מקרה מוזר פרק 3

כשהייתי בת 3 נחטפתי והובאתי למוסד לעבריינים צעירים.
חייתי שם מאד ועד גיל 18. לא הייתי שייכת לשם, מסביבי היו אנשים שרבו, צעקו וצרחו כל הזמן, ורק אני ישבתי בשקט בצד, חיכיתי שהכל ייגמר.
זה תמיד היה נגמר בפתאומיות, בלי שום הודעה מוקדמת. כאילו הם צריכים לקבל מנת דם מסוימת וכשהם מגיעים לכמות הרצויה מפסיקים עם זה, רק שכאן מנת הדם הייתה מכות וצרחות.
אף פעם לא הבנתי על מה הם רבים, הילדים רבו עם האחראים ופעם אחת אחד הילדים נהרג.
כל כך רציתי לצאת משם, לא הייתי אמורה להיות שם אבל לא נתנו לי ללכת ונשארתי שם ללא רצוני.
ההורים שלי באו לבקר לפעמים, הם ניסו לקחת אותי בחזרה, אבל אלו היו ניסיונות שווא והם ויתרו בסוף.
מאז גיל 3 אני זוכרת את הכל, אני זוכרת במדויק איך נראו האנשים שחטפו אותי, אני זוכרת במדויק את הילדים מהמוסד ואני זוכרת את עצמי מסתכלת בשקט כדי לא להיפגע בעצמי.
כשהגעתי לגיל 18 נתנו לי לעזוב את המוסד ועברתי לבית משלי, היה שקט לרוב אבל גם שם היו הצעקות, ועדיין ישנן.
יכול להיות שהתחרפנתי, שהכל רק אשליה, אבל יכול להיות שכל זה אמתי, שהאיש ההוא באמת נעלם, שהמקרה שקרה, קרה באמת ושהילדים כן היו מתחת לביתי.
אני מניחה שעם הזמן אני אבין את הכל.

-המשך יבוא-