נגד כול הסיכויים פרק שני
"אתה מתכוון לתת לנערה בת 16
להנהיג את הצבא?!?!"התפרצה
אחת החיילות "נחמד מצידך ואני אהיה
מאוד מאושרת להגיע לגיל 16 אבל אני
צעירה יותר ממה שנראה לך"
אמרתי לה "אפילו יותר גרועה"
אמרה אליי"את לא מבינה דבר"
אמר לה המפקד"בתוך הראש של הנערה
זאת יש כול מה שאנחנו צריכים בכדי לנצח"
אמר לה "ועכשיו יקירתי תתעלמי מדבריה
ואימרי לי אם את מוכנה לעזור לנו" אמר אליי המפקד
"מה זאת אומרת מוכנה לעזור לנו? היא חייבת לעזור לנו
זאת גם המדינה שלה " אמר אחד החיילים "אני לא חייבת לעשות
כלום למען המדינה הזאת מכוון שכול מה שהמדינה הזאת עשתה בישבילי
היה להרוס את חיי" עניתי להם ובחנתי את החדר
הוא היה בגודל בינוני היו בו כמה ציורים חמודים וכמה מפות מעניינות
"מה קרה? בעיות בגן עדן? החבר שלך עזב אותך?" שאלה
דבריה בקול נוטף ארס "מצחיק" אמרתי ופניי נראו כאילו
הם מסיכה מושלמת אינן מסגירות דבר רק עיניי הטורקיז שלי
הסגירו את הרצון העז שלי לשפד את דבריה "נתחיל מכך שאני במנוסה
כבר במשך שנים ואיבדתי את כול מי שחשוב לי, יש פרס של כמה אלפיי
מטבעות זהב וגם איבדתי את התיבה שלי" אמרתי לה בקול רציני, הסיפור
גרם לכמה עיניים של חיילים להיתרכך "שלא תעזו להיסתכל עליי ככה!"
אמרתי להם "לחיילים שלך אין שום מושג לגביי פנים נטולי הבעה
ושום רגשות אל אויב אפשרי" שאלתי את המפקד הוא רק צחק
"לגבי התיבה, היא אצלנו" אמר וצילצל בפעמון קטן
ותוך שניה נכנסו שני חיילים ואני כיסיתי את ראשי שוב
בגלימה "זאת מי שתעזור לנו?" שאלו החיילים הם היו
בני שבע עשרה לכול היותר "אולי" אמר המפקד
"אל תעבוד עליהם, היא לא תעזור" אמרה דבריה
"דבריה, לא לימדו אותך לא לסתור את מפקדך?"
שאלתי אותה אך קולי נשמע מבוגר יותר
"אני רק אומרת את האמת"אמרה דבריה
"מה יש בתיבה בכלל?" שאלו החיילים ששכבו
את התיבה "זה לא עיניינו של איש" עניתי להם
וסימנתי להם שיצאו "את הצלחת לעבוד אפילו עלינו"
אמר אחד החיילים "איך עשית זאת?"
שאל "עדיף לך לא לדעת" עניתי לו וניגשתי אל התיבה
תגובות (1)
תמשיכייי נשמע מעניין ;-)
* שסחבו