פרק שישי בסיפור. קריאה מהנה!

נבואת הצללים-פרק ו'

פרק שישי בסיפור. קריאה מהנה!

פרק ו'- הקסם הגדול ביותר בעולם
"אדון פאגיוס, אדוני!" נכנס מאנר, המרגל הראשי של פאגיוס, אל החדר. "תוכל לחכות בחוץ, שאהאן? אני מעוניין לשוחח בפרטיות עם מאנר." פנה פאגיוס אל הנער. "כן, בוודאי. אני אצא." אמר הנער ויצא החוצה. "אנא שב בבקשה, מאנר. מה רצונך?" מאנר התיישב בכורסא מול פאגיוס. "בעלת המגן השני נמצאה, אדוני!" בן רגע ניצת זיק של התרגשות בפניו של הקוסם. ואז כבה הזיק. "בעלת המגן? זו אישה? אם כך, אצטרך ליידע את שאהאן. בת כמה היא ומאיפה? האם היא נשואה?" "או, לא, כלל לא! היא נערה צעירה בגילו של הנער שלך, בת שבע עשרה שנים. היא מתגוררת בעיירה פּוּרְק שבאחד האזורים הכפריים של מארלנד." "אה, מצוין! אז לא נצטרך לנסוע לארץ אחרת כדי לפגוש אותה. מה בדבר המגן שלה?" "פתאום גיליתי אותו בין החפצים בדוכן שהיה לי בשוק של פּוּרְק. שלשום, כשקנתה מצרכים בשוק, היא החלה לנעוץ בו עיניים. אתמול חזרה וקנתה אותו. היא אמרה לי שראתה על המגן פנים של נער. מייד זיהיתי שהיא בעלת המגן ושהמגן שברשותי הוא המגן שלה. עזבתי מייד את העיירה ואת עבודתי שם ובאתי להודיע לך." "אתה יודע מה שמה והאם יש לה קרובי משפחה שאיתם היא מתגוררת?" "כן. שמה הוא מיריה ליליאן אבנג'ר והיא מתגוררת עם דודתה, אניטה צ'ארלי אבנג'ר. יש לציין שדודתה היא אישה שמרנית מאוד ולא נותנת לה לצאת מהבית לבדה." "האם יש לה הורים?" שאל הקוסם. "לא. הוריה נהרגו בפעולה שביצעת ביריד לפני עשר שנים." "טוב, תודה לך, מאנר. הישאר עימנו, אני אזדקק לך בהמשך. קרא לשאהאן בבקשה וסגור את הדלת אחריך." מאנר יצא. "אוי לי!" צחקק לעצמו הקוסם חרישית "אני חושש שלא הולך להיות לנו קל עם כול העניין הזה!"

