ניסיון להגשים חלום(סיפור על וואן דיירקשן)-פרק 2

כשחזרתי הביתה הלכתי לישון ונרדמתי תוך כמה דקות.
"רינג רינג רינג!!!"אוף השעון המעורר הזה כבר צריך לקום?!
כשיצאתי החוצה חיכיתי לדנה והלכנו לבית הספר.
-שעה 3 אחר הצהריים-
הגעתי לחנות וראיתי שדנה עוד לא הגיע ואיריס סידרה את הארגזים שנשארו,אז עזרתי לה.
דנה הגיע ואחרי כמה שעות סיימנו לסדר הכל ואיריס שחררה אותנו.
-לאחר 3 שבועות-
"דנה מתי נקבל את הכרטיסים שהזמנו?"
דנה:"היום בערב"
אני:"אז נלך לקחת אותם ?"
דנה:"כן בואי נלך"
כשהגענו לסוכנות הנסיעות חיכינו שיגיע תורנו,הגענו לדלפק של האישה שממנה הזמנו את הכרטיסים.
אני:"אפשר לקחת את הכרטיסים היום?"
סוכנת הנסיעות "כן אתן רק צריכות לבחור מלון כי כבר שילמתן על הכל,הנה החוברת קחו תעיינו"
אני ודנה לקחנו את החוברת וישבנו על הספה הכחולה שבצד.
החלטנו על המלון והתייעצנו עם הסוכנת ובחרנו הכל.
כשחזרנו הביתה התרגשתי מאוד והתחלתי לארוז את כל הדברים לנסיעה.
ולמחר תכננתי ללכת לקנות את כל הדברים שאני צריכה לנסיעה.
-בוקר-
התעוררתי מצלצול טלפון"הלו מי זה?"
"זאת אני דנה ,כבר 10 איפה את?
אני"בואי אליי אני כבר קמה"
דנה:"טוב אני באה"
כשדנה הגיע כבר הייתי מוכנה לצאת לקניות .
הגענו לקניון והתחלנו ללכת לפי הרשימה.
כשסיימנו את הקניות נכנסנו לחנות ואיריס הייתה שם וחייכה בשמחה ובאושר.
שאלתי אותה למה היא כל כך שמחה,
איריס"אתן יכולות לשמור על החנות לכמה דקות אני יוצאת וחוזרת"
אני "טוב נשמור אם יכנסו לקוחות"
כשאיריס יצאה נכנסו כמה בנות לחנות וקנו דיסק ופוסטר של וואן די.
כשאיריס חזרה לחנות היא אמרה שאנחנו יכולות ללכת הביתה להתכוננן לנסיעה שלנו.
חזרתי הביתה וארזתי הכל הרבה דברים,אמא שלי אמרה שלקחתי את כל הארון שלי.
-יום הנסיעה-
קמתי מוקדם והתחלתי להתלבש לקחתי את השלט שהכנתי עם דנה וגלגלתי אותו בזהירות למזוודה,וסגרתי אותה וידעתי שיותר אני לא אוכל להכניס כלום לשם.
אמא שלי קראה לי לאכול ארוחת בוקר אחרונה בבית(כן ממש אמא).
והייתי מוכנה לצאת ,דנה חיכתה לי כבר במונית ,נפרדתי מהמשפחה ונכנסתי למונית.
בדרך לשדה תעופה נרדמתי והתעוררתי כשכבר היינו קרובות.
דנה:"עוד 5 דקות נגיע לשדה"
אני:"אוף אני מתרגשת עוד כמה זמן יש עד לטיסה?"
דנה:עוד מספיק זמן אל תדאגי"
כשהגענו לשדה התחלנו ללכת ועברנו את הבדיקה הביטחונית ואת הצ'ק אין והלכנו לדיוטי פרי,הסתובבנו קצת אבל לא קנינו כלום,רצינו לחסוך לקניות בלונדון .
לא שמנו לב איך הזמן עבר ופתאום דנה"עוד 7 דקות סוגרים את הדלתות של המטוס!"
אני "מה!בואי נרוץ!"
התחלנו לרוץ ופתאום בום! ואני על הרצפה.