התפרץ לכיתה הוא לא נראה מופתע.
חייכתי בהנאה.
חיכיתי בקוצר רוח להפסקה.
צלצול.
יופי,
נשאר רק עוד שיעור אחד, וזה גם ככה ביוטכנולוגיה.
בהפסקה סיפרתי להם מה קרה, והחלטנו לחקור זאת לעומק.