משחק לשניים: פרק 1- מזכיר נשכחות

** הסיפור עצמו מכיל תכניים מיניים האחריות על הקורא בלבד.**—————-
סידרתי את החצאית הקצרה שלבשתי והתיישבתי במקומי בצד הכיתה, שורה שלישית, קרובה למורה אך רחוקה מספיק כדי לשלוט על עצמי. החלתי להוציא את הספרים מהתיק שלי, מניחה אותם בצד השולחן, מחכה לשיעור שיתחיל.
התלמידים מיהרו להתיישב במקומותיהם, מוציאים גם הם ספרים ומחכים למורה, כמוני.
אמה סימנה לי מסוף הכיתה שאכנס לפלאפון ואראה את ההודעה שהיא שלחה לי. מהר הוצאתי את פלאפוני מהתיק מסתכלת בהודעה לפני שהמורה יבוא.
׳היום את באה איתי למועדון החדש שפתחו בכניסה לעיר?׳
קראתי את ההודעה במהירות מסתכלת על אמה בחיוך וחוזרת למסך הפלאפון.
׳אני אשמח׳ רשמתי עם סמיילי קורץ, עדיין מחייכת למסך.
״עם מי את מתכתבת?״ שמעתי קול מחוייך לידי.
הרמתי את ראשי מהמסך וראיתי את גייב מתיישב לידי.
״לעזאזל גייב הבהלת אותי.״ אמרתי מכווצת את גבותיי ומחזירה את הפלאפון לתיק. ״חוץ מזה, למה זה עניינך?״ שאלתי מסתכלת עליו וקולטת שהחליט להתיישב לידי שוב השיעור, כמו רוב השיעורים שלנו ביחד.
״סתם מעניין אותי לדעת עם מי האקסית שלי מדברת ודופקת חיוכים למסך.״ ענה בטון סרקסטי, עדיין מחייך.
״עם אמה.״ עניתי כלאחר יד, מסתכלת על דלת הכיתה ובוהה במר קלר נכנס לכיתה.
״אה אתם זוג כאילו?״ גייב שאל משועשע, לא מסיר את מבטו ממני לרגע.
״מה..?״ החלתי מגמגמת מעט, משתדלת לא להסתכל על גייב ולהסגיר את עצמי.
״את ואמה, אתן זוג עכשיו?״ שאל מתחיל לצחוק בקול.
אנחת רווחה יצאה מפי כשהבנתי שהוא שאל עליי ועל אמה. סתומה שכמותי.
״מה אתה סתום? ממש לא.״ אמרתי מסתכלת עליו במבט עצבני.
״אני צוחק פרינססה.״ אמר מתנדנד עם כיסאו.
״טוב אל תפריע לי, אם כבר התיישבת פה תיתן לי ללמוד.״ אמרתי מסירה את מבטי ממנו ומשירה את מבטי למר קלר.
״מה שתרצי פרינסס.״ גייב אמר, מתיישב כראוי על כיסאו.
הבחנתי שמר קלר מסתכל עליי גם וגבותיו נעו בעצבנות, אז הוא שמע את השיחה. כנראה שזה עיצבן אותו מעט.
״אוקיי אוקיי חברים, אני מבקש שקט.״ מר קלר אמר, מסיט את מבטו לשאר הכיתה ומוחה כפיים כמבקש להדגיש את דבריו ולהשתיק את הכיתה. ״לפתוח עמוד 58, אנחנו נחזור על הנושא של שיעור שעבר. מלחמת עולם ראשונה. אז מישהו רוצה להזכיר לי מה למדנו שיעור קודם?״ שאל כמובן מאליו. חלק מתלמידי הכיתה הצביעו.
״כן,״ מר קלר אמר, מצביע על אמה. והיא החלה חוזרת על החומר של שיעור קודם.
״יפה אמה.״ מר קלר אמר והמשיך ללמד.
הסתכלתי עליו כמנסה להקשיב לדבריו אך קולו ותנועותיו הסיחו את דעתי. דמיינתי איך ידיו ליטפו את גופי ואיך שפתיו נישקו אותי ברעוותנות אתמול בלילה.
ניסיתי להתעשט על עצמי.
הפנתי את מבטי לגייב, רואה שהוא מסתכל עליי, בוחן אותי.
הרמתי את גבותיי בשאלה.
״את כל כך יפה.״ גייב לחש, לא רוצה שהמורה ישמע אותו ויוציא אותו מהכיתה כי הוא מפטפט.
״גייב אנחנו כבר לא ביחד. שכחת?״ לחשתי חזרה, מצטערת שהסתכלתי עליו וחוזרת להתסכל על הלוח.
הרגשתי את ידו החמה של גייב מונחת על ירכי ומלטפת.
זרמים החלו להגיע אל איברי אך לא נכנעתי להרגשה ומהר הנחתי את ידי על ידו של גייב כמנסה להוריד אותה בלי שאף אחד ישים לב.
גייב התנגד לי והחל להעלות את ידו מעלה.
״גייב מספיק.״ לחשתי מתנשפת.
״למה להפסיק? פעם הגוף שלך התחנן למגע שלי. את לא זוכרת איך היית משתגעת שהייתי נוגע בך בכיתה, בלי שיכולת לעשות כלום? רק לשבת ולהנות.״ לחש לאוזני מנשק אותה. לחיי החלו להאדים במהרה והתפללתי שמר קלר לא יסובב את מבטו מהלוח ויראה אותי. הוא ירביץ לגייב.
״דיי גייב אני לא צוחקת. תעיף את היד שלך.״ אמרתי עצביי מתחילים להעלות.
״לא התגעגעת?״ גייב ניסה את מזלו בפעם השלישית, מעלה את ידו עוד יותר ומעביר אותה על איברי.
מהר קמתי מהכיסא שלי, עומדת, מסתכלת ורואה שכל הכיתה שמה לב לזה שקמתי ככה במהרה. מר קלר הסתובב מהלוח והביט בי.
״הכל בסדר ג׳סיקה?״ שאל במבט חושד.
״כן, כן.״ עניתי במהירות. ״אני פשוט.. אה.. אני יכולה ללכת לשירותים?״ אמרתי מתאפסת על עצמי, לא מסתכלת על גייב, אבל מניחה שהוא בוהה בי בהלם.
״כן בוודאי.״ מר קלר אמר.
הזזתי את גייב ועיניו נפגשו בעיניי. מהר הסרתי את מבטי מתקדמת לכיוון הדלת.
מר קלר עצר אותי בעדינות, לא לפניי שבדק ששאר בכיתה עסוקה בכתיבה. ״תגשי אליי בסוף היום.״ אמר.
הנהנתי במהירות, יוצאת מהכיתה לכיוון השירותים.