קודם נהרגו אחותה וגיסה, ועכשיו היא שולחת את אחייניתה לנופש לבדה. אנשי פּוּרְק ריחמו על אניטה אבנג'ר. לשלוח נערה בת שבע עשרה לנופש או לשוק לבדה, היה בעיניהם עניין של מה בכך. אך לא כך היה אצל הגברת אבנג'ר. מאז שנהרגו אלינור ורודריק המסכנים, היא קיבלה על עצמה את חינוכה של מיריה ונהגה בה בזהירות בל תתואר: היא לא הרשתה לילדה האומללה לצאת לשום מקום (חוץ מבית חברתה רוסה) ללא ליווי מבוגר אחראי. היא פחדה שגורלה של מיריה יהיה כגורלם של הוריה, כנראה, אם תלך למקום כלשהו לבד. איש לא היה יכול לדעת את הסיבה האמיתית. אתם מבינים, היא פשוט לא סיפרה כלום לאף אחד ולא הפגינה רגשות בפומבי. היא האיפוק בהתגלמותו. אף אחד לא ידע מה היא מרגישה. האנשים ידעו רק את מה שראו או שמעו מרכילויות. אבל הדבר שהיה חזק אצלה יותר מהשמרנות, היה שנאה ארוכת שנים לקסם. היא תיעבה קסמים, קוסמים, חפצי קסם וכול מה שקשור אליהם. למה? את זה דווקא ידעו כול אנשי העיירה. זמן קצר לפני שהתחתנה האחות שלה, לפני קצת יותר מעשרים שנה, עמדה הגברת אבנג'ר להתחתן עם קוסם צעיר בשם דון. אבל דון עזב אותה והלך לשרת את האדון שלו, קארונדל פאגיוס. כששמע פאגיוס שדון עמד להתחתן, הוא פיטר אותו מתפקידו כמרגל ראשי. מאז קיבל מאנר את המשרה והוא מחזיק בה כבר שבע עשרה שנה, וגברת אבנג'ר סולדת מקסמים בגלל הזיכרון העצוב על הקוסם שנטש אותה.
"שאהאן, סגור אחריך את הדלת, נערי. שב פה." שאהאן התיישב בכורסא מול פאגיוס. "למה מאנר היה פה? האם זה קשור אליי?" שאל הנער. "זה מה שאני עומד לספר לך. הגיע זמנך." הקוסם חייך בעצב. "מדוע אתה עצוב?" שאל הנער בתמיהה. "אני עצוב כי הגיע זמנך, אז זה אומר שתם זמני…" הקוסם נאנח בגעגועים, כפי שנהג לעשות כשנזכר באביו של הנער. "פרי היה גאה בך מאוד אילו היה כאן עכשיו. אביך ואני עשינו הכול כדי שתהיה מוכן למה שמצפה לך מרגע זה ואילך." "מה מצפה לי?" שאל שאהאן, משתאה. "הרפתקה גדולה. הרפתקה מאוד מאוד גדולה. וקשה. זה לא יהיה קל. הבא הנה את המגן שלך, בבקשה." שאהאן הוריד מעל כרכוב האח מגן עשוי פנינה שחורה. "אתה זוכר איך קיבלת אותו?" הנער הניד בראשו. "תן לי לספר לך. לפני עשר שנים, בהיותך בן שבע, אביך קנה אותו מסוחר בשם דון, מי שהיה קודמו של מאנר בתפקיד ופוטר שבע שנים קודם לכן. כשמסר אותו לי, הופיעו עליו מילים. נכתב שם כך: "כאם הפנינה השחורה באתי אליו לאספו אל חיקי. כקצף במצולות באתי אליו לאספו אל קרביי. כ-חול אשר על פני המים המסתי עצמי אל תוך הים הסוער. וכאשר תיאסף אל חיקי וקרביי ותהיה חלק ממני ואהיה חלק ממך, לא יהיה דבר באש ובמים, בגן עדן ובגיהינום, בשמים ועל פני האדמה, אשר יוכל לנו. לנצח נביס את כול אויבינו וננפצם ביד קשה כאם הפנינה השחורה…" זאת הייתה נבואה קסומה, מהסוג שנמסרה לי ולאביך. היא נמסרה על גבי מגנים להמוני קוסמים לפנינו. וכך נוצרו הצמדים." "צמדים?" "שני קוסמים, כמוני וכמו אביך, בני אותו המגדר, שנועדו לפעול בצמד ולעשות יחדיו דברים גדולים… כשצמד אחד מתפרק, לעיתים לוקח זמן רב, עשר שנים במקרה שלך, לאתר צמד נוסף וליצור חיבור בין שני הקוסמים. הצמד שלי ושל אביך התפרק כשהוא נעלם. ועכשיו נמצאה בעלת המגן השני, מי שאמורה להרכיב את הצמד יחד איתך." " בעלת המגן? בת? אבל אמרת 'בני אותו המגדר'!" "זה הדבר יוצא הדופן היחיד. תשמח לפחות שהיא בת גילך. הצמד שהוקם לפני אביך ואני הורכב משתי קוסמות, אחת בת ארבעים והשנייה ילדה בת אחת עשרה! תאר לעצמך, איזה מן ביש מזל זה להיות תקוע רק בגלל שזוהי יד הגורל, עם אדם הצעיר ממך בארבעה עשורים!" "יד הגורל?" "אה, כן. לא תוכל להתחמק מבת הזוג שלך. תהיו חייבים להיפגש במוקדם או במאוחר." "בת זוג? אני צריך… אתה יודע…" נבוך הנער "להיות איתה בקשר רומנטי או משהו?" "הו, לא, חלילה! להיפך! להיות מאוהב בשותפתך לצמד זה לא בריא, משבש את מעשי הקסם ואפילו מסוכן! קסם ותשוקה אינם הולכים יחד כלל וכלל! זהו השילוב המסוכן ביותר שתוכל להעלות על דעתך! הישמר פן יקרה לך דבר מסוכן שכזה! יש פתגם שאומר: מעשה קסם יחדיו עם מעשה אהבה-יביאו לכם רק איבה!" "הבנתי. אז מה אני צריך לעשות כדי לפגוש אותה?" "אני צריך עוד לספר לך כמה פרטים עליה כדי שתוכל למצוא אותה בקלות. אתה יוצא מחר בבוקר. כבר אמרתי לך, מצפה לך הרפתקה גדולה. הרפתקה מאוד מאוד גדולה. וקשה. זה לא יהיה קל…"


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך